• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
רדופים

רדופים

מאת צ'אק פלאניוק

הביקורת של מוריל

תמונה של מוריל
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
5.0
רדופים

רדופים

מאת צ'אק פלאניוק

הביקורת של מוריל

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
תמונה של מוריל
הוצאה לאור:כנרת זמורה ביתן
שנת הוצאה:2009
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
דני
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
3.0
לפני 12 שנים

“לא אהבתי את העלילה הראשית בסיפור. למרות התיאורים המפורטים הם לא העבירו בי צמרמורת או תחושת אימה כפי”

7/9
ביקורות על רדופים
הבאה
ליזי
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 16 שנים•1 דקות קריאה

ספר שנוי במחלוקת.
אני חושבת שהוא גאוני.
הספר הכי מדהים וגאוני שיצא לי לקרוא. לא דומה לשום ספר שקראתי אי פעם בחיי (ואני קראתי המון ספרים בחיי).

מבעד לתיאורים המזעזעים, המבחילים, המפחידים, הלא-ריאליסטיים, ניתן להבחין ברמת רגישות יוצאת דופן, במציאות נוקבת, מוחצנת. צ'אק פלאניוק צועק בספרו "רדופים" את כל מה שאי פעם ניסינו להכחיש: אנחנו יצורים אנוכיים ומגעילים שחושבים רק על עצמם.
עם זאת, ואולי בזכות זאת, הספר מעניין ונקרא בנשימה עצורה. חלקים רבים בו פשוט גאוניים, עם נגיעות של פסיכולוגיה.

הספר גם בנוי בצורה מקורית ומעניינת: כל דמות, הזויה משהו, מספרת סיפור, והדבר מוצג כסוג של תסריט חייה. בין הסיפורים שמספרות הדמויות, מסופרת עלילתן המשותפת בטירה. הסיפורים עצמם הם מדהימים, מוזרים, משעשעים, מחרידים, מפחידים... אי אפשר להפסיק לקרוא !!!

אהבתי את הספר מאוד, ואני ממליצה לכל האנשים (לא לבעלי לב חלש!) שלא מפחדים להתעמת עם המציאות האכזרית לקרוא אותו. תהנו !

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של גשם גופריתני
גשם גופריתני
א
אהבה עזה (פוטריבלבובנשמה)
תמונה של שי ד
שי ד
תמונה של disturbed
disturbed
תמונה של shortcuts
shortcuts
5קוראים|גיל ממוצע36|0%נשים

על המבקרת

תמונה של מוריל

מוריל

חברה מזה 16 שנים
18 ביקורות•52 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•מדע בדיוני ופנטזיה
תמונה של מוריל
מוריל
חברה באתר מזה 16 שנים
ביקורות18
לייקים שקיבלה52
דירוג ממוצע4.1 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת8ספרות מקורית5מדע בדיוני ופנטזיה2

דיון על הביקורת

2 תגובות
shortcuts
shortcuts•לפני 16 שנים

צודקת כל כך!!! אחד הספרים היותר טובים שקראתי.

תהילה
תהילה•לפני 16 שנים

לא קראתי...

אבל השער מלחיץ...:P
2 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של מוריל

שם הרוח

שם הרוח

פטריק רותפס

הספר הטוב ביותר שקראתי אי פעם.
ואני רצינית לחלוטין.
הוא סוחף, מרגש, מעניין ומותח.
הבחירה של המילים מושלמת, כל מילה במקומה. מרטטת על הלב ונחרטת בזיכרון. התיאורים מרהיבים וכנים, הרגשות אמיתיים כל כך, הדמויות צבעוניות ומלאות חיים. לספר יש שפה ייחודית משלו, שפה יפהפייה שמנגנת בדיוק על המיתרים הנכונים. אני כמעט יכולה לצייר את העולם הזה בעצמי, ולחשוב שהוא קיים.

הקריאה השנייה מומלצת. זה סיפור שצריך לדעת לעכל.
אני מלאה אושר מהמחשבה שהספר השני אמור לצאת במרץ הקרוב.

לפני 15 שנים•מוריל
פסיעות על רצפת הזמיר

פסיעות על רצפת הזמיר

ליאן הרן

ספר מצויין. אהבתי אותו ביותר.
הזכיר לי במעט את ספרי "אראגון" האהובים.
שילוב נהדר של היסטוריה, התבגרות, מסעות וקרבות, הרפתקאות, אהבה.
קל מאוד להתחבר, על אף התקופה המיושנת (ואולי בזכותה, אני מאוד נמשכת לז'אנר המיושן) הספר מרגש, מרטיט, מלא אקשן. ישבתי עליו בשבת ולא רציתי להניחו מידי.

משתוקקת לקרוא את שאר הסידרה ומלאה דיכאון על כך שהספר הרביעי חסר בסיפרייה.

מומלץ, לאוהבי "אראגון" במיוחד.

לפני 16 שנים•
★★★★★
•מוריל
גנבת הספרים

גנבת הספרים

מרקוס זוסאק

מעניין, מרגש, מקסים.

ספר שיש בו המון טכניקות כדי ליצור עניין אצל הקוראים: המספר הוא המוות, הארות והערות שלו, סופי פרקים עם שורות ניצחות, אמרות קטנות מלאות מיסתורין, שפה קולחת ופשוטה אך גם מלאה בביטויים ספרותיים נהדרים.

הקטע הגרוע, שפשוט לא צריך את כל זה. המאמץ להפוך את הספר הזה למעניין הוא באמת מיותר. אחרי הכול, זה ספר על מלחמת העולם השנייה- על השואה. אין דבר שיותר מעניין מזה. הטראגיות, הזוועה, הריגוש, הפחד. כל אלה עוברים יפה את הספר גם בלי המאמץ להפוך אותו למעניין עוד יותר.

אבל האם לא צריך לזקוף את זה לזכותו?
איש איש ודעתו. אני חושבת שזה קצת גרע מן הספר.
אבל בכל זאת - ספר שאכן שווה קריאה, תכינו קצת טישו בצד.

לפני 16 שנים•
★★★★★
•מוריל
ארץ פלאות קשוחה וסוף העולם

ארץ פלאות קשוחה וסוף העולם

הרוקי מורקמי

ספר מצויין.

איכשהו מכניס בתוכו שני עולמות כשכל אחד יותר הזוי וקסום משני. והפלא הגדול הוא:
סוף העולם נדמה לנו לא מציאותי בעליל.
ארץ פלאות קשוחה נדמית לנו כהעולם בעוד 30 שנה.

מדהים איך אפשר לשלב סיפור שכזה במציאות מקבילה שעל אף היותה הזויה למדי, עדיין נראית הגיונית להפליא. עולם שקרוב לוודאי שנחיה בו בעוד עשורים מעטים.

ספר מעניין מאוד, התיאורים המדעיים קצת עייפו אותי. ולא את הכול הבנתי. אבל הבייסיק היה טוב מאוד ומעניין.

ספר ייחודי, מקורי ומעניין.
קרוב לוודאי שכעת אחפש בסיפרייה עוד ספרים מפרי עטו.

לפני 16 שנים•
★★★★★
•מוריל
המחוננים

המחוננים

אסף צפור

סיפורים חביבים, ישראליים משהו.
היה לי קצת קשה להתחבר, כי הנושאים סבבו על דברים שאני לא כל כך אוהבת: גאדג'טים פרסום וכלכלה. כמה סיפורים קצת חזרו על עצמם, וזה גם משהו שלא אהבתי.
אבל בסופו של דבר היו כמה סיפורים ממש חביבים.
נחמד ולא יותר מזה.

לפני 16 שנים•
★★★★★
•מוריל
אדונית התבלינים

אדונית התבלינים

צ'יטרה בנרג'י דיוואקרוני

ת'אמת, לא מבינה את רוב התגובות פה.
נהניתי מאוד מהספר.
יש לדיוואקרוני סגנון כתיבה ייחודי ומקסים, תיאורים מלאי קסם, מלאי פרטים, דימויים ומטאפורות, ספרותיות במיטבה.
העלילה ממש מעניינת, יש מיסתורין קוסמי בסיפורים של דיוואקרוני, משהו שהוא אפילו על גבול הפנטזיה.
אני אוהבת את הז'אנר מאוד, אולי לכן התחברתי כלכך לספר.
והסיפורים והדמויות היומיומיות פשוט נוגעים ללב.
נהניתי מהספר, תנסו אולי גם אתם תהנו :)

לפני 16 שנים•מוריל
דמעות של ג'ירפה

דמעות של ג'ירפה

אלכסנדר מק'קול סמית

חביב ביותר.
עלילה מקסימה, אנשים מעניינים. מרגש.
פמניסטי למדי, מפליא שהסופר גבר. כי רוב האמירות שם שנאמרו על ידי נשים, היו על עליבותם של הגברים.

לפני 16 שנים•
★★★★★
•מוריל
מלכת החלומות

מלכת החלומות

צ'יטרה בנרג'י דיוואקרוני

ספר חמוד מאוד!
יש בו קצת קיטש, אבל במידה הנכונה.
קל להתחבר לדמויות ולאהוב אותן.
העלילה מסתורית, הרוחנית, ואני- שתמיד מצאתי עניין במיסטיקה- נהניתי מאוד מקריאת 'יומני החלומות' של אמה של גיבורת הסיפור, המגוללים את סיפור חייה הייחודי, אותו רצתה גיבורת הסיפור לדעת מאז ומתמיד.

לפני 16 שנים•מוריל
דגים מתים ביפו

דגים מתים ביפו

דן-בניה סרי

מקסים ביותר.
סגנון הכתיבה ייחודי, אהבתי את הדיאלוגים בסיפור הראשון(יש שתי נובלות) שכתובים בשפה נהדרת וקולחת, משעשעת משהו. הסיפור השני גם הוא מקסים, רק אולי מעיק קצת מבחינת תוכן.

אבל עדיין נהניתי לקרוא, שפה קלה, זורמת, מצחיקה.
כדאי לקרוא :)

לפני 16 שנים•מוריל

ביקורות נוספות על "רדופים"

רדופים

רדופים

צ'אק פלאניוק

פאלאניוק תמיד הפחיד אותי משום מה. אולי זה בגלל האסוציאציה הפאבלובית לבחורות אנורקטיות עם קעקועים אירוניים של חדי קרן שמסתובבות עם "מועדון קרב" בתיק. אולי זה המבט החודר עד כדי בחילה שלו.

מה שזה לא יהיה דבר אחד בטוח- הפחד הזה מוצדק ולאיש הזה אין אלוהים.

עד כמה שניתן לומר שהמסרים שלו פשטניים טיפה, ניהליסטיים באותה מידה כמו שמק-חריף מכיל יותר מדי פלפל (בהנחה שזה פלפל ולא חומר כימי ששורף לך את בלוטות הטעם במהירות ראוייה לציון) אי אפשר להשאר אדיש אליו. הפורנוגרפיה המקברית הזו יכולה להיות ילדותית לפעמים ברמה של Happy Tree Friends, אבל דווקא בקטעים שבהם פאלניוק לא מנסה להבחיל עם מרק אפונה מתפרץ (מטאפורית) דווקא שם אתה באמת מזדעזע. מהסיפור על הזוג הבורגני שיוצא בסופי שבוע בבגדים בלויים ומשחק אותה הומלס, ודרך הסיפור על הנער במחלקה הגריאטרית שהוא בעצם בן 13 אבל נראה כמו בן 80, ומפתה מתנדבת להעניק לו מתת חסד אחרונה.

ספר מגעיל, חולה, דוחה. ובגלל זה הוא טוב. ובגלל זה בסיומו אתה בעיקר מרגיש עצב על זה שכמות כזו של חוסר-מוסר היא היחידה שיכולה להזיז בך משהו, ולא מה שרואים בחדשות של 8.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•Solipsism
רדופים

רדופים

צ'אק פלאניוק

רדופים / צ'אק פלניוק

הוצאת זמורה ביתן
שנת הוצאה 2009
מתרגם מאנגלית אורי בלסם
425 עמודים

מה ניתן לומר על הספר הזה? לא הרבה ספרים מצליחים להגיע לפרסום כמו שהוא הגיע אליו. בישראל, בחנויות ספרים כמו סטימצקי, הוא אמנם לא כיכב במיוחד, כי הביקורות בארץ היו פושרות למדי; אבל בחו"ל הוא זכה לפרסום ענק וביקורות טובות, תוך כדי אזהרות מוגזמות לגבי התכנים שהוא מכיל ואף תיאור של התעלפות בעת הקראה של הסיפור הראשון בספר.

"נִטשו את חייכם לשלושה חודשים, פשוט היעלמו. השאירו מאחור את כל מה שמפריע לכם לכתוב את יצירת המופת שלכם: את עבודתכם ומשפחתכם וביתכם, את כל ההתחייבויות והסחות הדעת. תנו לכל זה לחכות במשך שלושה חודשים. התארחו עם הדומים לכם ברוחם באתר שהותאם לעידוד ההתמקדות המוחלטת ביצירה. מזון ומגורים כלולים באירוח. הַמרו על חלקיק קטן מחייכם למען ההזדמנות ליצור עתיד חדש כמשוררים, כסופרים או כתסריטאים מקצועיים. לפני שיהיה מאוחר מדי, חיו את החיים שעליהם חלמתם.
מספר המקומות מוגבל מאוד.

הפוֹנים למודעה זאת מוצאים את עצמם במציאות מבעיתה, הנעשית הזויה יותר ויותר. הם כלואים בתיאטרון ישן ומאובק, סובלים חרפת רעב וייסורי גוף ונפש, וחושפים בסיפוריהם האישיים את הרשעות, הכיעור והאכזריות של הקיום האנושי."

המבנה של הספר מיוחד מאוד. פרק רגיל המספר על העלילה, לאחריו שיר מוזר במבנה מוסכם על דמות כלשהי שנרשמה לסדנת הכתיבה, ולאחר מכן סיפור פרי עטה. הפרקים לא ארוכים והשירים על הדמויות די מיותרים. כלל שעוברים העמודים, העלילה קורמת עור וגידים וצוברת תאוצה באפקט מצטבר, והתוצאה מהפנטת.

נתחיל בזה שנאמר כבר שזהו אינו ספר לקוראים עם קיבה רכה, וזה נכון בהחלט. הספר מכיל תיאורים קשים לקריאה, שמעבירים בקורא חלחלה ואף רצון לעזוב כבר את הספר המבחיל הזה (בין הדוגמאות הקיצוניות ביותר בספר נמנות קטיעת איברים וכמובן מוות), אבל הוא מהפנט כל כך שביטלתי את המחשבה הזאת מייד.

יש לנו כאן, במסווה של ספר אימה מצמרר, את הביקורת החברתית הכי נוקבת שיצא לי לקרוא, ובטח שהכי נוקבת שיצאה בעשור האחרון. בין הסיפורים מסתתרים מסרים על הטמטום שבקיום האנושי, הרדיפה חסרת התוחלת אחרי הנעורים (שלא יימשכו לעד), אחרי הפרסום והתהילה וכמובן שאחרי הכסף. המרדף הזה גורם לאנשים לאבד את עשתונותיהם ולהשתגע לגמרי, מי שיקרא את הספר יגלה לבד מה משתתפי הסדנה מתכננים כדי להשיג אותם, כדי לחשוף את "האמת", להיות המצלמה מאחורי המצלמה מאחורי המצלמה מאחורי המצלמה.

זהו ספר שגרם לי להיטלטל בגועל, לפעור פה מרוב תדהמה על העלילה הבלתי צפויה, המבריקה ואף הגאונית, לעצור ולחשוב אחרי כל סיפור קצר טעון בהרבה מאוד רגשות שמועלים בקורא לאחר הקריאה ו(הישג גדול), גרם לעיניים שלי להתלחלח כמו ששום ספר אחר, אפילו המרגש ביותר שקראתי, לא גרם לי. הספר חושף את האנושות במלוא כיעורה, תיאור שחובט בפנים, נועץ סכין בבטן ומסובב אותה עם כל סיפור, בהחלט לא משהו שרוב הקוראים יוכלו להתמודד עמו. הוא מכיל תיאורים שבהחלט לא מתאימים לקוראים מתחת לגיל ארבע עשרה (ולרובם גם שש עשרה לא יספיק), והעלילה מסוגלת לזעזע את כל תפיסת העולם של הקורא.

לסיום : ספר מצוין, קשה מאוד לקריאה, אחת מהביקורות החברתיות הטובות ביותר שיצאו. לא קל בכלל לקרוא אותו, אבל שווה להתאמץ ולהיאבק עם הדחפים לעזיבת הספר ולקרוא אותו, להתרגש ולהתרגש מהעלילה שצוברת תאוצה עם כל עמוד ועמוד. חכו שתגיעו לגיל המתאים אם עדיין לא הגעתם אליו, ורוצו לקרוא.

רציתי לצטט כאן קטעים מהספר להתרשמות, אבל לא רציתי לתת לכם ספויילרים, אז רק אצטט משפט אחד:
"נכון, אמנם, שהמוות היה אויבם של הרופאים, אבל בלעדיו הם היו אבודים." (עמוד 416)


(מתוך גב הספר: )
ששת הרומנים שכתב צ´אק פלאניוק הם רבי–המכר: יומן, שיר ערש, מועדון קרב (שהפך לסרט בבימויו של דייוויד פינצ´ר), שורד, מפלצות בלתי נראות וחונק. גם אוסף המאמרים מוזר מכל דמיון שפירסם פלאניוק הפך לרב–מכר.

צ´אק פלאניוק, סופר ועיתונאי המתגורר בפורטלנד, אורגון, כתב גם דיוקן
של פורטלנד, פליטים ונמלטים, שיצא לאור כחלק מסדרת "מסעות הכתר".

לפני 16 שנים•
★★★★★
•shortcuts
רדופים

רדופים

צ'אק פלאניוק

זהו אחד הספרים המזעזעים שקראתי בימי. הספר מתאר בפרטי פרטים דברים שקשה אפילו לתאר כמו קניבליזם ודברים דוחים אחרים. אני מאד אוהבת ספרי מתח ופולחן ופסיכופטיים, אך ספר זה בהחלט לוקח אותך למימד אחר וגם בסוף הספר הוא ממשיך לרדוף אותך בתיאוריו הפולשניים.

בהחלט לא לפני השינה ולא לבעלי לב חלש
ואם יש מישהו בדיאטה... שיקרא קטע מהספר וביי ביי ובתאבון.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•יערית
רדופים

רדופים

צ'אק פלאניוק

בתור אחת שחובבת אימה, יש הבדל בין צפייה בסרט וקריאת ספר – והוא מתבטא בעיקר בקריאה, כאשר אנחנו "מצנזרים" את הזוועה (אם להתחשב גם בעובדה שאנחנו לא באמת יודעים איך כל זה נראה באמת – תודה לאל!!).
הספר היה מזוויע, לאו דווקא מ"איימה" אלא יותר מגועל – והגועל נבע יותר מהַ-למה מאשר הַ-מה (למרות של-מה יש משכל מספיק כבד)...

ה"פילוסופיה" של פאלניוק/מר ויטייר – על ההתמכרות האובססיבית של האנשים/האנושות לסבל והכאב עד כדי מוכנות לפגוע בעצמך ובאחרים כל ימי חייך בדרך כזאת או אחרת – טוטאלית ונחרצת עד כדי הגזמה. וה"ביסוסים" (הלא באמת אובייקטיביים) לתיאוריה שלו לא משקפים את המציאות שהוא מנסה "להוכיח" – מפני שרוב משתתפי הסדנא שהוא מציג, כבר היו מעורערים - הנושאים איתם מעמסות טראגיות כאשר הם רק מוסיפים עליהן יותר ויותר (קבוצת משתתפי ה"מחקר" שלו אחידה/הומוגנית – זהו ניסוי שתוצאותיו ידועות מראש, ניסוי הנודע לכישלון). ושלא נשכח את אלה שהיו מספיק חכמים לא להשתתף בקרקס ההתאבדות (הלא אובדניים שמכורים לכאב בכל מחיר) – במודע או לא, כאן התיאוריה שלו מתפוררת עוד יותר.
אני לא אכחיש שיש טיפת נכונות ב"תיאוריה" הזאת, יש חומר למחשבה, אבל יש גבול לחריצת הדין. יש אנשים ויש אנשים – ובספר, האנשים לא מיצגים תרבויות, חברות ושכבות – הם לא מספיקים רבים להדגמה כללית של כלל האוכלוסיות (אפילו לא של אוכלוסיית ארה"ב לבדה).

הספר לא הפיל אותי מהרגליים...

ולסיום, תמיד מבזיקה אצלי השאלה: איך כל הסופרים והתסריטאים של ז'אנר האימה מגיעים לכל מה שהם כותבים?

לפני 16 שנים•
★★★★★
•Dark Spell
רדופים

רדופים

צ'אק פלאניוק

אני לא יודעת אפילו מאיפה להתחיל. ספר הזוי, פסיכי לחלוטין. מופרך ובעיקר מזעזע.
לא מומלץ לאף אחד בשום נסיבות.
במיוחד לא אם אין לכם עצבים חזקים.
קצת מתוך עלילת הספר: אנשים כורתים לעצמם אצבעות, אוכלים זה את זה, והכל בשם פסיכולוגיה בגרוש של "סופר" שהמוטו שלה הוא שאנחנו מכורים לכאב. בחייאת.

לפני 16 שנים•
★★★★★
•ליזי
רדופים

רדופים

צ'אק פלאניוק

כששמעתי על הספר מאוד התלהבתי כי חשבתי שמדובר בסוג של 'באטל רויאל' פוגש את 'המסור' או את 'האח הגדול' ושמדובר בספר פסיכולוגי מטורף ומעניין.
Well, it's not.
כלומר, הספר היה מעניין מאוד וסחף אותי בפרקים רבים ואפילו למדתי כל מיני דברים בנושאים מגוונים, וברובם רפואה (מה שיגרום לי לחזור לספר הזה שוב ושוב רק כדי לקלוט שוב את מה שלמדתי עד שאזכור), אבל אני חייבת להזהיר אתכם שהוא מאוד סוריאליסטי, ועושה רושם שהדמויות נמצאות שם רק לצורך פואנטה ולא כדמויות עגולות שאפשר להתחבר אליהן וכיף לקרוא עליהן, אז קחו בחשבון את העובדה שאולי לא תיהנו ממנו כמו מספרים אחרים. זה פשוט ספר שקוראים כדי לקרוא, להבין את הפואנטה ולעבור לספר אחר עם עלילה עלילתית ודמויות עגולות.
למרות כל זה, מדובר בספר גאוני. גאוני בצורה מטורפת, אבל גאוני.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•Rainie
רדופים

רדופים

צ'אק פלאניוק

לא אהבתי את העלילה הראשית בסיפור. למרות התיאורים המפורטים הם לא העבירו בי צמרמורת או תחושת אימה כפי שציפיתי. נקודות האור היחידות שמצאתי בספר היו שניים או שלושה מהסיפורים המשובצים בו ולא יותר.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•דני
רדופים

רדופים

צ'אק פלאניוק

הכריכה הכי מפחידה התחלתי ליקרוא אבל זה עשה לי בחילה נוראית בגרון מרוב הפחד אז הפסקתי,הספר מפחיד מידי

לפני 16 שנים•
★★★★★
•קלרה!
דירוג
1.0
לפני 16 שנים

“אני לא יודעת אפילו מאיפה להתחיל. ספר הזוי, פסיכי לחלוטין. מופרך ובעיקר מזעזע. לא מומלץ לאף אחד בשום”