ביקורת ספרותית על הבהוב באפלה מאת סטייסי ווילינגהם
ספר לא משהו

---

פסח הגיע ובזמן שכולם התמקדו בליל הסדר או בניקיון הבית, אני ובעלי דווקא התמקדנו בלהעלות הצגה חדשה בפסטיבל הצגות לילדים ונוער. לקרוא כמובן בקושי היה לי זמן והלחץ מן הסתם גדול מאוד. לכן לא היה מנוס מלבחור ספר מתח שישאיר אותי ברצף הקריאה ויאפשר לי המשכיות וגם עניין למרות כל הכאוס מסביב.

בדיעבד... כנראה הייתי צריכה לבחור ספר אחר אבל היי, לפחות הצלחתי לסיים אותו.

קלואי היא פסיכולוגית שסוחבת עימה עבר משפחתי אפל. היא נושאת מטען טראומטי מאירוע שקרה בילדותה שרודף אותה עד היום. למרות העבר הקשה והיותה "שרוטה" כפי שהיא מגדירה את עצמה, קלואי מאורסת לבחיר ליבה אותו הכירה לפני פחות משנה ויש בה הקלה מסוימת על כך שהצליחה למצוא מישהו שיקבל ויכיל אותה עם כל המורכבויות. כל האופוריה והתכנונים לקראת החתונה נדחקים לפינה כאשר יום אחד מתחילות להעלם בעיירה בנות צעירות. קלואי חוזרת עשרים שנה אחורה לאירועים שטלטלו ושינו את כל חייה וכעת סיפור שהיה מושתק וקבור שנים, יוצא לאור ומקבל תפנית חדשה.

אפשר לומר ש"הבהוב באפלה" הוא הרבה אפלה ומעט הבהוב. יש בו רגעי חסד קטנים כשהעלילה נעה קדימה ונקראת מהר ובסקרנות. מעבר לזה, לא קורה בו הרבה. הסופרת רצתה לעסוק ברוצחים סדרתיים, נושא שיכול להיות מאוד מעניין ואפילו מעורר אימה קלה אם הוא כתוב ממש טוב, אבל הספר לוקח את הנושא ודי משטיח אותו. רמת הכתיבה נמוכה ולעיתים נותנת תחושה של ספר נוער או טלנובלה. הרבה מן ההתרחשויות צפיתי מראש וזה בסדר, נכון שקשה להמציא את הגלגל אבל מרוב שהותשתי הטוויסט האחרון והיחסית מפתיע, לא הצליח לרומם אותי.

בנימה זאת, יצאתי לחירות אל עבר ספר חדש. שיהיה חג שמח לכל חברי סימניה היקרים.

» ביקורות נוספות של בר
» ביקורות נוספות על הבהוב באפלה