רק לפני כמה שבועות כתבתי סקירה על רומן בשם "גופת גבר לא מזוהה", ובה קבלתי על המחבר שגילה את פתרון תעלומת הרצח בספרה של אגתה כריסטי, והנה, עילת העילות, סיבת הסיבות, מי שאמר לחומץ וידלוק, כיוון אותי לספריית רחוב באחת משכונות הגנים הנאות של בירתנו המפוארה, ומה אני מוצא בה אם לא את "רצח באוריינט אקספרס". ולמרות שניטל ממני העונג שבתעלומה ובמסתורין, בכל זאת נהניתי הנאה מתונה מהבלש הנ"ל. מהעלילה הקולחת ולרוב גם מותחת, וכמו כן מהפורמט. גודלו של הספר, או שמא קוטנו, אפשר לי לשאת אותו בכיס הרחב של מכנסי הדגמ"ח ולקרוא בו בלכתי בדרך ובנוסעי באוטובוס ואף במקום שאליו המלך הולך לבדו, כך שסיימתי אותו במהירות.
ברומן הבלשי שכתבה הסופרת האנגלייה בשנות השלושים, מתבצע מעשה רצח באחד מקרונות האוריינט אקספרס, היא הרכבת שחצתה בימי קדם את אירופה מאיסטנבול ועד פריז. מכיוון שהרכבת נתקעה בסופת שלגים, חזקה על הרוצח שלא עזב אותה. הבלש הבלגי הרקול פוארו, שאין לו לא אמצעים טכנולוגיים מתקדמים ולא סמכות של איש חוק, אלא רק שכל חריף ויכולת תשאול יוצאת מהכלל, פותר את התעלומה.
כיאה לספר שנכתב הרבה לפני עידן התקינות הפוליטית, הוא משופע בסטריאוטיפים, שליליים ושאינם, על אודות אופיים של בני הלאומים השונים שנוסעים ברכבת, צרפתים, איטלקים, אמריקאים, אנגלים וכו'. אותי תפס משפט שאמרה אחת הנוסעות, משרתת גרמניה, כאשר שמעה על מעשה פשע נורא שהתרחש באמריקה, משפט שמעיד על חוש ההומור המשובח של כריסטי:

"כן, שמעתי, מסיה. זה היה מתועב - מרושע. האל הטוב לא צריך להרשות שדברים כאלה יקרו. בגרמניה אין רשעים כאלה".

טוב, אין דרך יפה לומר את זה: הרקול פוארו הוא נאחס.
הגיתי וחשבתי וחישבתי ומצאתי נוסחה הסתברותית שמסבירה את הנאחס פקטור שלו:
# אם אתה לא רוצח, יש לך סיכוי של 1:X-2 לגמור כגופה של נרצח.
# אם אתה כן רוצח, הרקול פוארו יתפוס אותך.

ועכשיו אני אנמק, אפרט ואדגים.
לכל אדם שהוא אינו רוצח יש סיכוי של אחד למספר האנשים שנמצאים בזירה (X) פחות שניים (הרקול פוארו אחד + רוצח אחד) להיות הנרצח.
אותה נוסחה משמשת את הרקול פוארו למציאת הרוצח. בשלב זה עליו להודות לנרצח שצמצם ב-1 את מספר החשודים.
לכל אדם בזירת הרצח יש סיכוי של אחד למספר האנשים שנמצאים בזירה (X) פחות שניים (הרקול פוארו אחד + נרצח אחד) להיות הרוצח.
כל זה תקף כשמדובר ברצח פשוט. במקרה של שרשרת רציחות - הנוסחה קטנה.
סייג לנוסחה הוא המקורבים של פוארו. הם כמובן לא נכללים ברשימת החשודים. נגדיר אותם כ-Y.
ולפיכך הנוסחה הנפוטיסטית היא: 1:X-Y-2

רוצה לומר שזה כל כך שקוף, צפוי וברור שבמקום בו הרקול פוארו נמצא, תימצא גם גופה. כל כך צפוי ושקוף שאפילו מי שבעמ' 52 גילה גופה דקורה למוות התרגש ונסער כמו מישהו שמצא מטבע של חצי שקל על הרצפה. (ואפשר לסמוך על אגתה כריסטי שאם אכן יימצא מטבע של חצי שקל על הרצפה גם הוא יהיה לרמז.)


וזה בכלל לא משנה מה שם הספר וגם לא צריך לקרוא את התקציר. אפשר לקרוא לו 'קציצות הקינואה של סבתא קלרה' או 'מה שקורה בזנזיבר נשאר בזנזיבר' או 'בוקר של כיף עם חצוצרן ומקרקף' – אם הרקול פוארו יזדמן לספר, לפחות אדם אחד לא ייצא ממנו בחיים.
רצח רצית – להרקול פוארו פנית.
כל הדרכים לרצח מובילות להרקול פוארו לנצח.

ותמיד יש רמזים והם תמיד מאוד מובהקים: כפתור מוזהב עם חריטה ייחודית שנתלש מהמקטורן, חפת של שושלת רוזנים אוסטרו-הונגרית, פיסה של רדיד תחרה צרפתית שאפשר להשיג רק בחנות מסויימת במיוחד ברו-דה-לה-שמעטע בפריז, אביזרי עישון למיניהם כמו מקטרות וסיגרים מתוצרת יוקרתית, מטפחת משי עם ראשי תיבות רקומים וגם שרוך של נעל על כל שעל, פקק של שעם מבקבוק יין של פעם וגם חזיז ורעם.
How convenient
סליחה, אבל אגתה כריסטי היא פשוט מחפצנת. היא לוקחת עצמים תמימים שלא עשו שום דבר לאף אחד ומחפצנת אותם למוות.

וגם הפעם נקבצו מקצווי תבל והתכנסו להם בקרון אחד של רכבת אחת חבורה של אנשים מגוונים. הכי מגוונים שיש: מינים שונים, לאומים שונים, מעמדות שונים, גילאים שונים, נכסים והון שונים, עיסוקים שונים, מצבים משפחתיים שונים ומקומות מחייה שונים. והרכבת? היא עוברת במקומות שאתה רק יכול לחלום עליהם (חלום ביעותים אם אתה אדם מן הישוב או פנטזיה פוליצרית נחשקת אם אתה איתי אנגל) כמו מוסול, קירקוק, חאלב, ביירות ואיסטנבול/קונסטנטינופול (טרום ארדואן יימח שמו).
הדבר היחיד המשותף לכל החבורה הוא כרטיסן צרפתי מסכן שמסונג'ר ללא הרף מבוקר עד ערב. הברנש ממלא תפקידים של כרטיסן, מלצר, סדרן, דייל, חדרן, מזכיר, שליח, רץ, דוור, שרת וגם עוזר גשש של פוארו הבלש ובכל זאת מכונה כרטיסן ולא נניח, עשוק.

אז הנוסחה ההסתברותית שלי הוכיחה את עצמה ומישהו נרצח. (דהההה לעצמי. הרי הספר נקרא 'רצח בבלה בלה בלה') וכמה טוב שיש על הרכבת בלש בלגי משופם ומפורסם שיגלה מי הרוצח. מיותר לציין שאילולא היה על הרכבת בלש בלגי משופם ומפורסם אזי לא היה מתרחש רצח ולכן אני לא אציין.

ומרגע שהתרחש הרצח, זה מה שקורה:


טוק טוק.
יבוא.
שלום.
שלום גם לך. מה שמך?
בלה בלה בלה.
האם שמעת על הרצח?
כן/לא.
תאר לי את מעשיך מאתמול בין שתיים ושמונה-עשרה בצהריים לבין שלוש ועשרים-שמונה בלילה?
בלה בלה בלה. בלה בלה בלה. בלה בלה בלה. בלה בה בלה.
הצג לי את דרכונך.
בבקשה.
ועכשיו כתוב את שמך בבקשה.
(כותב)
תוכל לחתום כאן בבקשה?
(חותם)
תודה. אתה רשאי לצאת.
(יוצא)
טוק טוק.
יבוא.
שלום.

(ולפעמים רגע לפני שהוא יוצא)
אממ... סליחה... אבל רגע, מי אתה בכלל?
הרקול פוארו.
?
בלש. מוניתי לחקור את הרצח.
אני מבין.
תודה. אתה רשאי לצאת.
(יוצא)
הבא בתור בבקשה.
טוק טוק.
יבוא.
שלום.

וכך הלאה, חצי ספר בערך.
אחר כך גם יש סיכום ביניים ואז יבוא סיכום של הסיכום ואז תמצית של הסיכום ואז קדם מסקנות ואז מסקנות למקורבים ואז מסקנות ופיענוח תיאטרלי בפני כוללללללם.


אבל היה יוצא דופן אחד. הוא לא פראייר. להלן הסצנה המתוקצרת בהשתתפותו:
(הברנש נכנס לחדר)
ברנש: אני צריך להבין משהו. מי אתה בדיוק? ומה התפקיד שלך פה?
הרקול פוארו: אני מייצג את חברת הרכבות.
(שתיקה קלה)
הרקול פוארו: אני בלש. שמי הרקול פוארו.
(אין תגובה, לפחות לא זו המצופה.)
ברנש: אה, כן?
הרקול פוארו: אולי שמעת את השם.
ברנש: זה באמת נשמע קצת מוכר - אבל תמיד חשבתי שמדובר בחייט נשים.
(מבט סלידה)
פוארו: לא ייאמן!
ברנש: מה לא ייאמן?
פוארו: שום דבר. נמשיך בענייננו.


זה ספר רזה ודל שומן. בלי טעם ובלי ריח. זה בכלל סוג של דו"ח, לא פרוזה. סצנות הזויות, קיצורי דרך והיקשים מעאפנים, התנהגויות אוויליות ומטופשות וגם סטריאוטיפיזציה שאפילו טראמפ היה נגעל ממנה. חלקים רבים מהפיתרון אפשר להריח מקילומטרים. הוא מותח בערך כמו משחק כדורגל בין נבחרת ישראל לנבחרת ברזיל/ארגנטינה/ספרד/איי פארו. השאלה היא לא מי ינצח וגם לא באיזה הפרש תובס הנבחרת אלא אילו תירוצים יצירתיים לתבוסה הם ימציאו הפעם .
המסקנה הצנועה שלי היא שאת אגתה כריסטי צריך לראות בקונלוע ולא לקרוא בספר.

אז מאחר ואין לי כל כך מה לכתוב על הספר, נעבור לפינתי המוכרת 'מה אני יודעת על...'
והפעם: מה אני יודעת על בלגיה?

ניסיתי לחשוב אילו בלגים מפורסמים אני מכירה. יש את המלך האכזר לאופולד, ויש את הילדונת שזכתה פעם בארוויזיון, ויש את בית הדין של האיחוד האירופי בבריסל ויש גם ז'אן קלוד ואן דאם אחד.
אבל מה היצוא הבלגי החשוב? מה התרומה הגדולה של בלגיה לעולם? אני יודעת על יהלומים, שוקולד, ליידי גודייבה (השוקולד, לא הליידי) ותאי טרור של דעאש. ויש גם כמה כדורגנים ישראליים ששיחקו בבלגיה ובזכותם למדנו שיש עיר בשם ברוז'.

אז נראה שבכל זאת האייקון הבלגי הגדול והנצחי מכולם הוא הרקול פוארו. אלא שאפילו הוא - בדיוק כמו ליידי גודייבה השוקולדית - ממקור אנגלי.


הנה כמה נתונים מעניינים שליקטתי על בלגיה:

קולינריה
# בלגיה היא מעצמת שוקולד: 220,000 טון שוקולד מיוצרים בה בכל שנה. (מחצית ממנו נצרכת ע"י מסמרון)
# בשדה התעופה של בריסל נמכרת בכל שנה כמות השוקולד הגדולה ביותר בעולם.(מה שנשאר אחרי מסמרון)
# בבלגיה קיים הריכוז הגבוה ביותר באירופה של מסעדות בעלות כוכבי מישלן.
# הוופל הבלגי.
# הבלגים טוענים שהם המציאו את הצ'יפס.

כלכלה
# אנטוורפן היא אחד המרכזים הראשיים בעולם ליהלומים: מסחר, חיתוך וליטוש. 
# בלגיה היא אחת מייצרניות הזכוכית הגדולות בעולם.
# הבלגים משלמים את שיעור המסים הגבוה ביותר בעולם.
# בבלגיה אסור לערוך הגרלות.

תרבות ואומנות
# הסקסופון נולד בבלגיה.
# בבלגיה יש יותר יוצרי קומיקס למ"ר מבכל מקום אחר בעולם. על גיבורי הקומיקס הבלגי נמנים הדרדסים, טינטין ולאקי לוק.

גיאוגרפיה
# בריסל היא בירת האיחוד האירופאי.
# הבריכה העמוקה בעולם, נמו 33, נמצאת בבריסל. עומקה מגיע ל-35 מטרים והיא משמשת לאימון צוללי סקובה. (לא, כי הייתי בטוחה שהיא משמשת לאימון של מרי פופינס וסופר נני.)
# בבלגיה נמצאת העיר הזעירה דורבוי המכונה 'העיר הקטנה ביותר בעולם'.
# בבלגיה יש יותר טירות לקמ"ר מאשר בכל מקום אחר בעולם.

תברואה
# בבריסל נמצא פסלו של הילד הקטן והעירום שעושה פיפי aka 'הילד המשתין'. לילד יש מלתחה עשירה ומגוונת ובאירועים חגיגיים וגם לא חגיגיים הוא מולבש בחגיגיות. (וזה תמיד נגמר אותו דבר כשהוא עושה במכנסיים.)

אחרון אחרון חביב וגם נחמד
# מחצית מהבלגים מגדלים בביתם חיית מחמד.

לסיכום: הבלגים הם יהלומנים ואומני קומיקס שגרים בצפיפות בטירות זכוכית וצופים ביחד עם חיות המחמד שלהם בדרדסים בטלוויזיה. בחצר יש להם בריכה עמוקה במיוחד שלתוכה משתין בלי הפסקה איזה ילד נודניק שלא למד לבקש. תזונתם מבוססת על ופל בלגי, שוקולד וצ'יפס שאותם הם בולסים במסעדות עם כוכבי מישלן לצלילי הרכב סקסופוניסטים. הם יקנחו את הסעודה בסרט קולנוע עם ז'אן קלוד ואן דאם. הם משלמים הרבה מיסים ואסור להם לקיים הגרלות ועל זה אפשר היה לומר שהממשלה שלהם מאכילה אותם חצץ אלא שגם החצץ שלהם הוא יהלומים. ואם היה מותר להם לקיים הגרלות ייתכן שהפרס הגדול הכי נחשק היה חיים במדינה קצת פחות משעממת.
סתם.

(הערה לעצמי: לבדוק איך הבלגים מצביעים באו"ם בקשר לישראל. בעצם גם באירוויזיון. שם לפחות עוד יש סיכוי.)

כל פיזיקאי יודע שכשקר צריך לקרוא ספרות אנגלית.זה חוק טבע. אם קודר מדי ספרות סקנדינבית (שאיננה מומינים וחברים) תמנף את הדכדוך ותיצור ממנו דיכאון חורף מפואר. לאמריקאים קשה להאמין כשיורד גשם בחוץ והישראלים עם הספרות המדברית והעגומה שלהם נועדו לקריאה באביב-קיץ. ספרות אנגלית, אם כן, או לכל היותר רוסית. כאן, בתוך הספרות האנגלית, אתה כבר חופשי להשתולל בין הז'אנרים, בכולם הרי תמצא שנינות דקה מן הדקה וקרדיגנים. לי עצמי היה מצב רוח למותחן מיושן. רציתי רכבת קיטור, מחסור חמור בפוליטיקלי-קורקט, גלריית דמויות קרקסית הכוללת רוזנים ונסיכות, ובלש מהסגנון הישן בלי חיים דפוקים מדי שחוקר וחוקר ובסוף מנמק ומבסס בפני קהל את הדרך בה הגיע אל הפיתרון. את כל זה ועוד מצאתי פה, במותחן הפגום והכייפי הזה, שלמרות שנכתב לפני עשורים שעשע והפתיע אותי ובסיומו נקטע ברגע אחד שצחנה מוסרית נהדרת עלתה ממנו ואיתגרה אותי בעיקר כי הסכמתי איתה ללא סייגים.

כמו בכמה בספריה האחרים - יש לנו הזדמנות לחדד את התאים האפורים...אכן מצריך שליטה בפרטים- מי זה מי ומה עניינו, אבל האפיון המדהים של הדמויות שכריסטי יודעת לעשות בכשרון רב שווה את העניין.
בנוסף יש את אחד האלמנטים החביבים עלי - דמות שנראית חדלת אישים ובמפתיע הופכת לאחת הדמויות החזקות.
לדעתי מומלץ.

לא ראיתי את הסרט, נהניתי להאזין לספר. הבלש פוארו נמצא במקרה ברכבת אשר בה מתרחש הרצח. מייד נקרא לסייע במציאת התעלומה.
אני מאוד נהנית לקרוא את אגתה קריסטי. יש בה קסם אשר מושך אותך לתוך העלילה. האווירה , האנשים – הפילוסופיות ההתנהגותיות של פוארו. היא מעמיסה בפרטים אשר אינם מועילים בפענוח התעלומה, אולי פשוט סוג של הסחת דעת מפתרון.
ניסיתי לנחש ולסמן מי הרוצח, אך לא הצלחתי .

ספר כייפי ,בדיוק כמו שאני אוהבת רצח נקי ללא לכלוך של דם וכל השאר.
פה ושם בדלי ראיות, פילוסופיות בגרוש והנאה.

מומלץ.

מידע לאלרגנים- מכיל ספויילרים, גלוטן, חלב סויה
כידוע לכם הסופרת האהובה אלי היא ק''ק (קסנדרה קלייר), או יותר ננכון הסופרת לשעבר. כן, כן סופרת שנמצאת אצלי במקום הראשון מזה ארבע שנים הוחלפה כליל בסופרת המדהימה ביותר שהייתה אי פעם!!
אגתה כריסטי, יוצרת ספרי רצח מדופלמים הבריקה כמו תמיד עם רצח באורויינט אקספרס.לא נראה לי שיש מישהו שקורא סיפור רצח ולא מהרר בינו לבין עצמו מי היה הרוצח. במקרה הזה כנראה שהרוב המוחלט יצדקו. הספר כתוב בצורה קולחת שלא תיתן לכם להתנתק מהדפים.מתוך שלל ספריה אני חושבת שהוא הטוב ביותר.הדמויות לא מעוררות חיבה, אבל כל אחת מהן חשובה לאופן שבו יתרחשו הדברים. הייתי מצפה שלא אסבול את הרקול פוארו מפני שהוא כביכול מושלם, אבל שמחתי לגלות שגם לו יש פגמים קטנים.
הסרט שיצא בעקבות הספר היה ייחסית מדויק, אבל תואר במדויק שצבע שערו של הרקול פוארו שחור ולא לבן. גם התקופה תואמת את הסיפור, ונתנת לו משהו הרבה יותר מרשים. בקיצקץ אני ממש ממליצה אם זה לא השתמע מדברי עד כה...

הנה התקציר למי שלא התרשם עד כה, כי גם הוא מושלם...


"הרוצח עכשיו בינינו – ברכבת..."

סמוך לחצות הליל רכבת האוריינט אקספרס המפורסמת נעצרת על המסילה מפאת השלג הכבד. עם בוקר מתגלה גופתו של המיליונר סמואל אדוארד ראצ'ט בתאו הנעול, הוא נדקר תריסר פעמים. הרכבת מבודדת בשלג, איש לא עלה לקרון בסּופה - אחד מן הנוסעים האחרים מוכרח להיות הרוצח.

הבלש הרקול פוארו, שנמצא ברכבת בדרכו מאיסטנבול ללונדון, חייב לפתור את התעלומה לפני שיהיה עוד רצח - מי משנים עשר הנוסעים ירצה לפגוע בראצ'ט? מתברר כי לכל אחד ואחד מהם עשוי להיות מניע משלו.

"למען האמת, הבעיה הזאת מסקרנת אותי. לפני פחות מחצי שעה חשבתי לי שצפויות שעות רבות של שעמום בעודנו תקועים כאן. ועכשיו – מזומנת לי חידה" (הרקול פוארו לוקח על עצמו את חקירת הרצח, עמוד 57).

"רצח באוריינט אקספרס" (הוצאת עם עובד, 2017) מאת הסופרת הבריטית אגתה כריסטי עוסק בחקירת רצח שאירע ברכבת האוריינט אקספרס הנודעת. אולם אל חשש, הבלש הרקול פוארו, אולי הדמות המפורסמת והמוצלחת ביותר של כריסטי, מצוי אף הוא על הרכבת. הספר הפך עם צאתו לרב מכר ולקלאסיקה ונחשב לספר המפורסם והידוע ביותר שכתבה כריסטי. טוב עשתה הוצאת עם עובד שטרחה ותרגמה מחדש את הספר.

אף שהוא פועל בעקר בבריטניה הרי שפוארו אינו אנגלי כי אם בלגי. הבלש הגוץ שירת שנים ארוכות כשוטר. "הכוכב לשעבר של משטרת בלגיה" (עמוד 23), לקח חלק בחקירות סבוכות ובאירועים מורכבים. לאחר קריירה ארוכה במשטרה פרש פוארו, עקר ללונדון, והפך לבלש פרטי. כבלש פרטי מצא עצמו פוארו מנהל חקירות ברחבי העולם, ובין היתר סייע לממשלות שונות בחקירות סבוכות במיוחד.

פוארו נקלע לפרשיית רצח סבוכה במיוחד, לאחר שסיים בהצלחה ניהול חקירה סבוכה ורגישה במיוחד עבור הצבא הצרפתי המוצב בסוריה, ולדברי הגנרל הצרפתי המפקד על הגיזרה הציל את כבודו של צבא צרפת ומנע שפיכות דמים גדולה. בדיאלוג בין הגנרל לבלש נחשף טפח מעברו של פוארו כאשר הבלש הודה לגנרל על שהציל פעם את חייו במהלך פרשייה אחרת, שאינה נחשפת. הגנרל השיב "אף הוא כראוי והכחיש כל אחריות לאותו שירות מימים עברו, ושוב דובר על צרפת, על בלגיה, על תפארת, על כבוד וכיוצא באלה, עד שהשניים התחבקו בלבביות והשיחה באה אל קצה" (עמוד 12)

לאחר סיום החקירה בחר פוארו לעשות את דרכו חזרה לאנגליה באמצעות רכבת האוריינט אקספרס. במהלך עצירה לא מתוכננת של הרכבת "נמצא נוסע מת במיטתו – נדקר!" (עמוד 52). נציג חברת הרכבות, מר בוק, שהוא גם חבר ותיק של פוארו, פונה לבלש באומרו, "אני מכיר את כוחותיך. קח את החקירה הזאת לידיך!" (עמוד 56).

כמו תמיד אלופת המתח לא מאכזבת. זהו אולי ספר המתח הטוב ביותר של המחברת (יחד עם "עשרה כושים קטנים" ו"מסך המוות"). את הספר תרגמה היטב באופן נהיר וקולח מיכל אלפון. מומלץ בחום רב, כבר לא כותבים מתח ברמה הזו, וגם ספרות יפה לצורך העניין.

ספר קריא, חמוד, והעביר לי את הזמן. בגדול, אני לא עפתי עליו כמו שבשאר העולם עם כל הספרים של כריסטי. לא חושב שארוץ לקרוא אותה שוב.