ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום שישי, 21 באוגוסט, 2009
ע"י זוהר
ע"י זוהר
הספר "אבא-ארך-רגליים" הוא סיפור התבגרותה של ג'ודי אבוט. הילדות של ג'ודי עברה עליה בבית יתומים, עד שתורם אנונימי המכונה אבא-ארך-רגליים מחליט לממן את לימודיה בקולג'. מן הקולג' כותבת ג'ודי מכתבים לתורם המסתורי, בחליפת מכתבים חד-צדדית שיוצרת את יומן הנעורים שלה.
בילדותי שמעתי רבות על הספר הזה, אך רק עתה הזדמן לי לקרוא אותו. בטוחני שהציורים החמודים והכתיבה משובבת הנפש של ג'ודי ישמחו כל קורא בכל גיל. לעומת זאת, כקוראת בוגרת, אני מצפה שהמכתבים יחשפו רבדים בוגרים יותר באישיותה של ג'ודי ושכתיבתה תלך ותתבגר לאורך הספר. המאוויים של ג'ודי עם כניסתה לקולג' (להיות סופרת, שיהיו לה הרבה בגדים, לבלות עם חברות) ועם סיומו כמעט ולא עוברים שינוי. גם הכתיבה הקופצנית, שמנחמת את עצמה ומדגישה את הטוב שבכל הדבר (וזה מקסים) כמעט ולא עוברת שינוי. והכי חשוב – יחסים שבינו לבינה, או כמיהה לכאלה, שבוודאי קיימים גם בקולג' לבנות, כמעט ולא באים לידי ביטוי.
אולי ג'ודי מדחיקה את הבגרות הנפשית שלה בפני אבא-ארך רגליים כי הוא זר גמור, מה גם שהוא מתפקד במידה מסויימת כאביה ומממן את לימודיה. ואולי כתיבת מכתבים, לעומת כתיבה של יומן, היא במהותה פחות חושפנית ובעלת נטיה לייפות את המציאות. ואולי היעוד של הספר כספר ילדים הוא שניפה ממנו כל רובד בוגר. על כל פנים, ג'ודי אבוט עלולה להצטייר בפני הקורא הבוגר כמתנחמדת ולא אמינה, אך הקורא הצעיר יראה בה טיפוס משעשע וחיובי שדרכו סלולה בשושנים מבית היתומים המדכא אל עבר ה"הפי-אנד" האמריקאי.
2 קוראים אהבו את הביקורת
2 הקוראים שאהבו את הביקורת
