ביקורת ספרותית על חידת מותי מאת אמנון ז'קונט
ספר בסדר

---

בסך הכל, נהניתי. אבל היו רגעים שגיחכתי מול הדפים ואמרתי, נו באמת...
וגם, אמנם נתתי 3 כוכבים, אבל זה בגלל שאין חצאי כוכב, בתכלס זה 2.5 .
אז מה היה לנו פה?
פרופסור להיסטוריה, אלמן שמגדל בת בגיל ההתבגרות להלן הטינאייג'רית המעצבנת, מנהל רומן במחשכים עם מזכירת המחלקה.
יום אחד הוא מקבל פריט היסטורי רב משמעות, בתנאי שרק הוא יחקור אותו. מפה לשם מסתבר שהפריט הוא בעל משמעות נפיצה מבחינה גיאו פוליטית,
והפרופסור מגלה שכל העולם ואשתו מאחוריו...
מה אהבתי?
שלא כמו בספר האחרון שסקרתי, בתיה גור- "רצח מוסיקלי" שבו ניסו להאכיל את הקוראים לא בכפית כי אם במצקת ידע מוסיקלי,
כאן ההיסטוריה התנכ"ית ניתנה במשורה ובאופן שיקל על הקורא להבין ולהמשיך לקרוא. אהבתי במיוחד את מילון האירועים ההיסטורי בסוף הספר.
אז מה לא אהבתי?
הפרופסור להיסטוריה- מתואר כטיפוס דיי סולידי, אפילו משעמם הייתי אומרת-
מגלה שהבת שלו מכורה להימורים, ובגללה יש לו חוב עצום לבנק, והוא פשוט מדלג על זה כאילו כלום? סורי לא הגיוני בכלל.
כמו כן, אני יודעת שיש תסמונת פסיכולוגית של "התאהבות במורה\ מדריך\ מרצה" אבל ה"רומן" שמלבלב בין הפרופסור
לאחת מהדוקטורנטיות שלו פשוט לא אמין בעיניי...זה נראה כאילו הכניסו את זה כדי להכניס קצת אירוטיקה בגרוש לספר.
גם העולם הפנימי של הדמויות לוקה בחסר, אין לבטים, אין התחבטויות- תיאורים דיי פלקטיים ומלאים בסטיגמות-
הערבי ישראלי שעושה דוקטורט טוען שבמילא לא יתנו לו עבודה באוניברסיטה, לבחורה המזרחית יש אבא מהמר ואמא מוכה, הצעיר העשיר שוכר מישהי שתכתוב את הדוקטורט במקומו...
שורה תחתונה- נקלע לידיכם- ויש לכם טיסה בקרוב, הלא השמיים נפתחו;-), קחו אותו לטיסה. אחרת, אפשר לוותר.

» ביקורות נוספות של נתוש
» ביקורות נוספות על חידת מותי