ביקורת ספרותית על זו אני מדברת - הספרייה של בבל # מאת יודית שחר

---

כותר הספר "זו אני מדברת", אבל גם מקשיבה כמו למי שיקשיב לה מבחינת "שֵׁרוּת לָקוֹחוֹת" של "מַעֲנֶה אֱנוֹשִׁי" (ראה, השיר "זו אני מדברת" בעמוד 43): "פֹּה הַשִּׁיטָה מְדַבֶּרֶת, אֲמָנָה," וכן "זוֹ אֲנִי מַעֲנֶה אֱנוֹשִׁי מְדַבֶּרֶת אֵלַיִךְ", בשעה שהיא הזקוקה להקמה מן האוטומטיזם כמו מבחינת השפלה. ראה, השם "יודית" שהושפלה ממנו הה' אל תוך מה שהורגל בלשון הדיבור.
ספר ראשון למשוררת. הפתיחה מזכירה את התחלת השירה של אמירה הס, עם ההמשך של משוררת לא פחות נפלאה, מירי בן שמחון, ז"ל. האם כך מתחילים וגומרים במזרח (שהוא ישראל!) את הביוגרפיה המושתתת על קרע; מתארים ילדות עתירת מראות מן המקום המתיילד כמו אל תוך השינוי של הצדק (ראה, "מן הצדק" בעמ' 7), של ה"נִצּוֹלִים מִמַּפֹּלֶת כְּאֵב/ שֶׁפָּשְׁטָה בָּעוֹלָם," (עמ' 15)? כמה לפשוט את המחלצות של הצעקה: "לִמְכֹּר לָעֲשִׁירִים/ שֶׁמָּה אִכְפָּת לָהֶם מִשִּׁירִים/ מָה אִכְפָּת לָהֶם מֵעַגְבָנִיָּה/ רְקוּבָה/ זַיִן עַל הָעַגְבָנִיָּה/ זַיִן" (בעמ' 19)?
ועוד פיתוח מקורי לשירו של ויזלטיר (המתחיל ב"קַח שִׁירִים וְאַל תִּקְרָא" ופותח את ספרו "קַח" 1973): "לֹא, אַל תִּשְׁלֹף בְּאֶצְבְּעוֹתַיִם/ בּוֹנְבּוֹנֵי מִלִּים" ("באותיות נייר טואלט", בעמ' 22).
איזה יופי השיר "לישון עם פֶדֶרִיקוֹ גַרְסִיָה לוֹרְקָה" (בעמ' 27), כמו השיר שלפניו "ביום בו באתָ" (עמ' 26)! השירים מתוארכים לפי שנות הכתיבה עפ"י עונות השנה, ולא אגב סדרן המשתנה להיזעק מבין השיטין של הזמן.
הנפש כמו "בָּרִקּוּד הֲכִי הָזוּי" (עמ' 41), "אֲבָל אֵינְךָ בָּטוּחַ אִם חַיֶּיךָ מֻגְדָּרִים כְּחַיִּים/ וְאִם זֶה לֹא חַיִּים/ אָז מַה זֶּה בִּכְלָל" (בעמ' 47). האשמה, לחש על המין שהוא טבו, מוטיב אדיפלי פטלי של מי "שֶׁשָּׁכְחוּ אֵיךְ מְדַבְּרִים", של "אִישׁ לְלֹא פָּנִים" (בעמ' 56). ובתוך כל זה הדפורמציה של הלשון: "זְמַן אָרֹךְ" הופך "זְמַן הָרֹךְ" (בעמ' 62), והלחש המתאנה "בְּלִבִּי זוֹהֶקֶט אֵשׁ", כך היא מאייתת במפגיע דרך הכיתוב המתיילד מלא כאבים: "אִמָּא וְלִיאֵל חֲבֵרוֹת תּוֹבוֹת לְטָמִיד" (בעמ' 63).

» ביקורות נוספות של שמעון שלוש
» ביקורות נוספות על זו אני מדברת - הספרייה של בבל #