“בדרך כלל ספרים שמוגדרים כקובץ סיפורים קצרים, לכל 3-4 עמודים יש חיים משלהם, גם אם הנושאים קרובים פחות או יותר. במקרה של הספר הזה ניכר כי הכותב הוא תסריטאי, הסיפורים כתובים יותר כפרקים בסדרה מעלילות מופרדות לחלוטין, הזיקה בין סיפור לסיפור מתקיימת, גם אם מהסיפור הראשון לשלישי ודרכו מבינים איפה עומד השני, יש התנהלות של סדרה שנעה בין כמה מוקדים ודמויות ואיכשהו לכולם יש מכנה משותף שמתקשר איכשהו ל"מחוננ”

“ראיתי את הספר הזה ממש במקרה ודי הופתעתי מכך שהוא כמעט לא אוזכר בקהילת המד"ב המקומית. הספר משתייך לסוגת המדע הבדיוני "החברתי", ובאופן ספציפי יותר מתאר את ישראל של העתיד הרחוק - קרוב באופן דיסטופי מובהק למדי (בדומה להידרומניה). נקודת המוצא של הספר היא שהרפואה האלטרנטיבית הפכה להיות הרפואה יום יומית ואילו חברות התרופות הוצאו מחוץ לחוק ונאסר עליהן לפתח תרופות שאינן מצילות חיים. נקודת המוצא הזו היא”

“בשעה טובה ומוצלחת אחרי כחודשיים הצלחתי לסיים את הספר. חזרתי למשמרות אז יכולתי לקרוא בהסעה. ספר מעולה. הספר בעצם מורכב מ-4 סיפורים כאשר בכל אחד מהם ישנם מס' אנשים אם אותם השמות ששניים מהם (יאיר ואוסי) מהווים העיקר בסיפור האהבה. כל פעם הדמויות בסיטואציה שונה. גילאים שונים ומקום ואווירה אחרת. זה מאוד מעניין לקרוא ספר בצורה זו. אני אישית מאוד אהבתי במיוחד את הסיפור הראשון שאוסי ויאיר הם בני נוער ל”

“סיפורים חביבים, ישראליים משהו. היה לי קצת קשה להתחבר, כי הנושאים סבבו על דברים שאני לא כל כך אוהבת: גאדג'טים פרסום וכלכלה. כמה סיפורים קצת חזרו על עצמם, וזה גם משהו שלא אהבתי. אבל בסופו של דבר היו כמה סיפורים ממש חביבים. נחמד ולא יותר מזה.”

“בדרך כלל ספרים שמוגדרים כקובץ סיפורים קצרים, לכל 3-4 עמודים יש חיים משלהם, גם אם הנושאים קרובים פחות או יותר. במקרה של הספר הזה ניכר כי הכותב הוא תסריטאי, הסיפורים כתובים יותר כפרקים בסדרה מעלילות מופרדות לחלוטין, הזיקה בין סיפור לסיפור מתקיימת, גם אם מהסיפור הראשון לשלישי ודרכו מבינים איפה עומד השני, יש התנהלות של סדרה שנעה בין כמה מוקדים ודמויות ואיכשהו לכולם יש מכנה משותף שמתקשר איכשהו ל"מחוננ”

“ראיתי את הספר הזה ממש במקרה ודי הופתעתי מכך שהוא כמעט לא אוזכר בקהילת המד"ב המקומית. הספר משתייך לסוגת המדע הבדיוני "החברתי", ובאופן ספציפי יותר מתאר את ישראל של העתיד הרחוק - קרוב באופן דיסטופי מובהק למדי (בדומה להידרומניה). נקודת המוצא של הספר היא שהרפואה האלטרנטיבית הפכה להיות הרפואה יום יומית ואילו חברות התרופות הוצאו מחוץ לחוק ונאסר עליהן לפתח תרופות שאינן מצילות חיים. נקודת המוצא הזו היא”

“בשעה טובה ומוצלחת אחרי כחודשיים הצלחתי לסיים את הספר. חזרתי למשמרות אז יכולתי לקרוא בהסעה. ספר מעולה. הספר בעצם מורכב מ-4 סיפורים כאשר בכל אחד מהם ישנם מס' אנשים אם אותם השמות ששניים מהם (יאיר ואוסי) מהווים העיקר בסיפור האהבה. כל פעם הדמויות בסיטואציה שונה. גילאים שונים ומקום ואווירה אחרת. זה מאוד מעניין לקרוא ספר בצורה זו. אני אישית מאוד אהבתי במיוחד את הסיפור הראשון שאוסי ויאיר הם בני נוער ל”

“סיפורים חביבים, ישראליים משהו. היה לי קצת קשה להתחבר, כי הנושאים סבבו על דברים שאני לא כל כך אוהבת: גאדג'טים פרסום וכלכלה. כמה סיפורים קצת חזרו על עצמם, וזה גם משהו שלא אהבתי. אבל בסופו של דבר היו כמה סיפורים ממש חביבים. נחמד ולא יותר מזה.”