• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
רוצחים ללא פנים (מהדורת 2003)

רוצחים ללא פנים (מהדורת 2003)

מאת הנינג מנקל

הביקורת של ליאת

תמונה של ליאת
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
רוצחים ללא פנים (מהדורת 2003)

רוצחים ללא פנים (מהדורת 2003)

מאת הנינג מנקל

הביקורת של ליאת

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
תמונה של ליאת
הוצאה לאור:כנרת זמורה ביתן
שנת הוצאה:2003
קטגוריה:מתח ריגול והרפתקאות
הקודמת
avner
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 16 שנים•1 דקות קריאה

אהבתי מאוד את הספר, את העלילה ואת הדמויות, במיוחד את קורט ולאנדר, כמובן. בהשוואה לספר השני, הסחת דעת, הספר הזה פחות טוב. בעקרון מדובר בספר שהיה יכול להתפתח בצורה מעניינת ואיכותית יותר אם מנקל היה מרחיב אותו למספר עמודים גבוה יותר. משום שהעלילה הוקצבה לפחות
מ-300 עמודים, הכל היה קצת מתומצת.
בסה"כ- ספר מומלץ מאוד. אין על הכתיבה של מנקל (:

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של גל
גל
תמונה של A N N A
A N N A
2קוראים|גיל ממוצע43|50%נשים

על המבקרת

תמונה של ליאת

ליאת

חברה מזה 18 שנים
43 ביקורות•2 נבחרות•140 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
מתח ריגול והרפתקאות•ספרות מתורגמת•מדע בדיוני ופנטזיה
תמונה של ליאת
ליאת
חברה באתר מזה 18 שנים
ביקורות43
ביקורות נבחרות2
לייקים שקיבלה140
דירוג ממוצע4.5 ⭐
ז'אנרים מועדפים
מתח ריגול והרפתקאות16ספרות מתורגמת12מדע בדיוני ופנטזיה3

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של ליאת

יסוריי (ייסורי) ורתר הצעיר [מהדורת 2000]

יסוריי (ייסורי) ורתר הצעיר [מהדורת 2000]

יוהן וולפגנג גתה

הספר המדהים הזה היה ברשימת הקריאה שלי מזה זמן רב מאוד. רק לפני חודשיים-שלושה החלטתי לחפשו בחנויות (אל תשאלו למה. אני באמת לא יודעת). חודשיים חיכיתי שיגיע בהזמנה דרך סטימצקי וכשהתקשרתי לצומת ספרים, נאמר לי "כן, יש לנו עותק כאן. לשמור לך?". כמובן שאחרי רבע שעה כבר התייצבתי בחנות וזה.. (; (איזו פרסומת סמויה, אני מתה).
בכל אופן, מעולם לא נמשכתי לספרים רומנטיים וכאלו שעיקרם הוא הרגש ומערכות יחסים בין בני זוג. פשוט לא מדבר אליי. לכן היו לי חששות רבות בנוגע לקריאת הספר, אך אין זה אומר שלא היו לי ציפיות גבוהות ממנו. להפתעתי, הוא התעלה פי כמה וכמה על מה שחשבתי שיהיה.
ספר זה הינו קלאסיקה אדירה. גתה הצליח לחדור לי לנשמה ולגרום לה לעשות סלטות וגלגלונים וכל דבר אחר שתרצו. אמנם איני נמצאת כרגע במערכת ייסורים כלשהיא בחיי (להפך), אך פתאום כל מילה וכל תיאור קרעו את ליבי וגרמו לי להתרגשות בלתי מובנת.
רבים אומרים שלתאר "אהבה" זה דבר בלתי אפשרי. אני חושבת שגתה הוא האדם (יותר נכון היה האדם) הקרוב ביותר לכך. לפעמים מצאתי עצמי בוהה במילים, קוראת את אותן השורות שוב ושוב ובכל פעם מחדש נדהמת מיופיין. לצערי, לא ניחנתי בכושר תיאור והסבר של ממש, ועל כן אוכל רק לומר שעל מנת להבין למה אני מתכוונת, קראו הספר ותוקסמו כמוני.
אולם, כמובן שאחרי הכל מדובר בטרגדיה כואבת מנשוא. כתוצאה מעצם העובדה שידעתי (כמו כל קורא) את סופו המר של ורתר, כאב לי לקרוא גם את העמודים בהם גולל ורתר את אהבתו הרבה ללוטה ואת אושרו כשהוא במחיצתה.
למרות שמתואר בספר זה סיפור אהבה (נכזבת), יצא לי לא מעט לתהות האם מדובר באהבה או אהבה כבולה באובססיה. נכון, באהבה יש מעין אובססיה, אך כזאת שניתנת לשליטה (פחות או יותר). כאן, בספרו של גתה, מוצגת לנו אובססיה שבסופו של דבר הטריפה את דעתו של ורתר לאורך מערכת ייסורים ארוכה, אותה שוטח ורתר בפנינו בכאב עצום, שאותי, אישית, ליווה במהלך היום, גם כאשר לא קראתי הספר. הייאוש הטוטאלי של ורתר ורחמיו העצמיים, שהגיעו ממש לקראת סוף הספר, העלו לי לא מעט דמעות ומדי פעם כאב לי על כך שאיני יכולה לשלוף אותו מהספר ולחבקו ולהבטיח לו שהכל יהיה בסדר.
קטע מסוים שהכאיב לי במיוחד: "אני סובל מאוד, כי איבדתי את הדבר שהיה לי משוש חיי היחיד, את הכוח הקדוש ומפיח החיים שבו בראתי סביבי עולמות. אבד ואיננו! כשאני משקיף מחלוני אל הגבעה שבמרחק ורואה כיצד שמש הבוקר מפלחת את מעטה הערפל שמעליה ומאירה את האחו שלו, והנהר הענוג מתפתל לקראתי בין הערבות העומדות בשלכת - הו! בשעה שהטבע עומד לנגד עיני קפוא כמו תמונה מצובעת קטנה, וכל היפעה הזאת אין בכוחה לשאוב מלבי טיפה אחת של אושר ולהזרימה אל מוחי".
אני יכולה להמשיך ולשטוח בפניכם כאן את התרגשותי מהספר ולכתוב עליו בלי סוף, אבל זה באמת לא ייפסק. פשוט לכו וקראו בעצמכם.
קלאסיקה אדירה של סופר מדהים.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•ליאת
המתים נראים טוב

המתים נראים טוב

פיטר ג'יימס

זהו ספר המתח האנגלי הראשון שיצא לי לקרוא. כצפוי, ניתן היה לראות מיד בתחילת הספר כי מדובר בספר שונה משאר ספרי המתח שקראתי עד כה – הסופר הנחמד פיטר ג'יימס החליט שהוא נהנה מאוד מלחפור על דברים לא רלוונטים בעליל לעלילה ולספר ולדמויות ולממש שום דבר (וסתם דוגמה – ג'יימס מצא לנכון לתאר תמונה סתמית ואקראית לפרטי פרטיה, תיאור שנמשך כמעט עמוד שלם). אמנם זה היה לא קשור ומצאתי את עצמי אומרת בקול "למה, ג'יימס, למה?", אבל נסלח לו על זה.

יכול להיות שבאתי עם ציפיות גבוהות יותר מדי וכתוצאה מכך הספר לא הפעים אותי כמו שחשבתי. הכתיבה של ג'יימס היא לא משהו מיוחד, למען האמת היא דיי הזכירה לי את כתיבתו של באלדאצ'י. בכמה מקומות בספר ממש הרגשתי כאילו אני קוראת ספר של באלדאצ'י ולא של סופר בריטי (!!!). בכל זאת, למרות שג'יימס דאג לתאר בצורה ממש טובה כל פרט בעלילה וכמובן את הדמויות, הרגשתי שמשהו חסר. יכול להיות שזאת היתה העלילה, יכול להיות שהדמויות לא היו חזקות ואמינות מספיק או שזה פשוט משום שהציפיות שלי היו בשמיים.

בדומה ללרסון, גם ג'יימס מצא לנכון לזרוק על הקורא אקספוזיציה (אמנם לא אקספוזיציית ענק כמו זו שבספרו הראשון של לרסון) דיי מוגזמת בסביבות 150 עמודים. בכל פעם הופיעה דמות חדשה וזה היה קצת מעצבן. אחרי האקספוזיציה, קצב העלילה התאזן – העלילה התחילה לצבור תאוצה ממש לאט, אבל בסוף הגעתי למצב שממש לא הצלחתי לעזוב את הספר.

הדבר שהיה דיי מרגיז בעלילה היה הבסיס שלה והוא מציאת דיסק מטופש ברכבת וחוסר היכולת להתאפק ולהשאירו שם. הסקרנות המטורפת של טום ברייס היתה דיי מעצבנת, ולו יכולתי, הייתי זורקת אותו מהרכבת במקום לתת לו לקחת את הדיסק. בעקרון, אותו מאורע גרם לספר להיות צפוי וברור מאליו פחות או יותר. לא משנה כמה המתח היה גדול, תמיד היה קל לנחש מה יקרה. בצפיית אותו דיסק מקולל, נחשף ברייס לרצח אכזרי ומזעזע, שלאחר מכן יניע את העלילה עד לסוף הספר.

מנגד, ישנו רב-פקד רוי גרייס (שמשום מה מצטייר בראשי בתור סקסי משהו) שעמד בראש חקירת הרצח המזעזע של אותה האישה, שאותה ראה טום ברייס בדיסק. כצפוי, אי אפשר לתת לדמות סקרנית חבל"ז להינות מכך, ועל כן חייו של טום ברייס וכן חיי משפחתו נתונים בסכנה – האיומים לא חודלים מלהופיע ולמרות זאת ממשיך ברייס לעשות כל צעד שגוי אפשרי נוסף שרק ישלוף מהכיס בכוח ויגרום לקורא להתפגר מעצבים עליו.

בסופו של דבר, על רב-פקד רוי גרייס מוטלת חקירת הרצח וכן ההגנה על חיי משפחתו של ברייס הסקרן, שמתיימר להיות בעל אנגלי נפלא, אך למעשה רק מעצבן את הקורא ככל שהספר ממשיך בדהירתו לקראת הסוף.

למרות שהספר בסך הכל היה מעניין והדמויות היו מאוד טובות, לא הצלחתי ממש להתחבר אליו. לא הרגשתי את הצורך העז לבוא ולקרוא בו בכל פעם, רק לקראת מאת העמודים האחרונים, כשהמתח היה ממש גדול, אך לא מסיבה אחרת. שוב, כנראה ציפיתי מספר מתח שנכתב בדי סופר בריטי להיות ה-דבר, אבל זה לא היה ככה. לא התאכזבתי או משהו כזה, אבל זה לא ספר שאזכור עוד הרבה זמן.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•ליאת
אחד מתוך מאה

אחד מתוך מאה

ג'ק קרלי

את הספר הזה התחלתי לקרוא פעמיים. בפעם הראשונה לפני שנה ומשהו כשעוד האמנתי בקריאת ספרים מהספרייה העירונית. כמובן שלא הלך לי, כי קשה לי לקרוא ספרים שמישהו אחר קרא. זה גורם לי להרגיש שהם מאבדים את כל היופי והקסם שלהם.
בכל מקרה, התחלתי לקרוא אותו שוב (והפעם במלואו) לפני כמה ימים. ההתחלה היתה משעממת שוב, כמו בפעם הקודמת. חשבתי שאולי זה יעלם אחרי כמה עמודים (יש בו בסה"כ 289 עמודים וזה חבל), אבל זה לא קרה. במהלך כל הספר ייחלתי לרגע שמשהו מעניין ורציני יקרה, אבל זה היה ספר רגוע ושקט למדיי. לא הרגשתי שפעימות ליבי טסות או רגש כלשהו במהלך הקריאה. בכל פעם שהרגשתי שמגיעה סצנה שתגרום לי להרגיש משהו, שוב הכל דעך. הרגשתי שהסופר לא הצליח להתעמק בסצינות שצריכות לגרום לקורא להתרגש או לפחד או להבהל.
הכתיבה בסך הכל היתה בסדר, לא משהו מיוחד. היא גרמה לספר להיות קליל שכזה.
לא היתה אווירה ותחושה של פחד, כאלו שיש בדר"כ בספרי מתח.
הדמויות היו פשוטות מדי, הסופר לא התעמק בהן יותר מדי. תמיד אני מתחברת לדמות כלשהיא ואפילו מתחילה לחבב אותה. בספר הזה לא היה דבר מכך.
כשסיימתי את הספר, לא הרגשתי את התחושה הזאת של הערבול בבטן, כזאת שמרגישים כשמסיימים ספר שבהחלט היה שווה כל שנייה של קריאה ושישאיר את חותמו על הקורא. הספר הזה היה כמו משב רוח שבא וחולף. הוא היה חביב ונחמד ומצחיק, אבל לא ספר כזה שאני אזכור לפרטי פרטיו עוד כמה חודשים.
ממליצה לאלו בינינו שאוהבים ספרי מתח קליליים ולא משהו מורכב. עלילה ודמויות נחמדות, אבל לא משהו מיוחד.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•ליאת
הנערה ששיחקה באש

הנערה ששיחקה באש

סטיג לרסון

ובכן, אני לא מבינה את האנשים שטענו שמדובר בספר פחות טוב מהראשון ושלרסון הדרדר בכתיבתו. מדובר ביצירת מופת שנתקלים בה אחת להמון זמן.
דבר ראשון יש לציין את ההמשכיות המושלמת שהסופר יצר בין הספר הראשון לשני. לא מרגישים אפילו שמדובר בספר נפרד, ישנה ההרגשה של ספר אחד שממשיך באותו הקצב בדיוק ובאותה האווירה.
מספר קוראים העירו כאן שמדובר בספר פחות טוב, משום שישנו ניתוק מובהק בין מיכאל לליסבת. זה נכון, אבל כאשר כל דמות התקדמה בנפרד בעלילה, ניתנה לקורא האפשרות להכיר כל אחת מהן לעומק ובצורה טובה יותר (במיוחד במקרה של ליסבת).
אני חייבת לציין שהחקירה בספר זה היתה מעניינת יותר ומרתקת יותר מאשר בספר הראשון על הריאט.
בנוגע לכתיבה - פנטסטית. פשוט מדהימה. הקצב של העלילה מושלם. לא איטי מדי (כמו בספר הקודם) ולא מהיר מדי. קצב המקנה לקורא את האפשרות לעקוב אחרי העלילה ואחרי כל צעד של הדמויות באופן מדוייק.
מדובר ביצירת מופת שלא נתקלים בה בכל יום. האמת היא שנתקלים בספר שכזה אחת להמון זמן. מזמן לא יצא לי לקרוא ספר כל כך טוב. נשאבתי לתוכו בצורה כזאת שהתנתקתי מהמציאות וחיפשתי כל דקה פנויה כדי שאוכל להמשיך לקרוא בו. הוא הדהים אותי, הפעים אותי, הצחיק אותי. פשוט ספר מוצלח ביותר.
אני רוצה לקרוא את הספר השלישי, אך אני מנסה לדחות את זה קצת, משום שמדובר בספר האחרון של לרסון בטרילוגייה, וזה מאוד מצער, משום שבאמת לא יצא לי להתקל בסופר מדהים כל כך.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•ליאת
נערה עם קעקוע דרקון

נערה עם קעקוע דרקון

סטיג לרסון

למרות כל ההמולה שהיתה סביב ספר זה, לא הייתי אומרת שמדובר ביצירת מופת. החיסרון הבולט ביותר בספר הוא היות (כמעט) 150 העמודים הראשונים כמו מן אקספוזיציה לספר - בעמודים אלה נמסר בעיקרון מידע, אשר אכן יסייע לקורא בהמשך הבנת העלילה, אך זה גרם לקוראים רבים להתייאש מספר זה ולהפוך אותו לספר כבד שקריאתו משעממת.
לאחר מכן, כאשר העלילה באמת התחילה לרוץ (בסביבות עמוד 200+) הספר הפך להיות באמת מאוד מעניין ומהנה.
העלילה כשלעצמה היתה מקורית ומיוחדת, אך מדי פעם משעממת בכל פרשת ונסטרום. העלילה העיקרית - התעלומה שמיכאל התבקש לפתור - הייתה מעניינת. הסוף היה מפתיע, אך גם מעצבן.
הדמויות היו נהדרות ומתוארות היטב. לא הייתי משנה דבר בכל הנוגע לדמויות ולמערכות היחסים ביניהן.
ממליצה.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•ליאת
פסיכופת אמריקאי

פסיכופת אמריקאי

ברט איסטון אליס

דבר ראשון, אני חייבת לציין שאני אמיצה שהצלחתי לסיים את הספר. זהו, הקלה.
הספר 'פסיכופת אמריקאי' היה הספר הטוב ביותר שאי פעם שקראתי. ספר שגורם לרגשות אמביוולנטים לחלוטין להופיע. מצד אחד לאורך כל הספר חשתי תחושת גועל נוראית כלפי פטריק בייטמן, אך מצד שני חיבבתי אותו וכל כך ריחמתי עליו, במיוחד לקראת סוף הספר כשהוא התחיל להביע חרטה על מי שהוא, או יותר נכון - על מה שהוא. הכאב שהוא הביע לאורך כל הספר על היעדר תחושות ומאפיינים אנושיים אצלו גורם לתחושת כאב נוראית בקרב הקורא. למרות שבסך-הכל מדובר באדם פסיכופת ברמות שקשה לתאר, מדובר באדם שמדי פעם קל להבין את מחשבותיו בנוגע לחברה הסובבת אותו.
מדובר ביצירת מופת, שרק לאחר קריאתה ניתן להבין עד כמה העלילה כל כך חזקה ועד כמה הדמות המרתיעה, המפלצתית והאומללה שיצר ברט איסטון אליס מהווה דמות כל כך חזקה, שמלווה את הקורא במהלך חייו היומיומיים.
אין בספר עלילה של ממש, יותר נכון מציאות חייו של אדם פסיכופת ואומלל, שכל מה שברצונו להיות זה אדם נורמלי, אך מצד שני אין באפשרותו לוותר ולשלוט ביצר החולני והמטורף שלו.
זהו הספר הראשון שהצליח להגעיל אותי ברמה כזאת שנאלצתי להסתיר את המילים ולהאבק בצורך להקיא. התיאורים בספר זה מזעזעים כל כך, שלא נראה לי שאי פעם כשאסתכל על פה של מישהי או על מסמרים לא תעבור בגופי צמרמורת ובחילה של ממש.
הכתיבה נהדרת. הבונוס הקטן הנוסף הוא שהספר מסופר בגוף ראשון מנקודת מבטו של פטריק, דבר שמקנה לקורא את ה"אפשרות" לדעת את דעותיו ומחשבותיו של פטריק אודות דברים מזעזעים, כמו דם, כאשר עבור פטריק, זה מהווה דבר מפתה ואירוטי של ממש.
ממליצה בחום לאנשים שבטוחים שיוכלו לשלוט בעצמם כשיקראו על כמה "מענג" המראה של אישה שותתת דם ומעוותת לחלוטין.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•ליאת
דמדומים

דמדומים

סטפני מאייר

אתחיל בכך שנתתי לספר זה חמישה כוכבים, משום שלא הייתי משנה בו דבר וחצי דבר. הוא נהדר כמו שהוא.
החל מאותו הרגע שספר זה יצא, לא הסכמתי לקרוא אותו. משום מה, אני לא נמשכת לספרים שקוראים רבים נמשכים אליהם והם בגדר "מוכרים מאוד" או משהו כזה. לכן הסתייגתי מקריאתו עד השבוע האחרון.
אני חייבת לציין שספר זה הוא אכן ספר שלא ניתן להניח מהיד. הוא לא מושלם, לא. אבל הוא בהחלט ספר, שלפי דעתי, אסור לשנות בו דבר.
אתחיל בכתיבה. ובכן, הכתיבה לא מיוחדת במינה. אם לומר את האמת, היא פשוטה לחלוטין. אין שנינות כלשהיא, אין משהו מיוחד מדי. הכתיבה מהווה את הגורם היחיד שדיי הפריע לי לכל אורך הספר.
הדמויות היו נהדרות. אולם, היו מקרים שבלה עלתה לי על העצבים עם הפתטיות והילדותיות שלה, אבל כשמתאהבים תמיד נוהגים בטיפשות, אז נסלח לה על כך. אדוארד, לעומתה, היה התגלמות השלמות, בכך אין ספק. לא נראה לי שניתן למצוא בנאדם (או שעדיף ייצור?) שמקרין כל כך הרבה אהבה לאהובתו. אהבתם של אדוארד ובלה ניכרה באופן ברור בהחלט, זאת ניתן להבין בעיקר ע"י התרגשותה (או שאגיד אובר-התרגשותה, יותר נכון) של בלה בכל פעם שאדוארד יצר איתה מגע פיזי כלשהוא. אולם, מדי פעם התחשק לי להחטיף לבלה סטירה על התנהגותה המטופשת. או שפשוט הספר מהווה פנטזיה בלתי אפשרית עד כדי כך שהסופרת איפשרה לעצמה להרחיק לכת מעט יותר מדי.
כמובן שניכר לראות כי הספר נכתב ע"י סופרת ע"י עצם העובדה שתיאור התנהגותו וחמימותו של אדוארד היו יותר כפי שאישה הייתה מצפה מאשר מה שמתרחש באמת במציאות.
בעקרון, נהניתי מאוד במהלך הקריאה. לא יכולתי להניח את הספר מידי לרגע. קרה פעמים לא מעטות שהרגשתי עצמי נשאבת לתוך הספר במקום בלה וליבי התחיל להאיץ בכל פעם שתוארו מעשיו של אדוארד, אשר הביעו את אהבתו הרבה לבלה.
איני מתכוונת להמשיך לקרוא את שאר הספרים בסדרה, אך על ספר זה אני ממליצה בחום (למרות שלא נראה לי שישנו מישהו שעדיין לא קרא ספר זה).

לפני 15 שנים•
★★★★★
•ליאת
דומות - חלק שני

דומות - חלק שני

טאנה פרנץ'

עבר הרבה זמן עד ששכנעתי את עצמי לקרוא את הספר הזה וזאת עקב הסתייגותי מקריאת ספרים, שנכתבו בידי סופרות. שריטה שלי. להפתעתי, נהניתי מהספר. מאוד, אפילו. כמובן שישנם הבדלים בין כתיבתו של הגבר לבין כתיבתה של האישה. במקרה הספציפי הזה, אני בטוחה שכל עוד גבר היה כותב את הספר, הוא היה מוסיף קווי עלילה מסובכים יותר או מזוויעים יותר, או שזו סתם מחשבה מטופשת שעברה בראשי. בכל אופן, אין לי תלונות לגבי הספר בכלל.
אחרי שסיימתי את הספר נותרתי עם תחושה של "אלוהים אדירים, למה הספר נגמר?". הרגשתי כמו מן בעיטה בבטן שניערה אותי והחזירה אותי למציאות. נשאבתי מאוד לספר עד כדי כך שבמהלך החיים היומיומיים חשבתי כל הזמן מה הדמות הזאת תעשה ואיך זאת תגיב ומה ייקרה בסוף וכו'.
אהבתי את הדמויות. את כולן. אין ספק בכך. אפילו את פרנק, שמדי פעם עלה לי על העצבים. בכלל, במהלך הקריאה הרגשתי כאילו אני מפתחת רגשות כלפי הדמויות בספר. נשמע מטופש. בכל אופן, העלילה - נהדרת! כפיים לטאנה פרנץ'. אמנם היו כאלו שטענו שהספר ארוך מדי יחסית לספר מתח, אך לפי דעתי לא היה כל צורך לכתוב אותו באופן קצר יותר. הפירוט המורחב וההתמשכות האינסופית בספר הייתה הכרחית לגמרי. עקב עצם העובדה שהעלילה נמרחה על כלכך הרבה עמודים הפכה את הספר למורכב יותר, מסובך יותר, מתעתע יותר, מהנה יותר, מפליא יותר. בכל פעם הופתעתי לקרוא על כיוון חדש בעלילה.
הדבר היחיד שהפריע לי במהלך הקריאה היה התנהגותה של קאסי לקראת סוף הספר, שהייתה כלכך מעצבנת. כמובן שלא אגלה מדוע, אבל מדי פעם כלכך התעצבנתי עליה שלא הייתי מסוגלת להמשיך לקרוא.
הסוף, כמובן, היה נהדר, מכל הבחינות. משמח, מפליא, מדהים, עצוב, מדכא.
אחד הספרים הטובים ביותר שקראתי לאחרונה. נהניתי במהלך קריאתו כמו שלא נהניתי כבר מזמן. התחברתי לדמויות, אהבתי את כולן, כמעט והתאהבתי בדניאל וברייף, למרות ששניהם קרציות לא קטנות.
ממליצה בחום לטוס ולקרוא! (:

לפני 15 שנים•
★★★★★
•ליאת
הכלבים בריגה

הכלבים בריגה

הנינג מנקל

ברגע הראשון ששמעתי שיצא ספר חדש של מנקל בעברית התחרפנתי מרוב אושר. דפקתי צעקה של ממש בסטימצקי מרוב שוק כשראיתי אותו. ספר חדש ומושלם של הסופר הכי נהדר שיש. אמנם, לסופר יש קצת דעות לא סימפטיות בנוגע לישראל, אבל לא אקשר את זה לדעתי על הספר.
את הספר התחלתי באופטימיות וידעתי שאוהב אותו. אולם, אחרי בערך מאה עמודים התחלתי להגיע למסקנה שעד כה, כל מה שהסופר עשה היה לחפש לעצמו בסיס איתן ויציב, עליו יוכל לבסס את העלילה שלו. הקטע הוא שהוא לא מצא אחד כזה. הרגשתי כל הזמן שהינה, עוד רגע העלילה מתחילה לקבל כיוון חדש ומתפתחת, אך שוב הכל דעך. באמת שהרגשתי ייאוש. הכרחתי את עצמי ממש להמשיך לקרוא, כי ידעתי שההמשך יעניין אותי יותר. אבל כל עוד ספר גורר את הקורא בייסורים שכאלו במשך יותר ממאה עמודים, זה כבר מוריד מאיכות הספר לפי דעתי. אז יש ספרים שההתחלה שלהם משעממת, אך תופסת תאוצה. בספר הזה זה לא קרה. במהלך קריאת כל הספר הרגשתי שמנקל הולך סביב סחור סחור, מנסה למצוא משהו להיאחז בו ושוב מרפה. פשוט לא התחברתי.
הדבר היחיד שאהבתי לכל אורך הספר היה קורט ולאנדר. אני מאוהבת בו. הוא בהחלט דמות שכייף לקרוא עליה, על המחשבות והמעשים שלה. לא אתנגד לקרוא כל חיי ספרים על קורט ולאנדר.
אולם, אין זה משפר את איכות הספר. אין מה לומר, הכתיבה נהדרת. הדמויות נהדרות אף הן. אבל העלילה בספר הספציפי הזה של מנקל הייתה ירודה ורדודה. לא הרגשתי מתח לרגע. אז פה ושם היו רדיפות, לא ביג דיל. באמת שזה לא היה מה שציפיתי.
בקיצור, הספר מומלץ בהחלט. הוא נהדר. הדבר היחיד שדפק, לפי דעתי, הוא חוסר העקביות של מנקל בהתקדמות העלילה. כאילו דבר לא נע במשך כל הספר. כאילו דברים הרגישו כברורים מאליו ושום דבר לא הפתיע. לא התרגשתי. לא נדהמתי. לא הופתעתי. אבל בכל זאת אתן המלצתי על הספר. אחרי הכל, זה מנקל.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•ליאת

ביקורות נוספות על "רוצחים ללא פנים (מהדורת 2003)"

רוצחים ללא פנים (מהדורת 2003)

רוצחים ללא פנים (מהדורת 2003)

הנינג מנקל

עלילה המזכירה את החקירה הכושלת של הרצח ב"בר-נוער": רצח מחריד, משטרה שמסתובבת סביב הזנב של עצמה, מפקדי משטרה נפוחי אגו שמתראיינים ללא תכלית, תקשורת מתלהמת שמפריעה לחקירה, פוליטיקאים ופקידים שבוחשים בקלחת ורצים לתקשורת, פרקליטות נגועה בשיקולים פוליטיים, גזענות סמויה וגלויה ופתרון אחרי חודשים רק בזכות מעט חשיבה מחוץ לקופסא ותושייתה של אזרחית מן השורה (...כשרק המשפט האחרון אינו מתאים לפיאסקו של המשטרה והפרקליטות בישראל).
את כל המרקחת הנ"ל, המתרחשת בפרובינציה שבדית, רקח בכישרון רב "אוהב ישראל" הידוע הנינג מנקל, אחד שיודע לכתוב ספרי מתח ריאליסטיים-חברתיים עם ערך מוסף.
הספר מתחיל עם רצח של זוג זקנים כשהאישה אומרת לפני מותה מילה אחת: "זרים". זוהי שבדיה של ראשית שנות התשעים המוצפת מהגרים שהעלו את רמת הפשיעה מחד ואת האלימות הלאומנית מאידך. כשהפרטים דולפים לתקשורת מתחילה שורה של אירועים נגד הזרים ששיאם ברצח מהגר אפריקאי. תחנת המשטרה הפרובינציאלית מנסה לפתור את שני המקרים וגם להתגבר על הבירוקרטיה, התקשורת, המפקדים, הפוליטיקאים והפקידים שרק מפריעים. הפתרון, כאמור, מגיע באקראי אחרי חודשים רבים של כיווני חקירה שלא מניבים דבר ומבוי סתום.

אהבתי:
* מותחן קצר (274 ע'), טוב ותמציתי שלא גולש לתיאורים ארוכים ופרטים מיותרים.
* תיאור ריאליסטי של עבודת המשטרה – קורט ולאנדר ויחידת המשטרה שלו מזכירים את הדבר האמיתי, בעוד שדמויות כמו ג'ק ריצ'ר מזכירות בעיקר קומיקס.
* תרגום מצוין (על שמות המקומות והרחובות הארוכים לא הצלחתי להתגבר לכן קיצרתי אותם בקריאה ל"כינויי חיבה" בני הברה או שתיים).

אהבתי פחות:
* הדמות המרכזית, של מפקח המשטרה קורט ולאנדר, היא הכי קלישאה שאפשר: גרוש שאשתו עזבה אותו למען גבר מוצלח יותר ושבתו מתנכרת אליו, מוזנח, נוטה להשתכר, יחסים עכורים עם אב קפדן וסנילי וכו' וכו'.
* עריכה מתחת לכל ביקורת.

ולסיום הערה: רובנו (כולל ב"סימניה") קוראים את דוסטוייבסקי, דה-בלזק, גינטר גראס וסאראמאגו, שומעים את המוסיקה של מאהלר, שטראוס, תיאודורקיס ורוג'ר ווטרס ורואים את הסרטים של וולט דיסני ומל גיבסון... כולם אנטישמים ו/או אנטי ישראל (שזו האנטישמיות החדשה) אובססיביים... ולמרות זאת פרט לריכרד ואגנר המוחרם, היחידי שספריו מושמצים (גם ב"סימניה") הוא הנינג מנקל, אמנם חרא של בן-אדם אבל כסופר ספרי מתח ריאליסטיים-חברתיים הוא טוב לא פחות (ולדעתי אף יותר) מיו נסבו הנערץ (בסימניה) מקיר אל קיר.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•רונדו
רוצחים ללא פנים (מהדורת 2003)

רוצחים ללא פנים (מהדורת 2003)

הנינג מנקל

ספר מתח פשוט, וכספרי המתח קל לקריאה וחביב. דמויות שטוחות ולא מפותחות. אם קורט ולאנדר שחוקר כאן פרשת רצח, לא היה נוסע הלוך ושוב בעקבות העקבות, היינו אפילו נידונים לשעמום. הצוות של
ולאנדר ממושמע וצייתן, היחסים שלו עם הבוס ידידותיים - אין מתח וטינה קלה כנהוג בין כפוף בכיר לבין הבכיר ממנו.
הכל רגוע כולל הפענוח של פרשת הרצח שנעשה בעצלתיים גם הוא. וכנ"ל לגבי סיפור אהבה קטן ולא משכנע שולאנדר משתכשך בו.

הנינג מנקל התאמץ קצת בענין משפחתו של השוטר הבכיר קורט ולאנדר, וכצפוי מפורר אותה למען אפשרויות פתוחות עתידיות אם יהיו ספרי המשך, וכמובן למען האפיל של זאב בודד, איך לא.

בקיצור, ספר מתח פשוט, טוב לנסיעה.

לפני הסוף יצא לי לשמוע את הקטע המופלא Atom heart mother של פינק פלויד, יצירת מופת אמיתית. אני ממליצה - תקשיבו.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•אלזה
רוצחים ללא פנים (מהדורת 2003)

רוצחים ללא פנים (מהדורת 2003)

הנינג מנקל

סיפורם של שני מקרי רצח ועבודת משטרה (פרופר מנסיון אישי ) כפי שצריכה להתנהל , הניג מנקל במיטבו מכניס אותנו לאוירה של שבדיה מזג האויר ,קשיים אישיים והתמדדות עם בעיות שנאת זרים שתייה ,קושי ניכור משפחתי נשזרים בסיפור שהניג מטיב לתאר בספריו ,כספר מתח אהבתי מאוד .

שונא את הסופר בגלל דעותיו.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•רוןש
רוצחים ללא פנים (מהדורת 2003)

רוצחים ללא פנים (מהדורת 2003)

הנינג מנקל

מנקל חושף אותנו לעבודתו הסיזיפית של בלש החוקר מקרי רצח, מהרגע שנחשף לזירת הרצח עד לפתרון התעלומה. הכתיבה של מנקל קלילה וזורמת, ואני באופן אישי מצליח להתחבר לבלש קורט ולאנדר, גיבור העלילה (למרות שאת דמות הבלש הגרוש והמכור לשתייה כבר לעסו עד לעייפה בכל ספרי המתח...). למי שמעוניין בספר מתח טוב, ששם דגש על עבודה בלשית של חוקר משטרה (ואין לו בעיה עם שמות משפחה שבדיים...) - זה הספר.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•פשוט
רוצחים ללא פנים (מהדורת 2003)

רוצחים ללא פנים (מהדורת 2003)

הנינג מנקל

הספר מותח עד סופו
זורם וקל לקריאה
יוצר ציפיה כמעט לכל אורכו
למה 4 ולא 5? חסר קצת פאנצ'....משהו בו רגיל מדי ולא ייחודי....
בסה"כ לגמרי לא רע והעביר לי בכיף כ3 ימים לפרקים....

לפני 14 שנים•
★★★★★
•בילבה
רוצחים ללא פנים (מהדורת 2003)

רוצחים ללא פנים (מהדורת 2003)

הנינג מנקל

הספר הראשון שקראתי להנינג מנקל, וקרוב לוודאי האחרון.
ספר אמנם בסדר, מותח עד הסוף, אך מסופר מתח מהנמכרים
ביותר באירופה ציפיתי לקצת יותר. מנקל מתיימר לשרטט
פרופיל פסיכולוגי של הדמות הראשית בספר, שוטר שמנסה לפענח מקרה רצח, והתוצאה היא שניסיון זה גובל בגיחוך.
יותר מדי משפטים סתמיים פה ושם, מה שעיצבן אותי וגרם לי
לתהות: מה זה וכל הסיפור? מה רוצה המשורר להגיד?
בחישוב גס אני משער שמנקל יכל לחסוך כ 50 עמודים לפחות,
באמת חבל על עצי היער...
רק בגלל המתח שנשמר עד הסוף הספר לדעתי בסדר. לא יותר
משלושה כוכבים.

לפני 16 שנים•
★★★★★
•
רוצחים ללא פנים (מהדורת 2003)

רוצחים ללא פנים (מהדורת 2003)

הנינג מנקל

עןד סיפור מתח של סופר שוודי אבל הפעם מעט מאכזב, עלילה מתפתלת לא מתכנסת אבל מתאים לימים קרים.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•avner
רוצחים ללא פנים (מהדורת 2003)

רוצחים ללא פנים (מהדורת 2003)

הנינג מנקל

עוד ספר מתח. אומנם מנסה להיות עמוק אבל לא משכנע.כרגיל מעביר את הזמן ללא שום תרומה אחרת

לפני 17 שנים•
★★★★★
•רוני pery
רוצחים ללא פנים (מהדורת 2003)

רוצחים ללא פנים (מהדורת 2003)

הנינג מנקל

קראתי לפני למעלה משנה, מותחן חמוד, ספור מעניין וסוחף, כתוב היטב לאוהבי ספרי המתח. פרשה מעניינת

לפני 17 שנים•
★★★★★
•זלי
דירוג
3.0
לפני 6 שנים

“עןד סיפור מתח של סופר שוודי אבל הפעם מעט מאכזב, עלילה מתפתלת לא מתכנסת אבל מתאים לימים קרים.”

4/10
ביקורות על רוצחים ללא פנים (מהדורת 2003)
הבאה
רוןש
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 11 שנים

“סיפורם של שני מקרי רצח ועבודת משטרה (פרופר מנסיון אישי ) כפי שצריכה להתנהל , הניג מנקל במיטבו מכניס”