ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום שני, 6 ביולי, 2015
ע"י יוֹסֵף
ע"י יוֹסֵף
אכתוב בקצרה.
זהו ספר שירה מיוחד, רובו ככולו נכנס בקלות תחת הקטגוריות של שירה חברתית ושירי מחאה מעמדיים. מרבית השירים נעים על הציר הזה של ההתמודדות עם העוני, עם הניכור, עם הניצול והעליבות של החיים במעמד הנמוך.
זה לא קל לכתוב שירת מחאה חברתית. הקלישאות ידועות, והפיתוי לכתיבה נדושה - גדול. להערכתי יודית שחר מצליחה לא רע בחלק לא קטן מהשירים לזעזע וללחוץ על נקודות הריקבון שבחברה המודרנית בכלל, ובארצנו הקטנטונת בפרט. הכתיבה מאוד אישית ואפילו אוטוביוגרפית במידה זו או אחרת.
העומס והדחיסות היא קשה. שיר אחר שיר על אומללות, על פיח, על תחבורה ציבורית מתסכלת, על חללי עבודה עם אור ניאון משמים תמורת 20 ש"ח לשעה, על נשיות קמלה ועל חוסר שאר-רוח. זה מה שחסר בחיים האלו, ההתעלות מעל חיי היום יום.
עם הקריאה הרגשתי לא טוב עם הספר ולא ידעתי למה, אולי הוולגריות שצצה פה ושם, אולי הכתיבה הפרוזאית מידי. כעת אני חושב שאני מבין, חוסר שאר הרוח, זאת הבעיה. ברוב השירים בספרון לא מתחוללת הפריצה הזו אל מה שמעבר לאפור ולמדכא. הכל קודר ושגרתי ושומם וחסר תקוה. שירה שאין בה לכל הפחות את החיפוש אחר מה שמעבר, גם בתוך אבק החיים, עשויה להפוך למשעממת.
"יש בן חורין שרוחו רוח של עבד, ויש עבד שרוחו מלאה חירות" (הרב קוק).
7 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
יוֹסֵף
(לפני 10 שנים ו-3 חודשים)
תודה רץ.
שכחתי לציין שהציטוט הזה הוא מהרב קוק... (מעדכן), וזה מה שהיה חסר לי בספר של יודית שחר.
|
|
|
רץ
(לפני 10 שנים ו-3 חודשים)
יוסף - יופי של ביקרות - ויופי של ציטוט - חבל שכיום כמעט ואין קוראי שירה.
|
7 הקוראים שאהבו את הביקורת
