ביקורת ספרותית על חנינה מאת מאיה וקסלר

---

סעיף שחייב להיכלל במגילת זכויות הקורא: בבקשה בבקשה שהספר יהיה כמו מגנט שיידבק לי ליד ולא אוכל להניח אותו.

אוקיי, חנינה הוא ב-ד-י-ו-ק הספר הזה! ואתם יודעים מה? תכונת המגנט היא רק בונוס. כי הכל בספר הזה כל כך טוב. החל מהעלילה השואבת, דרך הדמויות המדויקות, והכתיבה, כן הכתיבה. איזו כתיבה משובחת לספר ביכורים (!) שהרגיש לי הכי בשל, ואיך עפו להם הדפים, 540 במספר, אבל מי סופר, והייתי מוכנה לעוד כמה.

וקסלר כתבה סיפור על משפחה שחייה התנפצו לרסיסים, שהמשפחתיות הופקעה ממנה, שאספה עצמה בינות לשברים, ומכורח הנסיבות המשפחה הזו למדה להתנהל אחרת, ולהלך בזהירות בין הרסיסים.

שירה ואייל הם זוג הכי רגיל, מתגוררים במודיעין, הורים לשתי בנות. הוא מנעולן, והיא קונדיטורית בעלת עסק מצליח. זה הרקע, ובנקודה בה הסיפור נפתח שירה היא אסירה היושבת בכלא, שנידונה לחמש עשרה שנות מאסר.

הספר בנוי מפרקים המסופרים לסירוגין, פרק שירה ופרק אייל, כשתוך כדי ההתקדמות נחשפות הנסיבות שבגינן שירה הגיעה לכלא. דבר נחמד שאהבתי, בראש כל פרק, מתחת לשם המספר, בחרה וקסלר באיור. תחת שמה של שירה מנעול סגור, ותחת שמו של אייל מפתח. אהבתי את כפל המשמעות באיור, ובמיוחד בזה של אייל, שלמרבה האבסורד הוא, המנעולן המצליח, דווקא את מנעול חייה של אשתו הוא לא יכול לפרוץ. היא, שעסקה בצד המתוק של החיים, בנתה חלומות מסוכרים, לקחה חלק ברגעים השמחים של האנשים עבורם אפתה עוגות, נזרקה בבת אחת לעולם אחר, לומדת את החוקים והז'רגון של עולם הכלא, מקום ששם אתה חייב למצוא את הכוחות כדי לשרוד, ובכלל למצוא את עצמך בעולם שהחוקים בו כל כך שונים ממה שהכרת עד אז.

וקסלר מספרת על משפחה שכל הדברים הכי איומים נפלו בחלקה. ולא ארחיב כדי לא לספלייר, אבל במשך כל הקריאה אי אפשר היה שלא לחשוב עד כמה עדין ושקוף החוט הזה המפריד בין העולם הנורמטיבי לעולם הפשע.

ממליצה בחום, ומחכה לעוד ספרים של וקסלר. כתיבה כזו לא יכולה לעצור בספר אחד.

» ביקורות נוספות של dina
» ביקורות נוספות על חנינה