תמיד אמרתי שאם לא הייתי שחקנית הייתי רוצה לשרת במוסד, בשב"כ, במשהו סודי שיצריך ממני לצאת למבצעים מיוחדים. אולי זו הסכנה שאני צריכה להרגיש, אולי היציאה מהשגרה, אולי הלחיות על הקצה הזה שמגרה את כל החושים שלי, מרגש אותי וגורם לי להרגיש חיה.

בסוף בחרתי במקצוע אחר, שמגרה את החושים לא פחות. שמציב אותי בעמדה של העמדת פנים, בלהיות מישהו שאתה לא אבל בו זמנית מישהו שאתה ממש כן.

לכן מצאתי את עצמי מתאהבת מיד בדמות של אבישג פישמן, סוכנת בשירותי הביטחון שיוצאת למשימות חשאיות ומורכבות בחו"ל. במשרד שכולו מלא בגברים היא מנסה במודע, או שלא במודע להוכיח את עצמה בתור אישה חזקה, טובה וראויה. אבישג מכורה לעבודה (מזכיר לי מישהי)... ומשתדלת לשלב את החיים האישיים שלה בתוך העולם המורכב בו היא חיה. משימה שאינה פשוטה כשלעצמה. וכשדברים מתחילים לצוף בבית ובזוגיות, אבישג מגלה בדרך הקשה שאי אפשר להתעלם מהם לנצח.

הכתיבה של נועה שלו קולחת, יפה, מעצימה וגם מרגשת. היא מצליחה להעביר דווקא בפשטות את המורכבות שבחיים ולייצר תחושת הזדהות עם כל דמות והקושי שלה. אבישג נמצאת בשיאו של גיל 32, גיל שבו החברה מצפה ממנה לקחת כמה החלטות הרות גורל. היא נקרעת בין הרצון שלה לחיות חיים "רגילים" ומצופים, לבין ללכת אחר רחשי הלב ולעשות באמת את מה שהיא אוהבת. ובכלל, כל דמות בסיפור הזה ניצבת בפני מבחן, בפני החלטה. האומץ של הדמויות מעורר השראה ובסופו של דבר מעצים את התחושה שעמוק בתוכנו אנחנו יודעים, שתמיד צריך ללכת עם האמת.

בשבוע שעבר חגגתי יומולדת 30. הספר הזה הגיע אליי בזמן מדויק. זמן כזה של חשבון נפש. מה יש לי, מה אין לי, מה השגתי ומה אני עוד שואפת להשיג. זמן כזה שאחרים כבר מתחילים להתערב לך בחיים ולהגיד לך מה את צריכה לעשות ואיך את עוד יכולה לשפר.

ואני, נשארת נאמנה לעצמי, למרכז שלי, למה שאני חולמת ושואפת. ויודעת בתוכי שעוד אגיע למה שאני רוצה. ספר שהגיע בול בזמן והשאיר אותי בתחושות מחוזקות לקראת תקופה חדשה וטובה.

רומן 'יחסינו לאן' חביב.

אבישג, לוחמת מוסד בצומת דרכים. קידום בעבודה או טיפולי הפרייה וילדים.. המתחרה איתה על התפקיד וייס, שהוא גם הצמד שלה בעבודה, בתסבוכות משלו. בין לבין מאבקי הכח, בתוך כל הקלחת הם גם אמורים לסכל טרור.

כתוב טוב, וזורם. סך הכל די נהנתי. בן 3.5 ל4.

חייב לציין שלא אהבתי את הכריכה ולא הייתי מרים את הספר אם לא הייתי רואה המלצות עליו לפני.

וואו. בדרך כלל לוקח לי יום או במקסימום יומיים לקרוא ספר, אבל מתחתי את קריאת הספר הזה במשך שבועיים לפחות.
מדובר בסיפור בעל פוטנציאל אדיר, וסופרת מקסימה שכותבת מתוך ניסיון אישי.
הספר עוקב אחר שני סוכנים, אבישג וגל, המתחרים על תפקיד גבוה. אבישג מתמודדת עם טיפולי הפרייה ובן זוג ספק אוהב ספק רעיל, וגל מתמודד עם עבר קשה שרודף אותו ומאיים להרוס את כל הקריירה שלו. כאילו שזה לא מספיק, עליהם למנוע יחדיו פעולה של כוחות עויינים באירופה, כשמעל ראשם פצצה מתקתקת.
הספר מלא בסערת רגשות, ריגול, מין, והרבה, אבל הרבה בלבול ותהייה.
קל להזדהות עם הדמויות, ואף להתאהב בחלקן (פינטו, מישהו? אשכרה יש לבחור במשרד פוסטר של הצנחנים בכותל).
אבישג בחורה מופרעת, הורמונלית ומעורערת. גל הוא גבר גבר שחייב להוכיח לכולם כמה שהוא גבר גבר(ובמיוחד לאבא האפתי שלו).
הכתיבה חודרת, מעציבה, משעשעת, ובעיקר מאוד ישראלית.
אני אישית קיוויתי לסוף טוב, וכאשר סיימתי לקרוא את הספר, הייתי מאוכזבת.
לא היה לי קתרזיס, ובעיקר הרגשתי שבזבזתי זמן בקריאת סצינות אירוטיות לשווא(סליחה, אני לא אוהבת).
כפי שכתבתי, היה לסיפור הזה פוטנציאל, והרגשתי שהוא התפספס קצת...הכל היה צפוי מדי, והיה יותר מדי מין בעיניי.
אז כן, זה רומן ריגול קלאסי, ואף אחד לא יגיד לי אחרת.
נחמד פלוס, אבל לא נראה לי שאחזור אליו...בנימה זו, יש למישהו המלצה על ספר בלי יותר מדי סצנות מיותרות וסוף טוב? עייפתי מסופים מייאשים וטראגיים.