ספר מעולה

הביקורת נכתבה ביום שישי, 12 בינואר, 2024
ע"י הלל הזקן
ע"י הלל הזקן
תמונה אקראית 1: ילדות בדימונה. בכל שבת, בשעות הבוקר, בזמן שהוריי מארחים כל מיני מציקים לאפריטיבים רועשים, אני מטפס קבוע עם כמה חברים לגבעות הדרומיות-מזרחיות של העיר, מעל לשכונת העבריים, מרחק הליכה של כחצי שעה מהבית. המשימה: להגיע ל"סופהעולם". ואכן, נוף המדבר האינסופי שהיה מתגלה לעינינו בכל פעם, הצמחייה הייחודית בשטח, מפגש אקראי עם שועל או עם עדר כבשים של השבטים הנודדים באזור, השקט המושלם בנקודה המסויימת הזו, הסעירו את דמיוננו כילדים.
תמונה אקראית 2: ילדות בפריז. אבי לוקח אותי בכל שבת שנייה או שלישית, לבילוי המועדף עליי: רביצה בחנות ה-FNAC הגדולה של פריז, באגף חוברות הקומיקס הענק. כל חובבי הז'אנר מגיל 7 עד 77 (אני חושב שבפעם הראשונה שרבצתי שם הייתי בכלל בן 6...), היו יכולים לקרוא שעות ארוכות, יישובים על רצפת המוקט, תוך העלמת עין מחוייכת מצד קברניטי החנות ועובדיה. התנאי היחיד והבלתי כתוב היה – לשמור על מצב החוברות כחדשות, כדי לא לפגוע בסיכויי המכירה. מה שאבי לא ידע אז הוא, שמפעם בפעם הייתי מתפלח קצת לשיטוט ברחובות הגדולים מסביב למתחם הפורום-דה-האל, לטובת הספורט הלאומי הצרפתי, עבור מי שהפרוטה אינה מצויה בכיסו – "ליקוק חלונות ראווה" (בצרפתית זה כמובן נשמע טוב יותר) ובעיקר – "גילוי" פינות חמד נסתרות ברחבי העיר הגדולה – חצרות קסומות או גנים שלא ידעתי על קיומם עד "שמצאתי" אותם. כמו שקולומבוס "גילה" את אמריקה, אבל הילידים ידעו עליה וחיו בה הרבה לפני הגעתו.
תמונה אקראית 3: השנתיים האחרונות. זוגתי משכנעת אותי, לא במאמץ רב, שאירופה זה לא רק ערי בירה קוסמופוליטיות שופעות מונומנטים קלאסיים ורכבות 'טראם' קלות מעידן אחר, המשתלבות בתנועה אורבאנית צפופה ואופיינית לימינו; ממש לא. היא טוענת (ואני מסכים ללא תנאי, כאמור), ש"הטבע העמוק" ביבשת הישנה הוא לגמרי עוצר נשימה ושווה ביקור ראוי, מתוכנן ו"אחר". לאתרים התיירותיים המוכרים בערים הגדולות אפשר להגיע גם בעשור הבא לחיינו. אמת. אנחנו פותחים עידן של טיולי טבע ברחבי אירופה ותוך פחות משנה וחצי גומעים את איסלנד, שוויץ, יוון ההררית (זגורי, מצובו וצומרקה), הונגריה, סלובקיה ואת פולין אני אמנם חורש לבד – אבל חריש עמוק. היא עוד התחילה לפניי עם שמונה(!) מסעות לאזורים שונים באיטליה, לאזור הפירנאים, תוך זגזוג בין ספרד לצרפת ובקיצור – בולמוס של בריאות. אנחנו לא מעשנים ולא שותים, לפחות נבזבז על צבירת חוויות. לגמרי החלטה מודעת.
***
ספרה של תלמה אדמון, "בוקר ראשון באירופה", יצא לפני כעשור ועבר פה די בשקט (אנדרסטייטמנט של בוקר שישי אפרורי), ויש לי גם השערה שעשויה להסביר מדוע: מבחינת הפורמט של הספר ואולי גם מבחינת איפסונו על כונניות החנויות הרלוונטיות, אני מוכן להמר שהוא הונח על מדפי ה"אמנות/תרבות", בקטגוריית "ספרי צילום עכשוויים". ואם זה אכן מה שקרה, מדובר בעוול רציני. שכן הספר "בוקר ראשון באירופה" הוא הכל מלבד ספר צילום. למעט תמונת הכריכה ואולי עוד מספר צילומים בודדים המשובצים בתוך הספר, אין לאלה כל תפקיד מלבד להעביר הלך-רוח רגעי נקודתי של הצלמת-מחברת (יותר ההיפך) במקומות השונים אליהם היא מגיעה במסעותיה; ,פתיח-מלווה לפרק המסוים (ייעוד אינסטרומנטלי); תירוץ לכתוב על משהו א-פרופו. אדמון עצמה כותבת בהקדמה, שאין לצילומים שהיא בחרה ושיבצה בספר כל ערך או יומרה אמנותיים. בקיצור: נעלם כנראה בתהומות הנשייה כספר נישה ונדרש היה להגיע עד למפעל ההוצאה לאור של כינרת-זמורה-ביתן באזור התעשיה החדש של מודיעין כדי לאסוף אותו. באסה.
"בוקר ראשון באירופה", אחרי שהוסבר שהוא אינו ספר צילום, הוא גם לא בדיוק ספר מסע, לא פרוזה רומנטית ובטח שלא יומן למטייל. אבל הוא קצת מהכל. נדמה כאילו אדמון יצאה לפתע וברעם, בגיל 50, למסע של חייה -יותר מתאים פה המונח Quest אבל לא בטוח שיש כזה בעברית- בטח אחרי שנים של פחד טיסה, שמנע ממנה מלהגשים את החלום הזה שהיא טוותה לעצמה. הכתיבה פה כל כך יפה, כל כך מצליחה להעביר תחושות (מראות, קולות וריחות), העברית של אדמון יושבת באופן כל כך מדויק על קו התפר שבין 'גבוה' ל'מובן', ובעיקר הנפעמות המרגשת שהיא חשה במפגש עם הטבע האדיר - שאני פשוט התמוגגתי. יותר מזה: קינאתי. הבנתי בכל רגע (או כך לפחות אני מאמין) על 'מה היא מדברת', בטח בכל הקשור במקומות בהם ביקרתי גם, ואמרתי לעצמי שאילו לא הייתי כזה נעבאך ציניקן, אילו הייתי מנסה לפחות לנצח במאבק המאה ה-21 ועושה יותר מה שאני רוצה ופחות מה שאני חייב ובעיקר אילו הייתי יותר 'אני' – יכולתי גם אני, אולי, בסיטואציה מסויימת, לשרבט איזה מין משהו כזה. חיבור של נופים, תחושות וזיכרונות. אולי באמת אעשה את זה בסוף. או לקראת הסוף.
נ.ב. גם אני, כמו תלמה אדמון, חשבתי שאני סובל מפחד טיסה. סתם, בלי סיבה. התעוררתי יום אחד בגיל 31 והחלטתי שזהו, אני לא טס יותר. במשך 15 שנים(!) ,תקעתי את עצמי בארץ ואפילו לא חיפשתי איך לפתור את זה. והנה, יום אחד, פגשתי מישהו עם ידע קבלי. אני לא אדם דתי וכל עניינים הקשורים באמונה ובמיסטיקה מהווים עבורי לכל היותר קוריוז. אבל הוא אמר לי משהו מעניין. הוא אמר לי, ש"לפי הקבלה, המוח האנושי יכול להיות מאוכלס בכל רגע נתון במחשבה אחת בלבד. אז למה שהיא תהיה רעה?!"... הפנמתי. ההמשך ידוע.
ספר מעולה.
17 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
שין שין
(לפני שנה ו-7 חודשים)
כל הכבוד על היציאה מהתקיעות והפחדים
מאחלת לך עוד המוני נסיעות, טיולים וחוויות.
|
|
הלל הזקן
(לפני שנה ו-9 חודשים)
תודה חני...
אני בדרך לפריז ולבלגיה... :)
|
|
סקאוט
(לפני שנה ו-9 חודשים)
חני- אחרי? המצב יסלים. דברים כמו שקרו בשביעי לאוקטובר עלולים לקרות שם וזה מה שהעולם המטומטם לא קולט! אנחנו מבצעים פשעי מלחמה? נו באמת.אני מזמינה אותם לקחת קורסים העוסקים בג'נוסייד כדי לראות מה זה באמת ג'נוסייד.
|
|
חני
(לפני שנה ו-9 חודשים)
תודה שחלקת אתנו קצת ממך.
אירופה מסעירה אותי בשנים האחרונות כל פעם מחדש.צריך לבקר בה כל עוד אפשר. יש חיים לפני האיסלמופוביה לא יודעת מה יהיה אחרי. |
|
הלל הזקן
(לפני שנה ו-9 חודשים)
סקאוט, נסי את העצה של ההוא...
מורי אתה תשמח אותי אם תכתוב שיש לך אותו...:)
|
|
מורי
(לפני שנה ו-9 חודשים)
ססעממק, אז איפה לשים ת'ספר?
|
|
סקאוט
(לפני שנה ו-9 חודשים)
מקסים!
בתור אחת שמעולם לא טסה, אני חושבת שגם לי יש פחד טיסות. |
17 הקוראים שאהבו את הביקורת