ביקורת ספרותית על בית העלמין של פראג מאת אומברטו אקו

---

מתקפת השבעה באוקטובר והמלחמה שבעקבותיה הציפו גם תופעה נוספת. מכל הבורות והחורים קמה ועלתה האנטישמיות, כאילו רק ישבה שם במחילות וחיכתה להזדמנות. במפתיע בטיעונים שנגלים במדיה וברשתות החברתיות אין הרבה חדש, הכל יוצא מתוך הסיפורים הישנים של ימי הביניים והמאות ה-18 וה-19. או שאולי זה לא כזה מפתיע. הדימויים אותם דימויים, הקריקטורות נראות אותו הדבר, המיתוסים נשארו אותם מיתוסים, כאילו מישהו פתח את העותק המצהיב של "הפרוטוקולים של זקני ציון" והעתיק מהם מילה במילה. כולל סיפורי הרעלת בארות שאף אחד לא מנסה אפילו לתרגם לטכנולוגיה אחרת. כל האנטישמים רק חיכו ל"עמלק" הראשון שיקרר את האמבטיה ויתקוף את ישראל, ולפתע היהודים בכל העולם מותקפים.

הרבה לפני המשבר הנוכחי, בערך לפני שתים עשרה שנה, התיישב לו מר אומברטו אקו שהוא גם סופר וגם היסטוריון ומלומד ופילוסוף ומה לא, וכתב ספר פרוזה על תולדות האנטישימיות באשר היא. אני לא יודעת מה גרם לו לעשות את זה, כי הוא בכלל איטלקי, וככל הידוע אין לו שורשים יהודיים. אבל הוא עשה את זה, אולי מתוך חיבתו הגדולה להיסטוריה. הפרוטוקולים של זקני ציון הם זיוף אנטישמי, המצאה של תיאוריית קונסיפרציה ולפיה יש "זקני ציון" הנפגשים ביחד וחותרים להשתלטות יהודית על העולם. במשפט דרייפוס בצרפת אלפרד דרייפוס הואשם בעלילה שהיתה זיוף של תיאוריית קונספירציה, וכך גם כל עלילה אנטישמית אחרת. בא אקו ושזר את כולן יחד לתיאוריית קונספירציה של תיאוריות קונספירציה.

המסגרת של הסיפור הוא יומן שכותבת דמות דימיונית בשם סימונה סימונני, נכד בידיוני צרפתי לאדם קיים, שהתחנך על ידו וקלט ממנו אנטישימיות מובנית. סימונני הנ"ל הינו דמות בעלת פיצול אישיות, מעיל ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד, בלי החלק הזה של דמות טובה ודמות רע. שתי הדמויות הינן רעות, אם כי באופנים שונים. האחת הינה גנב רמאי וזייפן, השניה היא כומר שמוצא את עצמו בבית לא מוכר לו ועם זיכרון לקוי. הזהויות מתכתבות זו עם זו לאורך דפי יומן ומספרות כיצד הוא (הם?) אחראי לזיופים האנטישמיים השונים ששטפו את העולם במהלך המאה ה-19.

חוק פו הוא כלל אינטרנטי האומר שמאוד קשה להבדיל בין דעה קיצונית ובין פרודיה, ולדעתי זה מה שעשוי לקרות כאן. אקו רוצה להקצין ולהגחיך את האנטישמיות העובדת במהלך הדורות, אבל לפי מה שאני רואה מסביב, יש הרבה יותר מדי אנשים שעלולים לקחת אותו ברצינות. כדי שזה לא יקרה, הספר מלא איזכורים היסטוריים, והמתרגם משתמש בהרבה הערות שוליים ממוספרות הנמצאות בסוף הספר כדי לתת את הרפרנס ההיסטורי ולהבדיל את הבידיון מהמציאות. זה קצת לא נוח לקרוא ככה ספר, כשיד אחת מחזיקה בעמודים הרלוונטיים בסוף כדי לפנות לשם פעם או פעמיים בפסקה. וזה די נדרש, לכל מי שאין את ההשכלה ההיסטורית הרחבה של אקו. בנוסף אקו עצמו מודה שיש הרבה מן המבלבל בדרך שבה הוא בחר לספר את הסיפור (לדעתי הבלבול הזה מכוון) אז יש גם בסוף, לפני ההערות, צריך זמן של הפרקים והאירועים.

אז אם רציתם ספר קריאה מהנה ומרענן, חפשו משהו אחר. אם אתם כן מתעניינים בהיסטוריה של האנטישמיות העולמית ומה הבונים החופשיים קשורים, וגם כמה מתכונים של מטבח עילי צרפתי, הספר הזה מומלץ.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על בית העלמין של פראג