רק לפני כמה שבועות כתבתי סקירה על רומן בשם "גופת גבר לא מזוהה", ובה קבלתי על המחבר שגילה את פתרון תעלומת הרצח בספרה של אגתה כריסטי, והנה, עילת העילות, סיבת הסיבות, מי שאמר לחומץ וידלוק, כיוון אותי לספריית רחוב באחת משכונות הגנים הנאות של בירתנו המפוארה, ומה אני מוצא בה אם לא את "רצח באוריינט אקספרס". ולמרות שניטל ממני העונג שבתעלומה ובמסתורין, בכל זאת נהניתי הנאה מתונה מהבלש הנ"ל. מהעלילה הקולחת ולרוב גם מותחת, וכמו כן מהפורמט. גודלו של הספר, או שמא קוטנו, אפשר לי לשאת אותו בכיס הרחב של מכנסי הדגמ"ח ולקרוא בו בלכתי בדרך ובנוסעי באוטובוס ואף במקום שאליו המלך הולך לבדו, כך שסיימתי אותו במהירות.
ברומן הבלשי שכתבה הסופרת האנגלייה בשנות השלושים, מתבצע מעשה רצח באחד מקרונות האוריינט אקספרס, היא הרכבת שחצתה בימי קדם את אירופה מאיסטנבול ועד פריז. מכיוון שהרכבת נתקעה בסופת שלגים, חזקה על הרוצח שלא עזב אותה. הבלש הבלגי הרקול פוארו, שאין לו לא אמצעים טכנולוגיים מתקדמים ולא סמכות של איש חוק, אלא רק שכל חריף ויכולת תשאול יוצאת מהכלל, פותר את התעלומה.
כיאה לספר שנכתב הרבה לפני עידן התקינות הפוליטית, הוא משופע בסטריאוטיפים, שליליים ושאינם, על אודות אופיים של בני הלאומים השונים שנוסעים ברכבת, צרפתים, איטלקים, אמריקאים, אנגלים וכו'. אותי תפס משפט שאמרה אחת הנוסעות, משרתת גרמניה, כאשר שמעה על מעשה פשע נורא שהתרחש באמריקה, משפט שמעיד על חוש ההומור המשובח של כריסטי:
"כן, שמעתי, מסיה. זה היה מתועב - מרושע. האל הטוב לא צריך להרשות שדברים כאלה יקרו. בגרמניה אין רשעים כאלה".
![רצח באוריינט אקספרס [מהדורת 2017]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers98/987673.jpg)

















