• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
אסיר מלידה

אסיר מלידה

מאת ג'פרי ארצ'ר

הביקורת של עורכת

תמונה של עורכת
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
אסיר מלידה

אסיר מלידה

מאת ג'פרי ארצ'ר

הביקורת של עורכת

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
תמונה של עורכת
הוצאה לאור:מודן
שנת הוצאה:2008
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
michal_84
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 16 שנים•1 דקות קריאה

הרוזן ממונטה כריסטו חוזר! הומאז' נחמד ומהנה לספר הידוע - אסיר שנכלא על לא עוול בכפו ויוצא לנקום. הסוף, כמובן, טוב. העלילה לא מחוכמת מדי אבל כתובה ביד האומן של ג'פרי ארצ'ר, שיודע לרתק את הקוראים אל הספרים כמעט כמו שמתרתקים לטלויזיה. שווה הצצה, מעביר את הערב בכיף.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של שוקולדה
שוקולדה
תמונה של נדיה
נדיה
תמונה של מיה  אליה
מיה אליה
3קוראים|גיל ממוצע47|100%נשים

על המבקרת

תמונה של עורכת

עורכת

ותיקהעורך
חברה מזה 18 שנים
105 ביקורות•4 נבחרות•266 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•מדע בדיוני ופנטזיה
תמונה של עורכת
עורכת
ותיקהעורך
חברה באתר מזה 18 שנים
ביקורות105
ביקורות נבחרות4
לייקים שקיבלה266
דירוג ממוצע4.2 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת47ספרות מקורית15מדע בדיוני ופנטזיה6

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של עורכת

אנטומיה של טיפול

אנטומיה של טיפול

אסף רולף בן שחר

להימנע, להתרחק. מהאיש וממי שלמדו אצלו ומטפלים "בדרכו". האיש פוגע מסוכן https://medium.com/@galia.tanay/%D7%92%D7%9D-%D7%90%D7%A0%D7%99-%D7%A0%D7%A4%D7%92%D7%A2%D7%AA%D7%99-%D7%9E%D7%90%D7%A1%D7%A3-%D7%91%D7%9F-%D7%A9%D7%97%D7%A8-7e331659bd68

לפני שנתיים•עורכת
לסיביר

לסיביר

פר פטרסון

בחום אוגוסט הישראלי הספר הזה הוא אולי אחת הדרכים הטובות להתקרר קצת. על גב הכריכה כתוב ש"מזג האוויר הוא דמות בסיפור", וזה מדויק. אנחנו מלווים את האח והאחות, שחיים בכפר צפוני נידח של דנמרק, בספק-רומן-התבגרות שמחציתו השניה מתרחשת בתקופת מלחמת העולם השניה (ובנימה זו: האם לעולם לא נמצא ספר מתורגם מספרות העולם, שלא ייגע במלחמה הזו? נראה כאילו ההוצאות לאור סבורות שהקוראים הישראליים מתעניינים אך ורק בה). הנערה מתבגרת בעידודו של אחיה, ולמרות הוריה וסביה. אחד הדברים הבולטים בדמויות האח והאחות בספר הזה, הוא שהן עומדות בזכות עצמן: אופיין אינו נגזר ממה שלמדו ממשפחתם, אלא הן שונות - בלהט, באנרגיה, ברצון לשנות, ברצון לראות למרחק. האחות והאח אינם נופלים קורבן לפרובינציאליות המתבקשת ממגוריהם במקום כל כך קטן ונידח. יש להם חיי נפש עצמאיים ועזים, ועזות זו היא המחזיקה את העלילה, שכשלעצמה היא פשוטה למדי: אח מרדן,לוקח אחריו את אחותו הצעירה והסקרנית. לשניהם צפוי עתיד טוב יותר בזכות מרצם וכשרונם. אנו פוגשים דמויות מהכפר הדני, ופוגשים את ההתבגרות בעל-כורחה שחווה האחות כאשר הנאצים פולשים לדנמרק ואחיה הופך אחד מהפעילים נגד המשטר. בהמשך היא תגיע לעיר הגדולה, שם תחיה חיים מינוריים עד לשינוי מעט-צפוי. ייחודו של הספר הזה הוא בסגנון הכתיבה, שמטמין בתוך פסקאות פרוזאיות משפטים ליריים צרופים, שתענוג לדלות אותם. מומלץ.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•עורכת
עיר החלומות

עיר החלומות

חואן חוסה ארננדס

החלומות שנחלמים בספר הזה לא מתגשמים. בכל אופן, הם אינם מתגשמים לטובה, לא באופן שהחולמת רוצה. אנחנו מלווים את הנערהר הפרובינציאלית, בת למשפחה מיוחסת שירדה מנכסיה, כשהיא מפתחת שנאה לכל מה שסובב אותה: משפחתה, ביתה, חברותיה לספסל הלימודים, ההתחסדות הצבועה של הנזירות ושל סבתה האדוקה. ככל ששנאתה מתפתחת כך היא מתרחקת מנטלית ממקום היוולדה, ואת חלומותיה תגשים בעיר הגדולה. הקלישאה צפויה - גם העיר הגדולה אינה מביאה לה מזור, כי היא חיה בה תמיד "על-יד", "לא בדיוק אבל בערך": עם הייחוס אך בלי המעמד, עם עבודה אך בלי הכסף הדרוש לחיי האהבהבים של נשות האליטה.הספר כתוב בצורה מבריקה ומכשפת, ומביא, מלבד קולה של הגיבורה, את קולותיהם של הסובבים אותה - ברכילות, במכתבים, בזכרונות - כך שדמותה ודמותה של הפרובינציה כולה נצבעות בצבעים שהם ססגוניים ו"פולקלוריסטיים"-ארגנטינאיים מצד אחד, וחמורים ותפלים כמו המציאות אליה היא מקיצה. מומלץ.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•עורכת
מכתבים מסקאי

מכתבים מסקאי

ג'סיקה ברוקמול

הספר הזה, שנראה בנאלי להחריד, משך אותי כי פעם ביליתי שבועיים באי סקאי והם היו קסומים, וקיוויתי לתיאורים של האי שיביאו אותי למנה גדושה של נוסטלגיה. יש בספר כאלה, אבל לא הרבה. יותר משהספר הוא על סקאי הוא על שתי מלחמות העולם ומה שהן מעוללות לאנשים, וגם מן סיפור כזה שרובו חוסר תקשורת בין בני אדם, שלו היו מדברים זה עם זה בכנות הרבה עוגמת נפש היתה נמנעת. את העלילה אפשר להעתיק לכל אי מבודד, או לכל כפר מבודד יחסית, או אפילו סתם לשכונה מסתגרת בעיר גדולה; בזה חולשתה. אבל עדיין, סיימתי את הספר בעיניים דומעות ומאוד נרגשת. לדעתי הסוף לא צפוי כל כך, כי במהלך הספר יש כל מיני תפניות שמותירות אותי הקוראת כמו את הגיבורה מתנודדת ותוהה מה יהיה הלאה. בכל מקרה, יש בספר מן הבנאלי, ועדיין הוא כתוב היטב, לא מזלזל באינטליגנציה של קוראיו, ומרגש. ממליצה.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•עורכת
בחזרה ליער מאה העצים

בחזרה ליער מאה העצים

דיויד בנדיקטוס

אני חושבת שהספר מתוק ביותר. הוא הרבה יותר ילדותי מספריו המקוריים של א.א. מילן - שם הדמויות הן ילדיות אך לא ילדותיות, וקל לקרוא אותן כמשל אנושי. הדמויות שיצר בנדיקטוס בספר הזה סטנדרטיות יותר, דידקטיות יותר ופחות מתוחכמות. אבל הספר הזה עדיין מעלה חיוך והוא נחמד מאוד. סוגדי פו ותיקים יטילו בו רפש, לא מעט בצדק, אבל לא להם הוא מיועד. להבדיל מספריו האחרים של מילן, הספר הזה באמת נועד לילדים, הוא לא מהמתוחכמים שבהם אבל יש גרועים ממנו.
ולגבי תרגום השם: אני אוהבת הכי את "יער ת"ק פרסה" מהתרגום הישן.

לפני 10 שנים•עורכת
מעבר למיניות

מעבר למיניות

יאיר קידר

אסופת מאמרים חשובה ומכוננת בכל הקשור למחשבה הקווירית. לאחר שיצא הספר יצאו עוד כמה תרגומים, ועדיין כאן יש גם כמה תרגומים שכל מי שמתעניינת בתחום לימודי המגדר, המיניות והלהט"ב חייבת להכיר. הצער היחיד שלי הוא על כך שלמרות שהספר עוסק בהרבה מחשבות על מין, אין בו אפקט מחרמן, למעט חרמנות אינטלקטואלית. אבל יש בו הרבה דברים שגורמים למחשבה הסטנדרטית שלנו להתאמץ קצת, ולפעמים הרבה. מומלץ.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•עורכת
הנערה ברשת העכביש

הנערה ברשת העכביש

דויד לגרקרנץ

דווקא ספר חמוד. אמנם לא נכתב ע"י הסופר המקורי (שנפטר בהשאירו כמה טיזרים בספר האחרון). אבל אישית לא חשבתי שהטרילוגיה היתה איזו יצירת מופת, בטח לא מבחינת סגנון הכתיבה. לארסון יצר דמויות מעוררות אהדה ומעניינות, ונחמד לפגוש אותן שוב בספר הרביעי בסדרה. המוטיבים נשארים אותם מוטיבים - אלימות כלפי נשים וילדים, האקרים, ליסבת לוחמת צדק לבדה, בלומקוויסט מסתבך ואז יוצא מהתסבוכת, ה"מילניום" בסכנת סגירה ואז ניצל. מבחינה זו אין חדש תחת השמש. סגנון הכתיבה ממשיך להיות יעיל ופוטוגני - אפשר לתרגם את הספר בקלות לקולנוע, הוא כתוב כבר כתסריט מן המוכן. אין פה איזה עומק או הפתעות. בעיקר אפשרות לקוראת האוהדת לחזור אל דמויות שהיא מחבבת ולראות מה ממשיך לעלות בגורלן. אני העברתי אחר הצהריים בכיף עם הספר.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•עורכת
עבד אמריקני

עבד אמריקני

פרדריק דאגלס

לפני כשבוע חגגה הוצאת "נהר" יובל של 100 כותרים עד כה. אחד מספרי-הדגל של ההוצאה הוא הספר הזה - ולא בכדי.
זוהי האוטוביוגרפיה של פרדריק דאגלס, שהיה עבד אך נמלט ומאז הקדיש את חייו לשחרור עבדים ולזכויות נשים. למרות שסופו של הסיפור ידוע לנו מראש, הספר עדיין מרתק ולפרקים מותח. מכיוון שהספר פורסם רק 10 שנים לאחר המלטו ממעבידו, ועוד היו רבים שחיו תחת העבדות, דווקא את סיפור בריחתו אין דאגלס מתאר בפרטים, כדי שלא לסכן אחרים שאולי נוקטים באותה הדרך. חבל שבמרוצת 130 השנים שחלפו מאז הפרסום, לא נוסף לספר נספח כלשהו ששופך אור על הפרטים המעניינים הללו. אם כי דאגלס פרסם ספרים נוספים, ואולי פרטים אלו הופיעו בהם. בכל מקרה, מסקרן מאוד להמשך קריאה.
בספר יש הרבה רגעים פיוטיים ונוגעים ללב, כמו הקטע באחד הפרקים הראשונים המתאר את הסיבות האמיתיות לשירת העבדים בעת עמלם. הספר הוא שילוב של סיפור אישי מעניין ומעורר השראה יחד עם מניפסט על זכויות, שחרור וחרות. בעיקר מעוררת השראה הדבקות של דאגלס במטרתו - ללמוד לקרוא - וזאת בהיותו ילד. מעניינת גם ההשפעה של הלמידה על מהלך חייו, ועל כך שהדיכוי לא התאפשר מרגע שיכול היה לקרוא בעצמו טקסטים משחררים. זוהי מסה על עוולות וניצול, אך גם על עמידה מול צורר והעזה. לא יכולתי שלא להרהר שוב בכך, שברגע שרכשת השכלה - איש לא יכול לקחתה ממך.
כמו הרבה אוטוביוגרפיות, הספר אינו מבריק מהבחינה הספרותית. הוא אמנם כתוב בצורה רהוטה וקולחת, והוא מעניין מאוד, אך ערכו האמיתי בעיני אינו באמנות שבו, אלא בתכניו.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•עורכת
שנת הגנן

שנת הגנן

קארל צ'אפק

ספר מצחיק ברמה קלאסית, מסוג השנינויות שחוזרים אליהן שוב ושוב - כמו ב"שלושה בסירה אחת", למשל. צ'אפק עוקב אחרי שנה אחת בחייושל גנן - החל בחודש ינואר, בו הגנן "מגדל בעיקר את מזג האוויר", ודרך חודשי האביב היפים בגינה, הקיץ, הסתיו וכן הלאה. הוא מתאר את הרפתקאותיו של גנן עם צינור-השקיה שטרם בוית, עם זריעה שהצליחה של 160 קוצים דקורטיביים ומסבירבכובד ראש מדוע מוטב לו, לגנן, אם בכלל לא היה לו גב.
מלבד הצחוק, יש בספר הזה איכות זן אמיתית, כשעינו החדה והאוהדת של צ'אפק רואה את חולשותיו ושמחותיו של האדם דרך האופן בו הוא מגנן את גינתו, ואת העולם כולו - דרך זרע אחד. מומלץ בחום.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•עורכת

ביקורות נוספות על "אסיר מלידה"

אסיר מלידה

אסיר מלידה

ג'פרי ארצ'ר

אחלה ספר
זורם מהתחלה עד הסוף
עם טוויסט משגע באמצע הספר.
ממליץ בכיף,אחד הטובים שקראתי בזמן האחרון.
ספר שמתחיל ורק עולה ועולה
אומנם לא לשיאים מטורפים
אבל כל הסמן בעלייה במתח של הקורא לדעת מה יהיה בדף הבא.
תהנו חברים

לפני 4 חודשים•
★★★★★
•saarmaoz
אסיר מלידה

אסיר מלידה

ג'פרי ארצ'ר

אולי הבעיה היא שקיבלתי את הספר עם בילד-אפ מטורף. אולי הבעיה היא שקראתי אותו ביומיים ארוכים מדי של חג. אולי הבעיה היא פשוט באופי שלי או של הספר, שלא הולכים ביחד. בגדול, ספר סבבה.
מזמן לא התחלתי ספר חדש, וברגע שהתחלתי את "אסיר מלידה" התחשק לי להמשיך. בהחלט הישג! הכתיבה נראתה לי מושכת וזורמת, ההתחלה הייתה מעניינת והפרק שאחרי הפרולוג בהחלט השאיר אותי עם פה פעור. זה היה מצוין.
הדברים שלא אהבתי היו סובייקטיביים, בחלקם. אני לא ממש אוהבת ספרים שמתמקדים בעיקר במתרחש בבתי משפט, מרגיש לי יבש. דבר קצת פחות סובייקטיבי היה הטענות שהציג אלכס רדמיין, שלמרות היותו עורך דין מדהים, פיספס דברים שהתחשק לי לצעוק עליו. היו טענות מובנות מאליהן שהוא לא הציג, טענות מעוררות כעס שהוא בחר שלא להתקומם כנגדן וסתם ניסוחים מרושלים שעצבנו אותי. אני לא אומרת שזה טיעון שהיה מנצח, אבל למה הוא לא טרח לבדוק מתי מה-שמו התקשר לבלש שהגיע? מהרגע שהוא התקשר ועד שהבלש הגיע עבר זמן מסוים, אבל כמה זמן עבר מאז הרצח ועד שהבלש הגיע? קרייג שלט בזמן שבו השיחה התבצעה, אבל משום מה אלכס בחר שלא לוודא מתי זה קרה. כמו שאמרתי לחברה שלי על דוקטור סטריינג' בפרק של וואט איף. אני לא אומרת שאם הוא היה משתמש באבן הזמן זה היה עובד, אבל למה לא ראינו אותו מנסה?
הוא יכל להציג את הדברים באור שישפיע על המושבעים אחרת. הל, אני יכולתי להציג את הדברים אחרת. אבל, אלאס, אני לא עורך דין.
לא משנה. כמו שאמרתי, אני לא אוהבת ולא מבינה במתרחש בבתי משפט, אבל מה שכן קרה שם לא מצא חן בעיניי. הדמויות בספר נורא מעריכות את מערכת המשפט הבריטית, אבל וואלה לא מצאתי שם שום דבר שגרם לי לתמוך בדעה שלהן.
מה עוד היה לי לומר?
הכתיבה, שמאוד משכה אותי בתחילת הספר, די עיצבנה אותי אחר כך. ג'פרי ארצ'ר מצא לנכון להסביר כל דבר. כל דבר. הספר לא לידי, אז אין לי דוגמאות מקוריות, אבל היו דברים כמו -
'"כמו שאמרתי לחברה שלי על דוקטור סטריינג' בפרק של וואט איף," אמרתי, כשאני מציינת דמות מהיקום הקולנועי של מארוול...'
'"אלכס רדמיין," ציינתי, אומרת בקול את שמו של עורך הדין...'
'הקשבתי לשיר "מיי שוט", שרה יחד איתו את המילים שזכרתי מהסרט "המילטון" שממנו הגיע השיר'
זה היה די מעצבן. התחשק לי לקום ולומר, "אני אוהבת להשתמש במוח שלי, ארצ'ר," יורקת בזעם את המשפט כשאני משתמשת באיבר היושב בראשי בתור נושא לגערה.
סתם. סליחה. אבל זה באמת היה מציק. הוא סופר למבוגרים, לא? הוא לא אמור לצאת מנקודת הנחה שיש טיפה הבנת הנקרא בין שאר יכולותיי?
עוד דבר שהיה מבאס אבל גם נחשב סובייקטיבי, אני מניחה, הוא שעד אמצע הספר נראה כאילו המגמה של ארצ'ר היא לדכא את תפיסת חיי ולעודד אותי להמיר את דתי אל הפסימיזם. שום קרן אור לא נראתה עד עמוד מאתיים או שלוש מאות, וכבר היה מאוחר מדי בשבילי ולא יכולתי לעצור באמצע, כי הייתי צריכה לדעת מה יקרה.
כנראה שהגענו אל השלב הסובייקטיבי כי הנקודה הבאה שעלתה לי בראש הייתה כמה כעסתי על מה שקרה לניק, ועל כך שאף אחד - אף אחד! - לא מצא לנכון להצטער עליו או לנסות לנקום אותו. זה הכעיס אותי כל כך, אומייגאד. רק בסוף היה איזה רגע פצפון שבו אל התאבל עליו, אבל איפה היית בשאר החודשים, אל? איפה היית רגע אחרי שזה קרה? ניק היה כזה אדם טוב, לא הגיע לו שהמוות שלו יטוייח ככה.
דבר סובייקטיבי אחרון שהוא יותר בחזקת פאן פאקט הוא הבעיה שלי עם לורנס דבנפורט. צוין שהוא שחקן שנראה טוב, ובראש שלי עלתה מיד דמותו של טום הידלסטון, מאחר ואני רואה מחדש את כל הסרטים של מארוול כדי להכיר אותם לאחיות הקטנות שלי. לצערי הרב התברר שאני לא אמורה להיות בעד דבנפורט, אבל פניו עטורות קמטי הצחוק של הידלסטון כבר נחרטה במוחי, ולא יכולתי לעשות דבר כנגד זה.
זאת הביקורת. אני מקווה שהיא מנוסחת באופן סביר כי השירים של המילטון מתנגנים ברגע ואני שרה איתם, אז רק חמישים אחוז מהמוח שלי היו מופקדים על ביקורת. וגם, כאילו, לא כתבתי ביקורת כבר די הרבה זמן.

בגדול הספר באמת סביר, ושמחתי שהיה לי מה לקרוא בחג, אבל לו הייתי יודעת שככה הוא יהיה, אני לא חושבת שהייתי קוראת אותו, כי אני לא אוהבת את הסגנון כל כך. הסוף היה מצוין, though. אני מבינה למה הוא נחשב ספר טוב.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•קוראת מגיל צעיר
אסיר מלידה

אסיר מלידה

ג'פרי ארצ'ר

ארצ'ר הוא מספר סיפורים טוב, אולי הטוב ביותר. שום דבר מעבר. למי שמחפש נישנושים לפני השינה

לפני חודש•
★★★★★
•גנדלף
אסיר מלידה

אסיר מלידה

ג'פרי ארצ'ר

לג'פרי ארצ'ר היה רעיון בראש:
בחור בשנות ה 20 לחייו מסתבך קשות כאשר מואשם ברצח חברו וגיסו לעתיד בתקרית בפאב.
הוא נכנס לכלא למרות חפותו על סמך עדות שקר שנתנו 4 חברים (אחד מהם הרוצח) ובמהלך מבריק מצליח לחמוק משם מבלי להיחשב נמלט ומבלי שייחפשו אחריו ולתכנן את הנקמה.
אבל מה?
הסופר מרוב שהתלהב מהרעיון המוצלח שלו לסיפור הזניח את ההשקעה בפרטים הקטנים והרי שם כידוע אלוהים נמצא...

העלילה מתרחשת בלונדון בשנות ה 2000!!
כיצד הקורא אמור להאמין שהגיבור אמנם סיים בית ספר אבל לא יודע קרוא וכתוב עד שהוא כאמור נכנס לכלא ושם אסיר אחר מלמד אותו את זה? מפה לשם תוך פחות משנה הבחור נהיה גאון ומתכנן נקמה שמורכבת ממהלכים פיננסיים ומשפטיים מהמדרגה הראשונה... נו באמת...

עוד נקודה שפגעה באמינות הספר בעיני - הקלות בה הוא מואשם ומוכרז כרוצח. למרות שמדובר בחברו הטוב ביותר, גיסו לעתיד, ולמרות שארוסתו עדה לרצח בית המשפט בוחר להאמין לגרסת ארבעת השקרנים ושולח אותו ל 22 שנה בפנים.
שוב, לא קונה את זה ולמרות שאני רחוקה מלהיות משפטנית או עורכת דין אני רוצה להאמין שלא ככה שופטים אדם ובטח שלא בלונדון.

אז אמנם רעיון העלילה מקורי, כתוב היטב, והטוויסט בעלילה מחזיק אותך מתוח ודרוך אבל הטעויות הקטנות האלה של הסופר מבחינתי הורסות הכל.
טיפה השקעה בתחקיר, טיפה היגיון פנימי של הדמויות היו עושות הבדל גדול.

אפשר לקרוא.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•אוהבת לקרוא
אסיר מלידה

אסיר מלידה

ג'פרי ארצ'ר

"האדם נולד חופשי, אך לכל מקום הוא כבול בשלשלאות".
חלק מהקוראים ודאי ירימו גבה ויתמהו מה הקשר של דברי ההגות של הפילוסוף האנגלי ג'ון לוק, בן שלהי המאה ה-17 ותחילת המאה ה-18, לנושא.
והנה ההסבר: בחלק מהסיפורים ישנם פרטים שאף שהסופר אולי לא התכוון אליהם - נראים כ"זורחים מתוך השחור", וממקדים את תשומת הלב אליהם. וכך מצאתי בסוף הספר הַקְבָּלָה - גם אם לא מלאה, למשפטו של ג'ון לוק.
ולשם כך, בחרתי להתחיל את חוות דעתי מסוף הספר. ליתר דיוק, מהעמוד האחרון, כי לעניות דעתי, שם - ולא רק בעמוד 515, טמונה משמעותה של הכותרת שנבחרה: "אסיר מלידה".
אין צורך להסביר יותר מכך, כדי לא לגלוש ל"ספוילריות", אך בטוחני שכולנו מכירים את המצב המובא שם, שבו "המקושרים" תמיד יפלו על רגליהם, בשעת נפילה מגובה, בעת שהחלשים שבחברה - עלולים להתרסק, ומטעמים מובנים לא ארחיב.
בתקציר שבגב הספר נכתב שהסיפור נוצר בהשראת ספרו של אלכסנדר דיומא: "הרוזן ממונטה כריסטו".
אודה, לא זכרתי כלום מספרו של דיומא, וזיכרוני לא הצליח לדלות פרטים משם.
גם לא עיינתי בתקציר, ולכן ניגשתי לקריאה כאל דף ריק.
הרעיון שהוא בסיסו של הספר, נותר בעיני, גם לאחר הקריאה - הזוי מעט, כלומר, גם כתיבתו היפה של הסופר לא הצליחה להקהות אצלי את "מוזרותו". ואולי מקומו בסרט חביב לנוער המתבגר, ששם, מן הסתם, כמעט הכל אפשרי.

על אף שנהניתי מאד ממהלכי המשפט שבספר, מצאתי את עצמי תוהה על ההבדלים שבסיטואציות שבמשפט בין אנגליה לבינינו.
לצורך הסבר, אביא מספר דוגמאות, ואתחיל מהזהות:
1. המושבעים (ואצלנו השופט, כמובן) נדרשים להתעלם מ"סימפטיה טבעית" שקיימת לעדה שבהיריון, ולקבל החלטה רק לאור העובדות המוצגות בפני ביהמ"ש.
2. לאסור הצגת שאלות מנחות לעד.
3. התעלמות מעדות שמיעה.
ולעומת הדברים הנזכרים כאן, תהיתי על מצבים, שכמובן אינם קיימים אצלנו:
1. עד יורד מהדוכן על דעת עצמו, מבלי שקיבל רשות לכך מהשופט, וללא נתינת אפשרות לפרקליט המדינה לחקור אותו? (עמ' 66).
2. השופט תופס יוזמה וקד קידה עמוקה לקהל??? (עמ' 336).
3. עו"ד אחד יכול להיכנס לדברי "חברו המלומד" בהערה צינית, מבלי שהשופט ינזוף בו? (עמ' 516).
4. עד יורד מהדוכן, ניגש לתא הנאשם ולוחץ את ידו? (עמ' 519).
5. מראים צילומים לעומד על הדוכן (עד או נאשם), מבלי להראותו תחילה לשופט ולעורך הדין השני? (עמ' 529).
ודבר אחרון, שאיני מכירו, אך נראה לי משונה: המושבעים נכנסים לאולם לאחר שהשופט יושב במקומו? אנסה לברר ולהשביע את סקרנותי, ואשמח לשתף את הקוראים, במידה ואדע בוודאות.
אם תתעלמו מהשינוי הדרמטי, בסביבות עמ' 220, שהינו מהות הסיפור, המשך הסיפור - כמו גם תחילתו, מעניין וכתוב בצורה זורמת, אם כי לא תמיד הצלחתי להיכנס לפרטים שהופיעו, אך אין בפרט שולי זה כדי לפגום בהנאת הקריאה שבאה בעקבות המהפך.
בס"ה נהניתי מאוד.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•י. קליש
אסיר מלידה

אסיר מלידה

ג'פרי ארצ'ר

אפתח ואומר שיש ספרים שרק לפי השם שלהם אתה יודע שהם יהיו חתיכת פצצת קריאה ושתדבר עליהם כל חייך, לפחות.
לדוגמא אפשר להביא לכם את "משחקי הרעב", "מחוננת", וגם אם לא קראתי - "שם הרוח". לפי תגובות של כמה אנשים שאני מכירה טוב מאוד.
טוב, אז זהו, לפואנטה - "אסיר מלידה"; בהחלט בקטגוריה הזאת.

לפינה הקבועה בביקורות; איך פגשתי את הספר?
הייתם יכולים לנחש לפי ההקדמה שהשם משך אותי. אבל לא.
אתמול בספריית בית הספר עסקתי בשיטוט הלוך ושוב לפני השעה הראשונה, אני הייתי היחידה בספרייה. נאמנה שכמוני.
הספרנית הסתכלה עלי על מנת להקל את השעמום שלה, ואז פתחה ואמרה, "רוצה לקרוא ספר מעולה?"
כן, חברים. זה דבר שגורם לכל תולעת ספרים לזנק עם הלשון בחוץ אל האדם שהציע לו את זה וכמעט לקפוץ עליו.
העיניים שלי התרחבו בצורה משמעותית.
בנקודה ההיא עזבתי הכל וניגשתי אל הספרנית. "כן. ברור."
אחרי חיפוש משמעותי במדפים, היא אמרה לי את השם שלו. "אסיר מלידה." היא זרקה בסתמיות. "אני חושבת שתאהבי אותו."
באותו הרגע נדלקתי על השם. וכשגיליתי את העטיפה? התאהבתי. יש שני סוגים של עטיפות פשוטות - עטיפות שלא מושקעות ב^&$*& בלי טיפת מחשבה אומנותית, ועטיפות עם מחשבה מעבר להן.
זאת לדעתי לפחות, עטיפה גאונית. עסקתי כל שיעור מתמטיקה בציור שלה על דף משבצות. ואם אני איי פעם אוציא ספר לאור - העטיפה שלי תהיה בסגנון שלה. פשוטה, לא רברבנית.
אז לקחתי את הספר, וזה מתחיל.

איי פעם יצא לכם לחשוב שאם הייתם עושים דברים שהשתבשו יום לפני, או יום אחרי? זה קרה בגדול לדני קרטייט. בשמו המלא; דניאל ארתור קרטייט.
אבל לדני המסכן היו כמה שנים טובות בכלא כדי לחשוב על זה.
לא שהוא עשה משהו. רק עזר לחברו הטוב ביותר וניסה לעשות הכל כדי להציל אותו כשנדקר למוות.
איך זה שמאשימים אדם ברצח חברו בלי שום אשמה בדבר? אלא להפך?
זה ספר שמתאר איך נגזל חופש מאדם על לא עוול בכפו. על שחיתויות, על פגמים בכל מקום. גם במערכות משפטיות. ועל אדם, שנגד כל הסיכויים, כמעט חוזר מהמתים כדי להוכיח את חפותו.

זה ספר גאוני.
כן, לא הכל הגיוני. תאמינו לי, קראתי את הביקורות, ואני מסכימה עם חלקן על מספר פגמים שקיימים בספר כמו קשיים שהופכים קלים ואמצעים בלתי נדלים. או קלות שבה אפשר להרשיע אדם.
אבל באמת, למי אכפת?
אולי לא אכפת לי כי אני קטינה ואף פעם לא הייתי מעורבת מעשית בבית משפט (אלא ההורים שלי, ותאמינו לי, להמתין לאמא ליד הכניסה לבית משפט שאתה יודע שאבא גם נמצא שם והם כנראה מכסחים אחד את השני זה אף פעם לא תענוג).
הסופר שהמציא את הספר שכל כולו סובב סביב משפט והצליח להשאיר אותי לא רק ערה, אלא מרותקת לספר במשך עשרים וארבע שעות, צריך לקבל שאפו ותפיחה על הגב. אני ממש שונאת משפטים. ונאומי פוליטיקה. זה נורא.

אני יודעת שכמה הביקורות מחמירות עם הספר. אבל אני חושבת שהוא דורש לפחות חמישה כוכבים. כי הוא פשוט מלמד המון. וממלא בן אדם בסיפוק הרבה פעמים.
לא אומר שלא היו קטעים ששיעממו אותי קצת (אורח חיים משפטי, לא טוב!!). כן, היו קטעים שהייתי חייבת לדלג עליהם.
אבל אם למדתי משהו בכל העולם הזה של הספרים, שכמו אדם מושלם, אין ספר מושלם. אין ספר שכולם יתלהבו ממנו ויהדו אותו. הוא לא קיים. כי לדעתי, בכל ספר יש רגעים לעיתים רגעים שבא לך לדלג עליהם.
אבל הספר...
הוא פשוט מציאותי, קורע לב, וגאוני. פשוט גאוני. אני לא יכולה שלא לאהוב אותו.

אין לי רצון להרצות על כל הפגמים בספר - שכשאתה אוהב את הספר הם בלתי נראים - זה בזבוז זמן. כי לספר הזה יש כל כך הרבה ייתרונות שמטשטשים את החסרונות עד כמעט בלתי קיום.

אז אני לפחות, ממליצה על הספר הזה בחום עם חמישה כוכבים. וארצ'ר, מסירה בפניך את הכובע. אתה גאון מהלך.
עוד סופר אהוב נוסף לרשימה. ואם לא - לפחות יצירה (:

לפני 13 שנים•
★★★★★
•אנג'ל
אסיר מלידה

אסיר מלידה

ג'פרי ארצ'ר

יכול להיות שג'פרי ארצ'ר בודה מליבו פרטים על עצמו, אבל בכל מה שקשור לכתיבת ספר מתח, הוא רב-אמן.

מדובר באחד הספרים המעולים שקראתי. מפורט לפרטי פרטים, לא מעייף, קצבי ומותח, גורם לשקוע בתוך עלילת הספר ולשכוח מהמציאות, הזמן חולף מבלי שמרגישים.

מבחינתי יש שלושה אסים בכתיבת ספרי מתח: הרלן קובן, יו נוסבו וג'פרי ארצ'ר (ולחשוב שזה הספר הראשון שלו שאני קורא).

עזבו את מה שאתם קוראים ורוצו להשיג לכם עותק.

ממש לא בזבוז זמן, אלא חובה לכל אוהבי ז'אנר ספרי המתח.

ציון: 10.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•אוהב ספרים
אסיר מלידה

אסיר מלידה

ג'פרי ארצ'ר

ספר מדהים!!!!!!!!
ספר מתח מדהים, מרתק, נקרא בנשימה עצורה.
הספר מלמד איך לנקום נקמה מתוקה.
זה מה שנקרא: צוחק מי שצוחק אחרון.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•ענבר
אסיר מלידה

אסיר מלידה

ג'פרי ארצ'ר

קריאת ספר עב כרס יכולה להוליד שתי תוצאות- או שעמום, או אי היכולת להפסיק לקרוא.
האופציה השנייה היא המתאימה לספר "אסיר מלידה".
כבר מההתחלה הקורא מרגיש חלק מחייו של גיבור הספר- דני, ורוצה לעזור לו בהוכחת האמת.
מומלץ ביותר לכל סוגי הז'אנרים ולכל סוגי הקוראים- ספר מרתק!

לפני 10 שנים•
★★★★★
•bc19
דירוג
5.0
לפני 15 שנים

“ספר מצויין! כתוב בשפה מאוד חכמה שמחיה את הדמויות, העלילה מתוחכמת והמתח נשמר עד לרגע האחרון. מומלץ ל”

19/50
ביקורות על אסיר מלידה
הבאה
אליס קאלן
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 17 שנים

“מי שקרא את הרוזן ממונטה קריסו ואהב אז הוא ימות על הספר הזה”