ביקורת ספרותית על ארבעה בתים וגעגוע - עמודים לספרות עברית # מאת אשכול נבו
ספר טוב

---

הספר הזה הוא בהחלט פלפל צהוב,
אבל גם קובה מטפונייה,
עם גרעין של אותנטיות כובשת, עטוף במנגינה חמוצה,
אם "לרכוב" על דימוייו (המקסימים בעיני) של אשכול נבו.

ה-אבל- הוא בגלל שלספר יש מנגינה.
והמנגינה חיננית בתחילה,
אך מהר מאוד ממאיסה את הקריאה - וחבל. כי הספר מצויין.

אהבתי את הספר,
את הארציות העשירה של הכתיבה, של הדמויות, של מערכות היחסים.
את הישראליות השזורה בכתיבה ובתכנים.
את הנגיעה המרפרפת מעמיקה במארידיאנים הישראליים.

סבלתי ממש מהמנגינה! -
מהחרוזים המעיקים והבלתי נסבלים.
כל פסקה שניה או שלישית, ואפילו בתוך המשפטים.
בהתחלה רק שמתי לב שאני קוראת במשקלים.
מין תחושה כזו כאילו אני קוראת מילים ותחתיהן מופיעים תווים,
ובמהלך הקריאה, מבלי שאשים לב, יד שמאל כבר מנגנת בעוד אני קוראת.

מעבר למנגינה, הסופר מפליא לשרטט את דמויותיו. עם הרבה רגישות, תבונה ועומק.

הספר נוגע בעדינות מרפרפת ורגישה בשכול ה"ישראלי",
הספר מציג בעדינות לא פחותה את הכאב של הערבים הישראליים,
היחס של הערבים לביתם, וחווית הגירוש בעיניהם הם -
מתוארות באנושיות מרובה.

הספר מפליא בתיאור זוגיות, על הקסם והקושי שבה,
על השוני הדימיון בין זוגות מרקעים ותרבויות שונות,
על צורות הביטוי וההתממשות השונות.

הספר הזה הוא כל כולו סיפור על מערכות יחסים,
אלו הנרקמות בתוך הבית פנימה.

אלו הקורמות עור וגידים בנבכי הנפש -
ומגדירות בית מהו, ומיהם דייריו -
חיים או מתים, קרובים או רחוקים.

למעשה, לעניות דעתי,
הספר מספק פנים שונות וזויות שונות לאותו דבר אחד יחיד ומיוחד -
התחושה והתפישה,
המטפיסית משהו,
של הבית! הפנימי,! העוטף, המגן!
איש איש ומרכיביו הוא לייצור התחושה.

» ביקורות נוספות של lmh@rt
» ביקורות נוספות על ארבעה בתים וגעגוע - עמודים לספרות עברית #