1. אמונה

בפסגה שבורה
בודדה בים עננים,
בעמקי הים,
בין הלהבות,
שאגות דם ליבי –

היא נמצאת שם,
מכווצת בבדידותה
בעמידה איתנה,
גבורה אגדית,
נקודת אור קטנה,
נבלעת בסופה אדירה של צללים.

וכל נהרות לא ישטפוה,
כל דמעות לא יכבוה,
וישטמוה בעלי חיצים
וימררוה.

כי מתהומות נשמעת זעקתה –
תפילה לא- לוקיה
שממרום ישלח ידו,
יסר כל תעיותיה.

נכתב לפני 9 שנים ו-1 חודשים

2. דרכה של הרוח

היא קוראת לי



ארוכה ומפותלת

יפה כזריחה,

כניצן רענן מתוך שלג,

כולה מרוצפת

בקרנים שבירות של שמש

ויופיים לעת ערב

גורם לי לדמוע,

לפסוע בדרכה.



כי בשעות הקרות של הלילה

אובדות הדרכים הסלולות

ונשארת רק היא לבדה,

מבזיקה באור כוכבים,

מפלט מהשדה החשוך.



קוראת לי לצעוד בדרכה,

ודרכה כתב חידה -

זוהי דרכה,

דרכה של הרוח.

נכתב לפני 9 שנים ו-2 חודשים

3. שורש השלווה

מעלה מעלה,
פנימה.
הבט לתוכך,
לשקט שבך,
וחוש את העוצמה
המוצקה שבשלווה.

מעל פסגת העולם,
אל מול
נתיבי החיים כולם,
האזן ליופי
שבקול הדממה הדקה.
ודע -

כי מתוך הדממה,
רק צליל אחד
עולה נוקב,
מתוך התהום
עמוק מיני ים
זהו צליל בלתי נשמע
הצליל שמעל הנגינה.

והוא חורז את חייך,
סוף תכלית ותחילה,
ממעיינות תהום
לגשם הדמעות,
סיבת השירים,
שורש נשמתך,
נשימתך הראשונה.

נכתב לפני 9 שנים ו-2 חודשים

4. אם גווע ניגון

אם גווע ניגון
לעת ערב,
אם פקע מיתר
ונמשכת דרכו
עדי אופק -

אם אבד ניגון,
אזי עודנו רוחו מהדהדת
בעיני רוחי.

נכתב לפני 9 שנים ו-11 חודשים

5. ניחוחות של הר - חרמון

דרך טיפות הגשם
עיני משקיפות
צופות על חלומות עתידנו
דרך מסך זיכרונות.

וניחוח חדש –ישן
של שגרה מקודשת
מציף את נחירי
עת רוח שלוחה מהר חרמון
את רוחי מסובבת.

כי שם על גג העולם –
קבור בענן ערפילים
פרושה נשמתך לפניך,
וטיפת דיו הנמהלת
בכוס קפה מעלת אדים –
מבטאות את הניגון,
את השקט שמעבר למילים.

נכתב לפני 10 שנים

6. תווים של אש

על סף התהום -
משקיף על העתיד הפרוש,
הוא שוכב
על מצע דיו יבש,
מליבו עולים אט –אט
ניצוצות להבה,
תווים של אש.

עין אחת פקוחה,
עין אחת
בעיני רוחו,
ושפתיו דובבות
לוחשות לרוח.
זורות הלאה
את נגינת נשמתו.

והרוח לוחשת לאוזניך
איך לא תשמעי?
והתווים מרקדים -
מחוללים סביבך
תווי להבה
אותם הוא טווה
מחדש בכל יום,
טווה ופורם מחדש
למענך.

נכתב לפני 10 שנים ו-2 חודשים

7. דרכו של הים

על מה חשבת
בשעת השחר?
אנה הפנית את מבטך
מכבלי בדידותך?
-----------------
על הים חשבתי
עיני רוחי להטו,
כמגדלור של אש
מפלח את האפלה.

כי שם
בין הגלים,
בין שבילי הים
חיפשתי את היסוד
את השורש -
עוצמתו של הגל
שבכל פעימה,
בכל מכה מחדש
דוחף את הספינה
לעוד יום נוסף -
לחזור הביתה
לנעוריה

נכתב לפני 10 שנים ו-2 חודשים

8. סודו של הנהר

אם תביטי היטב
באבנים הלבנות הסדורות
כחומת מבצר –
שורות שורות,
בכתב החידה המשקיף
אל שצף הנהר הלכוד ביניהם,
לא תראי דבר.

אך אם רק –
בעיני רוחך תשקיפי,
דרך יופיין של הטיפות
הניתז כרסס מתוך החריצים
אל תוך דמה של האבן
אולי תביני את הסוד –
שימס את כתב החידה.

כי האבנים
לא יודעים את שמך
לו ידעו –
לא הייתה חומה,
ואת -
בשמחת אין - קץ
היית נשפכת גם את,
בין אלפי טיפות מתפזרת -

נהפכת לנהר.

נכתב לפני 10 שנים ו-2 חודשים

9. כרוניקה של זקיף האבן

הרחק

מכל המילים,

כל השירים,

טיפת דיו

בלב גוויל קלף ריק –

זקיף של סלע שחור

ניצב בלב המדבר.



ואליו נושאים עיניים

אפיקים חרבים

שמזמן כבר רחקו

ממקור התקווה



ופניו נוקשות,

אף עפעף לא יניד

לא יסיט מבטו

מעמדת המשמר.



ורק בלילות נדירים

של גשם סוחף,

בין כל הטיפות

הוא מזיל דמעה.



כי בלב האבן

יש גרעין של בשר

וקרעי זיכרונות

הם – הם נשמתו

שבכל זריחה שוב מעוררים

את הלב הנשבר.

נכתב לפני 10 שנים ו-3 חודשים