תודה רבה,אקרא בהקדם.

צימר בגבעתיים אם כבר קראת את שני האחרים, עשי נא צעד אחד אחרוה וקראי את צימר בגבעתיים, הספר הראשון לדעתי שאשכול נבו פרסם. יש שם סיפור אחד, היום שבו התבגרתי, שבו הילד מספר: " כשבחזה שלי נוצר כבר פקק תנועה של דברים שהייתי רגיל לדבר עליהם רק איתה, והואזה הסינית בסלון כמעט התפוצצה מרב מתח, אבא שלי דפק בדלת, נכנס בלי לחכות לתשובה, התיישב לי על המיטה, והתחיל לדבר לפוסטר של פרדי מרקורי שהיה תלוי לי על הקיר" זו רק דוגמית של קטע אהוב עליי במיוחד. נהדר, נהדר, נהדר, שפה מותאמת בשלמות לסיפור, מרווחים מדוייקים, ורגש עוצמתי מרוסן ומתפרץ חליפות. אחד הסיפורים הקצרים הכי טובים שקראתי.