ביקורת ספרותית על ציפור הלעג מאת ג'ראלד דארל
ספר מעולה

---

זהו אחד הספרים האהובים עלי ביותר בעולם, וכמו רוב הספרים האהובים עלי קראתי אותו לפני שמלאו לי חמש עשרה. ספריו של ג'ראלד דארל היוו חלק חשוב בבניית תפישת עולמי, או לפחות החלק חובב החיות והסביבה שלה. בעקבותיו חלמתי להיות זואולוגית, להציל חיות מהכחדה ולשוטט באיים זעירים ומקסימים כמו קורפו האמיתית וזנקאלי- בת דמותה הבדיונית.
ואכן, למרות המרחק הגיאוגרפי הרב שביניהן- קורפו נמצאת ביוון וזנקאלי על הקו הדמיוני שבין האוקיאנוס ההודי והאוקיאנוס השקט- ניתן למצוא בתיאוריה של זנקאלי הרבה ממה שמוכר לנו מתיאוריו של המחבר את קורפו של ילדותו. התיאור החד והעוקצני של תושביה הילידים והקולוניאליסטים של זנקאלי מזכיר במידה רבה את היוונים והאנגלים של קורפו כפי שמתאר אותה דארל ב"משפחתי וחיות אחרות" והמשכיו השונים.
אך הספר, יותר משהוא מתאר את עליבותו של הגזע האימפריאליסטי בצורתו הישנה והחדשה, עוסק באיזון העדין של הטבע, אשר באיוולתנו הגדולה אנחנו הורסים אותו במודע או שלא במודע. הספר מציג גם את המאבק האבוד מראש שבין האינטרסים הכלכליים של אוכלוסיה מקומית "נחשלת" לאלו של מעצמות על "מתקדמות". אציין גם שקיימת אחדות אינטרסים בין האוכלוסיה המקומית לעולם החי והצומח המקומיים, לעומת האינטרסים הזרים שמאיימים לחסל את שניהם.
עוצמתו של הספר היא בכך שהוא נותן תקווה ללוחמי שמירת הסביבה בכך שהוא מציג מאבק שמצליח (זה לא ספויילר, לא באמת חשבתם שהמאבק לא ייכשל, נכון?) כנגד כל הסיכויים.
אה, והוא גם מצחיק נורא.

» ביקורות נוספות של שירה
» ביקורות נוספות על ציפור הלעג