*הביקורת עלולה להכיל ספויילרים"

נתי, נער מתבגר בתחילת שנות ה-90, בשנה האחרונה בלימודיו לפני העליה לתיכון (בכתה ח', כמו שזה היה פעם כשלא היתה חטיבת ביניים). אנחנו פוגשים אותו בשכונה באר-שבעית חסרת אמצעים. זה ספר התבגרות קשה וכתוב מצויין. השפה יפה כל כך, והמשלב של הדיבור של בני הנוער שכאילו מדברים לא נכון כדי להשמע מגניבים. באמת שפה יפה וקולחת.
נתי הוא ילד חסר בטחון, הוריו גרושים והוא מתגורר עם אמו והכלב הקטנטן שלהם שהוא כל כך אוהב. אביו יוצא ונכנס אל חייו ללא שום יציבות. נתי נמנה עם החבר'ה האילו, ילדי הברזלים. הם ילדים טובים בסך הכל, אבל משועממים, מנסים להיות מגניבים ולהכניס עניין לחייהם, מתחילים להתעניין בבנות אבל בעיקר חשובה להם הדעה של מי שעומד מולם, של התפיסה של החברה אותם. כנראה שכולנו עברנו שלב כזה בחיים.
גם אני גדלתי בשכונה כזאת, וראיתי את החבורות האילו, גם בשכונה שלנו היו צללים שפחדתי מהם. השבילים האלו שגרמו לשערות בעורף להזדקר ולרוץ בהם מהר מהר רק כדי לקצר את הדרך הביתה ולא לעשות את כל העיקוף הגדול דרך השכונה המוארת של הוילות. גם לנו היו הבתים שפחדנו מהם, הדמויות האילו שהמצאנו עליהן סיפורים. האמת שבהתחלה התייחסתי לחבורת הילדים הזו כאל "צעצועים שבורים", כל אחד והסדקים שבו, כל אחד וסיפור הרקע שלו. הדמויות בנויות מצויין!

אנחנו פוגשים את נתי בסביבות גיל 30, עובד לילה בפיצוציה באשדוד, כהשקט והמחשבות של הלילה זורקים אותו בחזרה לכיתה ח' הגורלית. הוא מספר את מה שקרה אז, דבר נורא שקרה לחבורה שלהם. הספר הזה קשה מאוד לקריאה, התיאורים בו מאוד מציאותיים, תיאורי האופי, ההתעללות רגשית (ולעיתים גם פיזית), משחקי כוח בין בני נוער שאני מכירה ממש טוב מהילדות שלי (גם אם לא ישירות, ראיתי את זה לא פעם קורה בשכונה, כי בשכונות האילו רק החזק שורד). זה ספר שמחלחל לכל מקום בתוך הנפש ומתיישב בו.

הבעיה שלי עם הספר היא שהיתה בו מן תפנית לחלוטין לא הגיונית, בהסבר לסיפור מאחורי בית הצעצועים השבורים, הוילה המפחידה ההיא בסוף השביל. זה לא התיישב עם כל העלילה המאוד ריאליסטית שנרקמה עד אז. מעין שיא שאליו הגיע הספר שקיוויתי שלא יגיע אליו. ולאו דווקא בגלל התיאורים הנוראיים שבו, גם לפני זה הספר מאוד לא קל, מאוד אלים מבחינה רגשית, אלא דווקא מכיוון שהוא כל כך מוגזם. וחבל, פשוט חבל. על זה 4 כוכבים ולא 5. אבל הוא ספר טוב (ולא קל לקריאה).

*הביקורת עלולה להכיל ספויילרים"

נתי, נער מתבגר בתחילת שנות ה-90, בשנה האחרונה בלימודיו לפני העליה לתיכון (בכתה ח', כמו שזה היה פעם כשלא היתה חטיבת ביניים). אנחנו פוגשים אותו בשכונה באר-שבעית חסרת אמצעים. זה ספר התבגרות קשה וכתוב מצויין. השפה יפה כל כך, והמשלב של הדיבור של בני הנוער שכאילו מדברים לא נכון כדי להשמע מגניבים. באמת שפה יפה וקולחת.
נתי הוא ילד חסר בטחון, הוריו גרושים והוא מתגורר עם אמו והכלב הקטנטן שלהם שהוא כל כך אוהב. אביו יוצא ונכנס אל חייו ללא שום יציבות. נתי נמנה עם החבר'ה האילו, ילדי הברזלים. הם ילדים טובים בסך הכל, אבל משועממים, מנסים להיות מגניבים ולהכניס עניין לחייהם, מתחילים להתעניין בבנות אבל בעיקר חשובה להם הדעה של מי שעומד מולם, של התפיסה של החברה אותם. כנראה שכולנו עברנו שלב כזה בחיים.
גם אני גדלתי בשכונה כזאת, וראיתי את החבורות האילו, גם בשכונה שלנו היו צללים שפחדתי מהם. השבילים האלו שגרמו לשערות בעורף להזדקר ולרוץ בהם מהר מהר רק כדי לקצר את הדרך הביתה ולא לעשות את כל העיקוף הגדול דרך השכונה המוארת של הוילות. גם לנו היו הבתים שפחדנו מהם, הדמויות האילו שהמצאנו עליהן סיפורים. האמת שבהתחלה התייחסתי לחבורת הילדים הזו כאל "צעצועים שבורים", כל אחד והסדקים שבו, כל אחד וסיפור הרקע שלו. הדמויות בנויות מצויין!

אנחנו פוגשים את נתי בסביבות גיל 30, עובד לילה בפיצוציה באשדוד, כהשקט והמחשבות של הלילה זורקים אותו בחזרה לכיתה ח' הגורלית. הוא מספר את מה שקרה אז, דבר נורא שקרה לחבורה שלהם. הספר הזה קשה מאוד לקריאה, התיאורים בו מאוד מציאותיים, תיאורי האופי, ההתעללות רגשית (ולעיתים גם פיזית), משחקי כוח בין בני נוער שאני מכירה ממש טוב מהילדות שלי (גם אם לא ישירות, ראיתי את זה לא פעם קורה בשכונה, כי בשכונות האילו רק החזק שורד). זה ספר שמחלחל לכל מקום בתוך הנפש ומתיישב בו.

הבעיה שלי עם הספר היא שהיתה בו מן תפנית לחלוטין לא הגיונית, בהסבר לסיפור מאחורי בית הצעצועים השבורים, הוילה המפחידה ההיא בסוף השביל. זה לא התיישב עם כל העלילה המאוד ריאליסטית שנרקמה עד אז. מעין שיא שאליו הגיע הספר שקיוויתי שלא יגיע אליו. ולאו דווקא בגלל התיאורים הנוראיים שבו, גם לפני זה הספר מאוד לא קל, מאוד אלים מבחינה רגשית, אלא דווקא מכיוון שהוא כל כך מוגזם. וחבל, פשוט חבל. על זה 4 כוכבים ולא 5. אבל הוא ספר טוב (ולא קל לקריאה).