ביקורת ספרותית על בלי לומר שלום מאת לינווד ברקלי
ספר בסדר

---

כשאני כותבת ביקורת על מותחן אני מתייחסת לפרמטרים שונים מאלה שהייתי מתייחסת אליהם בספר פרוזה מן השורה. בספר מתח אין צורך בפואטיקה פנימית, או בדמויות בנויות לתפארת. העיקר שהספר ישבית לך את המוח לכמה שעות, שיהיה קצבי וזורם. "בלי לומר שלום" הוא ספר עם דמויות פשוטות וכתיבה חובבנית, אך העלילה מקורית למדי. הדיאלוגים כפויים רוב הזמן, חשיפת האינפורמציה נעשית בדרך מאוד לא יצירתית; רוב פתרונות התעלומה נפתרים תוך כדי עימות עם דמות מסוימת ולא בדרכים עקלקלות אלא בהאכלה בכפית. יש תחושה של פורפליי לפתירת התעלומה- איסוף ראיות וכיו"ב, אך בסוף מתגלה כי דפים שלמים תויקו יחד בלי טיפת רחמים על יערות הגשם, שכן כל ההכנות וההרמות להנחתות שממאנות להגיע, היו מיותרות ורק הוליכו את הקוראים סחור סחור. פיתרון התעלומה המרכזית בספר הגיע בשלב מוקדם יחסית, מה שגרע מערכו של הספר.
אני חייבת לומר שהרגשתי את ריח הפארודיה לאורך כל הספר, דבר ששעשע אותי במהלך הקריאה.

» ביקורות נוספות של כלשהי
» ביקורות נוספות על בלי לומר שלום