ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום שבת, 29 ביוני, 2024
ע"י michal_84
ע"י michal_84
בתחילת השבוע יצא לי לדבר עם אחת המרצות שלי על הסרט הדני המעולה Druk (באנגלית קראו לו Another Round). הסרט עוקב אחרי חייהם של ארבעה מורים מתוסכלים ועייפים בתיכון דני טיפוסי. המרצה אמרה לי פתאום שהיא באמת אהבה את הסרט, אבל קצת הפריע לה שהיוצר, שהוא בערך בן גילה (בתחילת-אמצע שנות השישי לחיים) מתאר תמונה מאוד לא נכונה של תיכון (אני לומדת במכללה לחינוך, אז די מכירים את התמונה העכשווית). היא אמרה שתיכון ממש לא נראה ככה, מורים לא מתנהגים ככה ותלמידים לא מגיבים אליהם ככה... אולי זה היה נכון לשנות הנעורים שלה (וכנראה גם של יוצר הסרט). הסרט לא אמור לתאר משהו מהעבר, אלא סיפור מודרני לחלוטין, אין כאן משהו נוסטלגי. אבל המרצה שלי אמרה: "באיזו כיתה בדיוק בימינו ראית לוח ירוק עם גירים?!" וואלה צודקת.
כשחזרתי הביתה וחזרתי לספר, הבנתי שאני קוראת תיאור של לוח ירוק עם גירים. מעין איך מחלקה פסיכיאטרית סגורה "אמורה" להראות בתודעה שלנו. הרי ידוע שאין יוקרה בפסיכיאטריה ואנחנו מיד מדמיינים את הקירות המתקלפים, הדלתות החורקות, המסדרונות המטונפים. הרגשתי שהסופר מנסה לשאוב אותי בכוח לתוך התמונה הזאת של המטפלים העייפים והמתוסכלים, של חוסר התקציב, של האלימות, כאילו אין שום אלטרנטיבה בעולם.
קראתי בויקיפדיה שאלכס מיכאלידיס למד פסיכותרפיה במשך שלוש שנים ועבד עם נוער בסיכון או משהו בסגנון (אולי קצת טועה בפרטים...). אז מה? זה עושה אותו פסיכולוג? מומחה למחלקות סגורות? נכון, הוא ראה וחווה וכנראה גם שאב השראה, אבל הרגשתי שהוא ממש בכוח מנסה ליצור קן קוקייה שכולנו ישר יכולים לדמיין. יש לי תואר ראשון בקרימינולוגיה, שנמרח בזמנו על פני 4 שנים (במקום 3) מכל מיני סיבות. היו לי אינסוף קורסים בפסיכולוגיה, פסיכופתולוגיה ומה לא. קראתי את פרויד וחבריו לפני ולפנים- אבל האם זה הפך אותי לפסיכולוגית מוסמכת? בכירה? כל כך לא! להיפך, זה רק הראה לי שאני רק בקצה קיצו של הקרחון (Pun intended). כל הספר כולו היה פסיכולוגיה בגרוש: העברה, אישיות גבולית, תת-מודע... פשוט לזרוק מושגים לאוויר.
למרות זאת, רוצה להגיד שהכתיבה טובה. וגם מאוד אהבתי את הטוויסט בסוף. הצליח להפתיע אותי ולכן 3 כוכבים (למרות שכל הספר הרגיש לי לא יותר מ 2 וגם זה בזכות הכתיבה).
14 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
michal_84
(לפני שנה ו-3 חודשים)
אם לא מסיימים אותו- אז הוא משעמם עוד יותר.
כי ללא הפאנץ'-ליין בסוף הוא לא שווה יותר מדי.
ולא אין לוח וגירים :) כמו שנצחיה כתבה יש לוח לבן מחיק, עם טושים מחיקים :) יש אפילו כיתות עם "לוחות חמים" דיגיטליים... גם אני למדתי עם לוח וגירים בזמנו, היה כיף לקשקש על הלוח :) |
|
|
נצחיה
(לפני שנה ו-3 חודשים)
מוריה, אין יותר לוח ירוק וגירים
הוכח כי החומר שממנו עשויים הגירים מקדם סרטן בשימוש רב (למשל - מורים שמלמדים עשרות שנים) ולכן היום הלוחות הם לוחות בהירים שעליהם כותבים עם טושים מחיקים |
|
|
מוריה בצלאל
(לפני שנה ו-3 חודשים)
לא סיימתי אותו. הנחתי בצד, בסופו של דבר, ולקחתי כדור שינה כדי להתעורר.
ולא דרכה כף רגלי על שבילי המרצפות המצהיבות מעובש של בתי ספר מאז ששוחררתי מהנטל - באמת אין יותר לוח ירוק וגירים? באיזה מן עולם אנחנו חיים? |
|
|
michal_84
(לפני שנה ו-3 חודשים)
תודה רבה מורי!
בדיוק! 3 כוכבים בחסד.
|
|
|
michal_84
(לפני שנה ו-3 חודשים)
תודה רבה יעל!
כן בדיוק בדיוק! סרט אמריקאי ישן על מחלקה סגורה ומתפרקת. באסה ממש שקראת את הטוויסט בספוילר, כי בלי הטוויסט הזה הספר די מעצבן. וכן די חסר אמינות אבל לפחות היתה פואנטה :)
|
|
|
מורי
(לפני שנה ו-3 חודשים)
בדיוק. הספר קריא ולא יותר, ושלושה כוכבים קיבל בחסד.
|
|
|
yaelhar
(לפני שנה ו-3 חודשים)
צודקת.
תפיסת הפסיכולוגיה של מיכאלידס בספר הזה שואבת, נראה לי, מסרטים אמריקאים ישנים, שגם הם לא הכירו באמת טיפול בבעיות נפשיות. והטוויסט בסוף (אני משוחדת כי קראתי אותו כספויילר ענק שאחד המבקרים כתב) הוא בעיני שיא של חוסר אמינות מג'ורי, למרות או בגלל שהוא באמת מפתיע. |
14 הקוראים שאהבו את הביקורת
