ביקורת ספרותית על תחנה אחרונה גן עדן מאת אורנה לנדאו
ספר מעולה

---

כולנו תקועים בלימבו מאז אוקטובר, לא באמת חיים, מנסים לתפקד, להתקיים, לנשום. אבל לרוב אנו מתים-מהלכים ונשמותינו מתייסרות.

האסון שהומט על ישראל, לא פסח על משפחת בר-אור. המנהיג שוב ניצח והכריז על ייסוד דמוקרטיה מגוננת, כזו המבטיחה לאזרח שקט וביטחון, גם אם במחיר חופש הביטוי. יש לגונן על הציבור ולחסוך ממנו מידע שעלול לערערו. ומה באשר למרצחים? הושמדו, מבטיח המנהיג ומקים חומה שסוגרת על ישראל.

שירה איבדה מספיק, את בנה למלחמה, את בתה לכאוס ואת בעלה לתעמולת המנהיג. אבל דבר אחד לא איבדה, תקווה. היא עוזבת את ביתה ומדרימה לאותו חבל ארץ מדמם כדי לנסות לגאול את האדמה ואת נפשה.

שירה מצטרפת לגן עדן, אחד משלושת היישובים במחוז כלניות, בו חבורה של אזרחים ותיקים הופכים חלוצים המחליטים להפריח את השממה, ואיתה גם את הזיכרון ואת האשמה. חדורי מטרה הם שואפים לחולל מחדש את החזון הציוני, עבורם ועבור צאצאיהם.

אבל דברים משונים מתרחשים בגן עדן, מה קורה כאשר אחת החברות קצה בחייה? כשכלבתה המנוחה של שירה מופיע פתאום? כשמתברר שהקיבוץ האוטופי אינו הגאולה לה פיללה?

אורנה לנדאו היא אחת משתי המו"ליות של הוצאת שתים, היא ערכה עשרות ספרים, בין היתר, גם את ספרי. לנדאו כותבת בעברית גבוהה וענוגה, משכילה להשתמש בשירי ארץ ישראל ובגיבורי העלייה השנייה המתכתבים עם היצירה, ומקבילה באופן מכוון בינה ובין בת דמותה.

המחברת מיטיבה להתל בקורא - האם מדובר באמת בגן עדן? האם הגיבורה חיה או מתה? והאם צולחת היא בסוף את כור המצרף?

קשה לנתק את היצירה מהשביעי אוקטובר, אבל אין לי ספק שהיא תהיה רלוונטית גם למי שיקרא אותה בעוד זמן מה ובקונטקסט אחר.

ספר חכם ומקורי, הומוריסטי וקודר המעורר שאלות חשובות – האם אפשר להשתקם מחורבן? איך מתמודדים עם האבל? וכיצד צולחים את חומת ההדחקה?

התחנה האחרונה היא התקווה, בלעדיה אנו תקועים בלימבו, או גרוע מכך, בגיהינום.

גן-עדן כבר לא יהיה פה, אבל אני מקווה שלפחות מהלימבו, נחלץ בקרוב,

מומלץ.

» ביקורות נוספות של אור שהם
» ביקורות נוספות על תחנה אחרונה גן עדן