"...דחפתי אותו משום שאנשים כמו צ'אן הם מאד אנוכיים...הם לא באמת מעזים להרוג את עצמם."
במשפטים אלה, ובעת שהובא למשפט השבוע, תירץ גבר סיני את "עזרתו" בדחיפתו של אדם שעמד על גשר ו"ניסה" להתאבד.
מן הסתם, אין נקודות מפגש רבות בין מקרה זה לבין ניסיון ההתאבדות של גיבורת הסיפור "ההסכם".
ובכל זאת - הקטע האחרון של הסיני, נושק לסיפור שבספר.
"אדם אשם ב'רצח מדרגה ראשונה' אם הוא מתכוון לגרום למותו של אדם אחר. אם מעשיו מתוכננים מראש, בכוונה ובזדון".
זו, לפי הכתוב, אשמתו של כריס, גיבור הסיפור.
וכך, לאחר שנחשד ברציחתה של אהובתו, חברתו בנפש - אמילי, מואשם כריס ונזרק לכלא, בהמתנה למשפטו, בפני חבר מושבעים.
הדיון לאורך הסיפור מתמקד בשתי שאלות:
הראשונה: האם כריס רצח את אמילי או שעזר לה להתאבד - כפי שביקשה ממנו וכפי שחשב: "...כשאתה אוהב מישהו, אתה מעמיד את צרכיו לפני צרכיך."
והשאלה השנייה: האם היו לאמילי נטיות אובדניות.
הסופרת משתמשת באסוציאציות ובהרבה דימויים, שאומנם לא מפריעים לשטף הקריאה, אולם רבים מהם נראים לי מיותרים וכאילו נדחפו "ככה סתם", לדוגמה:
"...אצבעו של כריס גילתה צלקת בשולחן. "כי את," אמר בשקט, "אף פעם לא ציפית שאהיה מושלם."
ואחת נוספת:
"... ומה עם ההיריון?" לרגע התעבה כל האוויר בחדר..."
לא אקדיש מקום לרבים נוספים - היכולים לשפוך אור על העלילה המתפתחת, ואסתפק ב"דוגמיות" האלה.
הנושא לסיפור נראה לי משונה מעט ואולם, סיפור החיים בכלא בהמתנה למשפט והמשפט עצמו - שרבים בו הפרטים והעדים, היו ממש לטעמי.
שתי הערות קטנות, שהרי בלעדיהן אי אפשר.
האחת: שוב, קוטר האקדח (תופי או מחסנית) צריך להיות 11 מ"מ או 0.45 אינץ', כפי שהתייחסתי במספר ספרים קודמים...
והשנייה: ההגנה - ולא התביעה, כפי שנכתב - מסכמת את דבריה ואז יוצאים המושבעים לדיון.
בסופו של סיפור - ממליץ.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
