קראתי את רוב הספרים של תומס מאן שזכה בזמנו בפרס נובל.
וכך כשנקלע לידיי הספר הזה שעוסק בו וביצירתו, עניין אותי לקרוא בו.
זוהי מעין ביוגרפיה אבל היא בעצם רק “כאילו” ביוגרפיה,
היא יותר מה שנקרא בקולנוע או בתיאטרון;
“דוקו-דרמה”. כלומר הסופר מתבסס על עובדות ותאריכים אמיתיים אבל בכל מה שקשור למשל לשיחות או מעשים מסוימים;
מדובר בדמיוונו המוחלט של הסופר...
טויבין, המחבר, שם למשל דגש גדול על נטיותיו ההומוסקסואליות של מאן שהיו או לא היו
אבל ממציא מדמיונו הקודח קשרים מיניים של מאן עם גברים מסוימים עוד בעודו נער
למרות שלמעשה אין לו שום הוכחות אמיתיות לכך.
וכנ"ל למשל על שיחותיו עם קטיה אישתו של מאן ויחסה לדמותו כולל לנטיות הנ"ל.
או היחסים בתוך המשפחה בין בנין ובנותיו של מאן (היו לו שישה בנים ובנות...)
תומס מאן נולד למשפחה עשירה ומכובדת בעיר ליבק שהייתה אז בחלקה המזרחי של גרמניה.
וכבר מגיל מאוד צעיר גילה נטיות ספרותיות - בדומה לאחיו הבוגר יותר היינריך שגם הוא הפך לסופר ידוע
(אם כי פחות מצליח מתומס)
ובכלל מדובר במשפחת סופרים!
בנו של תומס, קלאוס מאן ובתו אריקה מאן הפכו גם הם לסופרים... (אגב, קראתי גם מספריהם...)
וזה מראה שהתפוחים אינן נופלים רחוק מהעץ...
וכשמדובר בעובדות היו לתומס מאן אכן חיים מרתקים.
למרות הצלחתו הרבה בגרמניה נאלץ לעזוב אותה עם עליית הנאצים לשלטון
בין השאר גם בגלל שאישתו הייתה יהודיה אבל לא הייתה זו הסיבה היחידה...
ובדומה לאמנים גרמנים רבים שרובם היו יהודים או אחרים שהיו מתנגדי הנאציזם
נאלץ להפוך לסוג של פליט (אם כי אני חייב לומר שבמקרה הזה ה"פליט" היה עשיר)
ולנדוד במספר ארצות בשווייץ בצרפת עד שהגיע לבסוף אל המנוחה בארה"ב
שקיבלה אותו בזרועות פתוחות ובה חי והועסק. קודם באוניברסיטת פרינסטון בניו-ג'רסי ולבסוף בבית גדול ומפואר בקליפורניה.
הספר מספר לנו גם על התקופה של אחרי המלחמה שבה בתקופת
מק'ארתי בתחילת שנות החמישים הפסיקה אמריקה להאיר לו פנים
והוא שקל לחזור לאירופה (כמו שעשו אמנים רבים אחרים למשל צ'ארלי צ'פלין)
זהו בסך-הכל ספר מרתק בעיניי ואני ממליץ עליו מאוד!
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
