סביבה ואקולוגיה הם נושאים אופנתיים היום. אנחנו מצקצקים בלשוננו על כל אלה שתוך כדי עשיית רווח ראוי לשמו גרמו לנזק בלתי הפיך לסביבה, ובסופו של דבר בני אדם - שבשם רווחתם נעשה כל ההרס הזה סובלים ממנו. רק לחשוב על חומרי ההדברה שהורגים כל דבר בשירות החקלאות ועם ההצדקה של "מיליארדי בני אדם גוועים ברעב ואתם מתבכיינים על הדברה שמצילה את היבולים..." כדי להשתיק את שוחרי איכות הסביבה הנושאים נאומים חוצבי להבות על הגנת מין נכחד של צפרדע עם קרומי שחיה, שייבשו לה את הנחל היחיד בו היא מוכנה להתרבות.

הסיפור פה הוא על אי רחוק שהוא דילמה. מצד אחד זה אי קסום, עם פרחים, פרפרים, צפיפות נמוכה, מעט מדון יחסית, כמובן. אין בו שום דבר שמדינות חזקות יירצו לקחת, כך שהמדינה הפטרונית - מי אם לא בריטניה - מוכנה להעניק לו ממשל עצמי. מצד שני - חלק מהגאונים במשרד החוץ הבריטי תפשו פתאום שיש משהו שכדאי לקחת מהאי הזה - הוא ממוקם במקום אסטרטגי כך שאולי כדאי להחרימו לטובת ההגנה על העולם החופשי ונגד הסיכוי שרוסיה הסובייטית (הספר יצא לאור ב 1981) תשתלט עליו. כמיטב המסורת של משרדי החוץ וההגנה של מדינות דומיננטיות הם הוגים תכנית מופלאה שעיקרה הצפת עמק באי, ייצור חשמל ובניית שדה תעופה צבאי לתועלת התושבים, כמובן.

הספר הזה כמו שאר ספרי דארל שקראתי הוא נוסחה. נראה שהסופר משרטט את דמויותיו לפני שהוא בונה את העלילה. הדמויות הן בעיקרן קריקטורות: יש בהם הטוב, הרע וגם הנערה. יש מלך האי - הדמות היחידה שדארל אינו מלגלג עליה והוא מושל נאור והגיוני, משתמש בהרבה פסיכולוגיה ונעזר, כמובן ביועץ בריטי נאור גם הוא...וכמובן הנבל כי אחרת אין סיפור. דארל, המתקיף תופעות חברתיות כמו אנשי דת ומיסיונרים, אנגלים מכובדים שהעולם הוא גן המשחקים שלהם ותנועות גרילה קיקיוניות, מתבל את סיפורו בהרבה הומור נשכני וגם בגישה סטיריאוטיפית הכרחית. "הידעתם שכפית סוכר במיכל דלק יכולה להזיק לכלי רכב יותר מאשר אשה-נהגת?" שואלת אחת הדמויות, אשה במקרה...

נהניתי מהספר הזה מאד בגלל הכתיבה הרהוטה וההומור בכל צורותיו. זה עוזר שהמסרים - השקופים - הם כאלה שאני יכולה להסכים איתם. אבל קל להיות חכמים לאחר מעשה. והנה עוד משפט חכם אותו שם הסופר בפיו של מלך האי: "עליכם לזכור תמיד כי אלוהיו של האחד עשוי להיות מעשייה לילדים לאחר. אך הן לאלים והן למעשיות לילדים יש מקום בעולם..." מי שעדיין לא קרא ויסכים להתגבר על פונט מעצבן ותרגום ישן, יקרא וירוויח.

את ג'ראלד דארל המנוח אני אוהבת עוד משחר נעורי, הספרים שלו מצליחים לשמח אותי גם בימים אפלים.
יותר מאשר הכרות אינטימית עם גמלי שלמה, ציקאדות, עטלפים זהובים ויונים ורודות קיבלתי ממנו את זווית הראייה שלו- מבט מתפלא, חד ומשועשע. זו בהחלט תוספת מועילה בגלגל הענק הפרטי שלי; של כל אחד בעצם.
יש לי אפילו תיקיית קישורים לתמונות שמצאתי ברשת, של ג'רי, לארי, לזלי ומרגו, ספיירו, רוג'ר, למפדוזה ותיאודור.
עדיין לא מצאתי את המורה קרלפסקי האביר, את אמא שלו במיטת השיער, את סוון האקורדיוניסט ואת פרינס ג'יג'י בוי. בדרך כלל לא ממש מעניין אותי לדעת אם אנשים הם אמתיים או לא אבל כשמדובר במשפחתי וחיות אחרות ממש הרגשתי כמו במדור לחיפוש קרובים. הם אמתיים! נעים מאוד, גם אני.

בתור חובבת דארל שכזו, נהניתי הנאה מרובה מ"ציפור הלעג", שלא קראתי מאז היותי בת עשרה; משלל התימהוניים הצבעוניים, מחניבעל השנון ומקינגי המלכותי, מאוצר הדימויים העשיר של דארל שגורם לכל מקום אקזוטי, שורץ חרקים, להשמע כמו גן עדן, מנצחונם הרומנטי של הטובים על הרעים, מהדוגמא המחכימה לחשיבות שימור הטבע וכמובן מההומור הבריטי המשובח.

אבל
(והתלבטתי קשות בין "אבל" ל"יחד עם זאת" ופסקתי לטובת "אבל")

הספר הזה מתנהג כמו ספרות מגוייסת. דארל שם בפי דמויותיו החיוביות (שלמרבה השמחה רחוקות משלמות) את דעותיו הירוקות ובפי השליליות את ההתנגדות להן. הוא מדגים לנו במשל החינוכי שלו את חוסר המודעות שלנו לחשיבותו של הטבע, את נזקי הקדמה ונפלאות המשק האוטרקי ואת הנזקים שבקשר בין הון לשלטון לעולם התחתון (ויש לזכור שהספר נכתב ב 1981). אמנם במקרה הזה השלטון מיוצג על ידי מלך שחור אינטליגנט, בוגר איטון, קפריזי אך לוקאל פטריוט, אבל די ברור מה היה קורה לולא היה כזה.
חניבעל- היועץ האנגלי להוד מעלתו קינגי, הוא שופרו של דארל עצמו. לשונו החדה קוטלת את נציגי הדת והאימפריה את הביטחוניסטים ורודפי הבצע ושרה שיר הלל לחיים הפשוטים והטובים.

יחסית לספרים אחרים של דארל הספר הזה הוא מאמר דעה הסברתי, בסופו מגייס דארל את הקוראים לתמיכה בקרן ג'רסי לשימור חיות בר.
זהו ספר מקסים מאוד מאוד
שמסביר דברים חשובים מאוד ונכונים מאוד
ועושה את זה בחן אינסופי ובאופן שראוי לאמץ בבתי ספר, מוסדות שג'רי הקטן לא נזקק להם אף פעם.
שמץ הדידקטיות נמהל בקוקטיילים נפלאים שיסדרו לכם את הראש (ודארל הרי מת מסיבוכים של השתלת כבד)
ועדיין זה קצת הפריע לי.

וכדי להשקיט את מצפוני הירקרק אתם יכולים לתרום לדודו הבודד.

זהו אחד הספרים האהובים עלי ביותר בעולם, וכמו רוב הספרים האהובים עלי קראתי אותו לפני שמלאו לי חמש עשרה. ספריו של ג'ראלד דארל היוו חלק חשוב בבניית תפישת עולמי, או לפחות החלק חובב החיות והסביבה שלה. בעקבותיו חלמתי להיות זואולוגית, להציל חיות מהכחדה ולשוטט באיים זעירים ומקסימים כמו קורפו האמיתית וזנקאלי- בת דמותה הבדיונית.
ואכן, למרות המרחק הגיאוגרפי הרב שביניהן- קורפו נמצאת ביוון וזנקאלי על הקו הדמיוני שבין האוקיאנוס ההודי והאוקיאנוס השקט- ניתן למצוא בתיאוריה של זנקאלי הרבה ממה שמוכר לנו מתיאוריו של המחבר את קורפו של ילדותו. התיאור החד והעוקצני של תושביה הילידים והקולוניאליסטים של זנקאלי מזכיר במידה רבה את היוונים והאנגלים של קורפו כפי שמתאר אותה דארל ב"משפחתי וחיות אחרות" והמשכיו השונים.
אך הספר, יותר משהוא מתאר את עליבותו של הגזע האימפריאליסטי בצורתו הישנה והחדשה, עוסק באיזון העדין של הטבע, אשר באיוולתנו הגדולה אנחנו הורסים אותו במודע או שלא במודע. הספר מציג גם את המאבק האבוד מראש שבין האינטרסים הכלכליים של אוכלוסיה מקומית "נחשלת" לאלו של מעצמות על "מתקדמות". אציין גם שקיימת אחדות אינטרסים בין האוכלוסיה המקומית לעולם החי והצומח המקומיים, לעומת האינטרסים הזרים שמאיימים לחסל את שניהם.
עוצמתו של הספר היא בכך שהוא נותן תקווה ללוחמי שמירת הסביבה בכך שהוא מציג מאבק שמצליח (זה לא ספויילר, לא באמת חשבתם שהמאבק לא ייכשל, נכון?) כנגד כל הסיכויים.
אה, והוא גם מצחיק נורא.

בעיני זהו ספרו הטוב ביותר של ג'ראלד דארל!
באי זעיר ושליו בלב האוקינוס מחליטה ממשלת בריטניה להקים שדה תעופה צבאי,בדיוק בתקופה שבה האי עומד בפני קבלת ממשל עצמאי.
מלך האי,המכונה קינגי(בן דמותו של הפון של באפוט)ויועצו חניבעל אוליפנט(מילה שפרושה פיל)מחפשים דרך למנוע את הקמת השדה.
הפיתרון נמצא בסופו של דבר בידי האל-ציפור הלעג-שנחשבה למין שהוכחד כליל.ושבה והופיעה כמו כל אל הדואג למאמיניו ברגע האחרון כדי להציל את האי מהתמוטטות כלכלית...
המוני דמויות ציבעוניות מתרוצצות להן בספר ומחוללות מהומות..ספר מצחיק ומהנה
ולאחר ששכחה המהומה והצחוק נרגע(אחרי שעה שעתיים)
נשאר הרבה חומר למחשבה
על הבדלים תרבותיים על השטלטות כלכלית ומסיונרית
על חשיבות הטבע
על בעלי חיים ואנשים
ובעיקר על כשרונו של ג'ראלד דארל לשלב צחוק ורצינות בספר אחד נהדר

מצחיק וכתוב נהדר. מומלץ בחום.