ביקורת ספרותית על הזהב של קחמרקה מאת יעקב / יאקוב וסרמן
ספר בסדר

---

הסיפור הקצר הזה פרי עטו של וסרמן, עוסק בימיה האחרונים של ממלכת האינקה. זהו סיפורו של הכובש פרנסיסקו פיסארו אשר השמועה על ממלכת הזהב בדרום אמריקה, גרמה לו לארגן מספר משלחות שמטרתן היתה חיפוש העושר האגדי של ממלכת האינקה. פיסארו כנראה התקנא קצת בהצלחותיו של כובש אחר, הרנאן קורטז שעליו כתב ניל יאנג הנפלא את שירו "קורטז הרוצח" – Cortez the Killer.

Cortez, Cortez
What a killer

כך כתב ניל יאנג אך פיסארו כנראה לא היה טוב בהרבה מקורטז.

סיפורה של ממלכת האינקה, השמדתה כמו גם לכידתו והוצאתו להורג של אטוואלפה, מלכה האחרון של הממלכה, הוא סיפור מוכר וידוע. וסרמן מספר כאן את הסיפור מפיו של דומינגו דה סוריה לוסה, אחד מאנשיו של פיסארו אשר עם הזמן הופך למעריץ של התרבות הזו. הוא רואה כיצד חבריו מסתחררים ממראה הזהב הרב עליו הם מצליחים לשים את ידיהם והדבר גורם לו להרהורים רבים:
"למראה חברי השיכורים מזהב מצד אחד, ודמותו השותקת וארשת התדהמה של האינקה מצד שני, התחוור לי לראשונה כמה זרים אנחנו בעיניו, בלתי מובנים ומעוררי פלצות בזרותנו, לא כמו אנשים מעולם בלתי מוכר, כי אם כמו בריות שאת טבען אין להבין ואין לדעת".

מכיוון שהסיפור כל כך מוכר וידוע, נראה לי כי וסרמן עשה שימוש בסיפור הזה כדי להעלות כאן את הנושא של התנגשות בין תרבויות שונות כאשר כל אחת מייצגת ערכים אחרים.
"כיצד תוכל לומר בכזאת פסקנות כי אלוהיך הוא האלוהים האמיתי והיחיד? וכיצד זה אוכל להאמין בו", שואל אטוואלפה בזמן שביו את פיסארו כשהם משוחחים על מהות האל, "אם הוא מתיר לכם, המדברים תמיד על האהבה והרחמנות שלו, לרצוח חפים מפשע?"

אך לא רק על רצח חפים מפשע מדבר אטוואלפה, אלא גם על "הרס שכיות החמדה שנוצרו בזיעת אפם של אנשי המלאכה". זו התנגשות אמיתית בין עולם הרוח לעולם החומר כאשר ברור מי מייצג מה.

כנראה שהענין הזה של התנגשות בין תרבויות היה רלוונטי לכל אורך ההיסטוריה וכמובן שהוא רלוונטי גם היום לאור מה שאנו עוברים בימים אלו. יחד עם זאת נראה לי כי ניתן היה להוציא מהסיפור הזה של הרס תרבות האינקה והמאבק התרבותי, הרבה יותר ממה שיש בספר(ון) הזה שהוא בעייני בסך הכל סביר, אך לא הרבה מעבר לזה.

» ביקורות נוספות של בנצי גורן
» ביקורות נוספות על הזהב של קחמרקה