ביקורת ספרותית על סוף הרומן מאת גרהם גרין
ספר טוב

---

"אותך אני אוהב ודאי לאורך כל הדרך, למרות שאת נסערת כבר ממישהו אחר, אותך אני אכאב ודאי יותר עם בוא הערב, ואם אשכח - הלב תמיד זוכר."

המילים הנפלאות שכתבה שימרית אור ואותן שר בועז שרעבי, התנגנו לי בראש בזמן שקראתי את הספר. אלו ימים של מלחמה ומה טוב יותר בימים קשים כאלו מאשר לקרוא על אהבה? אך גרהם גרין לא כותב סיפור אהבה נורמטיבי: זהו סיפור על אהבתו של מוריס בנדריקס שהוא סופר קצת כושל (בניגוד לגרהם עצמו) לשרה שהוא אישה נשואה (לאחר כמובן), סיפור יחסיה של אותה אישה עם הנרי בעלה שהוא עובד מדינה ובהמשך סיפור יחסיה של שרה עם מאהב אחר.

העלילה מתרחשת בלונדון המופצצת בזמן מלחמת העולם השנייה ובשנים שאחרי המלחמה. יום אחד בזמן ההפצצות על לונדון מנתקת שרה את קשריה עם בנדריקס אשר מצידו ממשיך להתייסר באהבתו אליה ומרגיש כי הסיפור עדין לא סגור. מסתבר כי אהבתו של בנדריקס לשרה מטלטלת את עולמו הרבה יותר מאשר ההפצצות הגרמניות. הנרי בעלה של שרה, נותן לו את ההזדמנות לנסות ולפענח מה בדיוק קרה שם.

גרין כותב כאן על נפש האדם כאשר את נפשה של שרה הוא מתאר באמצעות קריאה ביומנה. הוא כותב על אהבה, על שנאה וקנאה, וגם הרבה על אלוהים. כאשר מוריס בנדריקס מתלונן בפני שרה על כך שהוא אינו רואה אותה, היא משיבה לו: “הרי אנשים ממשיכים לאהוב את אלוהים כל החיים גם בלי לראות אותו", וכשהוא מוחה שזאת לא אותה אהבה, היא משיבה לו: “לפעמים אני לא מאמינה שיש אהבה אחרת". לעיתים העלילה גולשת לקטעים ביזאריים כמו המגורים המשותפים של הבעל עם המאהב לשעבר של אשתו, אך זו אולי גדולתו של גרין בטוויית סיפור העלילה.

גרין כותב נפלא, אם כי לעיתים היה לי נדמה שהכתיבה מאוד דחוסה ועמוסה בפרטים שניתן היה לדלל אותם קצת כמו גם את הפילוסופיה הדתית, אך כנראה שזהו נושא שמאוד העסיק את גרין במהלך חייו.

זהו הספר השני של גרין שקראתי (הקודם היה "האמריקאי השקט") ויש כמובן קווי דמיון רבים בעיקר בכל הנוגע לסגנון הכתיבה.

4 כוכבים לספר שבהחלט שווה קריאה. הנה עוד בית משירה של שימרית אור, שיר שכל כך מתאים לעלילת הספר:

"אותך אני אחלום בלילה עם אישה אחרת, והכאב ילהיב אותי כמו לפיד בוער, אותך אני אנשום ודאי בכל דקה עוברת, ואם אשכח, הלב תמיד זוכר."

» ביקורות נוספות של בנצי גורן
» ביקורות נוספות על סוף הרומן