ביקורת ספרותית על סוף הרומן מאת גרהם גרין
ספר מעולה

---

ליידי קתרין וולסטון, אמריקנית שנישאה לבעל תואר אצולה אנגלי, התרשמה מאד מספרו של גרהם גרין "העוז והתפארת", שבמרכזה דמותו האמיצה של כומר קתולי. ליידי וולסטון החליטה לעשות מעשה ולהצטרף לכנסיה הקתולית. היא פנתה לגרהם גרין, אותו לא הכירה, בבקשה שיהיה הסנדק שלה בטקס הטבילה. גרין נענה, אך לבסוף נבצר ממנו להגיע והוא שלח את אשתו וויויאן. זו היתה תחילתה של ידידות בין המשפחות, שהפכה בהמשך לרומן סוער בין גרין לוולסטון. הרומן הזה הניע את גרין לכתוב את הספר הנפלא "סוף הרומן", שיצא לאור ב-1951...בעולם המציאות הרומן שלהם שרד גם את פרסום הספר, שמן הסתם לא הוסיף נחת לבעל המקורנן, ונמשך עד 1966. למעשה גרין שמר על קשר עם וולסטון עד מותה ב-1978. האמור לעיל מתבסס על מאמר מעניין של Bob Cullen ב-Smithsonian Magazine

ובחזרה לספר. גרין פותח: "סיפור, אין לו התחלה או סוף. אדם בוחר בשרירותיות רגע אחד בחוויית חייו, וממנו יסתכל לאחור או יביט קדימה". גרין בוחר, שלא כהרגלו בכתיבת ספרים, רגע אחד בינואר 1946. לאחר תום הרומן של מוריס בנדריקס, סופר רווק, עם שרה מיילס, הוא פוגש באקראי את בעלה הנרי מיילס, אותו הכיר מזמן. זהו אכן רגע מכונן. בסופו של בילוי בצוותא של מיילס ובנדריקס במסבאה, מיילס מתוודה כי הוא מודאג בעניין אשתו ולכן פנה בעקיפין לחבר בעניין משרד חקירות פרטי. בנדריקס, המיוסר מאותה סיבה, מציע ב"אבירות" שהוא יטפל בעניין הפניה למשרד החקירות. על תוצאות הצעד הזה בנוי הרומן, שהופך לעלילה מורכבת מאד.
גרין מקדיש לגיבור בנדריקס ארבעה חלקים בהם הוא מתאר הפרשה מההיבט שלו. חלק אחד מוקדש לשרה.

מהעמוד הראשון אנו נחשפים לאחת מהסוגיות בהן יעסוק המחבר במהלך העלילה. המקריות וכללי ההסתברות מול רצונו של האל או יד מכוונת נעלמה. בצד טיפול מרתק בעלילת הרומן, גרהם גרין ממשיך לעסוק בשאלות אמוניות שהעסיקו אותו בחלק ניכר מספריו. בסופו של דבר, מתברר שסוגיות הקשורות לאמונה אינן נותרות סוגיות תיאורטיות אלא משפיעות באופן מכריע על התפתחות העלילה והסתעפותה. גרין מטפל באופן מעמיק ברגשות האנושיים העזים ביותר כגון אהבה ושנאה, קנאה ומשיכה וקשרי הגומלין ביניהם.

גרין מעצב את דמויותיו באופן מרתק ומפורט. רובן, כולל דמותו של הסופר, לא מעוררות אהדה רבה. הגיבור עורך חשבון נפש מר ולא עושה לעצמו הנחות. שאר הדמויות אף הן לא בדיוק מעוררות חיבה – הכומר הקתולי, עימו בנדריקס המתוסכל מנהל דיאלוג נוקב ואף בוטה, מתואר באופן דוחה. בנדריקס אינו מצליח להוציאו משלוותו הנשענת על אמונה חזקה. הנרי מיילס מתואר כאדם משמים, פקיד ממשלתי חסר חן. גם אימה של מיילס מוצגת כדמות שלילית, אך היא תורמת במשהו להבנת נפשה המיוסרת של בתה. היחידה המוצגת באור חיובי היא שרה מיילס עצמה.

לטעון ש"הספר מבוסס על סיפור אמיתי" יהא פשטני בעיני. כן, גרין טווה עלילה המורכבת מחומרים מסיפור חייו הסגסגוני ובמקרה הזה נראה שגרין בחר להתחשבן עם סיפור משמעותי מאד בחייו. אבל האם רקע זה הופך את הקריאה בספר לחוויה מהנה או מעמיקה יותר? בחרתי לקרוא את הספר חף מידיעה אודות הרקע שלו. זה לא פגם בהנאה הגדולה מקריאת ספר כה איכותי. עם זאת, ניתן להניח שללא הרומן של גרין עם קתרין וולסטון, הרומן הזה לא היה נוצר בוודאי לא במתכונתו הנוכחית.....

השורה התחתונה: מומלץ בחום.

» ביקורות נוספות של דן סתיו
» ביקורות נוספות על סוף הרומן