תמיד אמרתי שאם לא הייתי שחקנית הייתי רוצה לשרת במוסד, בשב"כ, במשהו סודי שיצריך ממני לצאת למבצעים מיוחדים. אולי זו הסכנה שאני צריכה להרגיש, אולי היציאה מהשגרה, אולי הלחיות על הקצה הזה שמגרה את כל החושים שלי, מרגש אותי וגורם לי להרגיש חיה.
בסוף בחרתי במקצוע אחר, שמגרה את החושים לא פחות. שמציב אותי בעמדה של העמדת פנים, בלהיות מישהו שאתה לא אבל בו זמנית מישהו שאתה ממש כן.
לכן מצאתי את עצמי מתאהבת מיד בדמות של אבישג פישמן, סוכנת בשירותי הביטחון שיוצאת למשימות חשאיות ומורכבות בחו"ל. במשרד שכולו מלא בגברים היא מנסה במודע, או שלא במודע להוכיח את עצמה בתור אישה חזקה, טובה וראויה. אבישג מכורה לעבודה (מזכיר לי מישהי)... ומשתדלת לשלב את החיים האישיים שלה בתוך העולם המורכב בו היא חיה. משימה שאינה פשוטה כשלעצמה. וכשדברים מתחילים לצוף בבית ובזוגיות, אבישג מגלה בדרך הקשה שאי אפשר להתעלם מהם לנצח.
הכתיבה של נועה שלו קולחת, יפה, מעצימה וגם מרגשת. היא מצליחה להעביר דווקא בפשטות את המורכבות שבחיים ולייצר תחושת הזדהות עם כל דמות והקושי שלה. אבישג נמצאת בשיאו של גיל 32, גיל שבו החברה מצפה ממנה לקחת כמה החלטות הרות גורל. היא נקרעת בין הרצון שלה לחיות חיים "רגילים" ומצופים, לבין ללכת אחר רחשי הלב ולעשות באמת את מה שהיא אוהבת. ובכלל, כל דמות בסיפור הזה ניצבת בפני מבחן, בפני החלטה. האומץ של הדמויות מעורר השראה ובסופו של דבר מעצים את התחושה שעמוק בתוכנו אנחנו יודעים, שתמיד צריך ללכת עם האמת.
בשבוע שעבר חגגתי יומולדת 30. הספר הזה הגיע אליי בזמן מדויק. זמן כזה של חשבון נפש. מה יש לי, מה אין לי, מה השגתי ומה אני עוד שואפת להשיג. זמן כזה שאחרים כבר מתחילים להתערב לך בחיים ולהגיד לך מה את צריכה לעשות ואיך את עוד יכולה לשפר.
ואני, נשארת נאמנה לעצמי, למרכז שלי, למה שאני חולמת ושואפת. ויודעת בתוכי שעוד אגיע למה שאני רוצה. ספר שהגיע בול בזמן והשאיר אותי בתחושות מחוזקות לקראת תקופה חדשה וטובה.


















