כל כך חיכיתי לקרוא את הספר הזה של בתיה גור. אני פשוט מעריצה של סדרת ספרי "מיכאל אוחיון" וקראתי את כולם למעט זה.
העלילה במשפט- מיכאל אוחיון מוצא תינוקת נטושה, ובד בבד נקרא לפתור 2 רציחות בקרב אותו מעגל משפחתי ומקצועי.
אז איך אומר המשפט הידוע- אין ציפיות- אין אכזבות...בגלל שהכרתי ואהבתי את הספרים הקודמים, ציפיתי לספר לא פחות טוב, ולצערי לא כך היה- התאכזבתי.
מיכאל אוחיון הדמות הראשית עדיין מאוד מושכת הזדהות, על אף שהוא עושה דברים לא צפויים, לא רק מקצין משטרה מכובד, אלא מכל אדם בר דעת ...
גם שאר הדמויות המשניות הקבועות-בלילתי,בכר, צילה , שורר , ממלאות את תפקידן ומביאות קול חביב.
אז מה לא אהבתי?
העמסת יתר של פרטים מתחום המוסיקה. מודה ומתוודה -דילגתי על חלקים שלמים. בסוף הספר הבנתי שהסופרת הכניסה הרצאה של בן זוגה בחיים
, לתוך הספר כהרצאה של אחת הדמויות. אני לא אוהבת כשמנסים להשכיל אותי באילוץ! יש ספרים שמזכירים נושא מסויים, ואז אני כל כך מסוקרנת
( כמו למשל על הטמפלרים, או מגפות במאה ה16) ומעצמי אני הולכת ללמוד עוד על הנושא.
פה נראה שבכוח דוחפים לנו פרטים מוסיקליים, ואותי זה שיעמם, ובעיקר התאכזבתי.
גם ירושלים האהובה שלי, שכל כך מככבת בספריה של גור, הפעם היתה רק ברקע, והעלילה יכלה להתרחש בכל עיר.
3 כוכבים, וגם זה רק בזכות הספרים הקודמים.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
