ביקורת ספרותית על הזהב של קחמרקה מאת יעקב / יאקוב וסרמן
ספר בסדר

---

סיפור ותיק למדיי ,קראתי עיבוד שלו בילדותי באחד מספרי אבא/אמא/סבא/סבתא מספר/ת ורציתי להרחיב.
אמנם הקונספט של הוצאת נשמות בהוצאת קלסיקות שמעולם ( או מזמן) לא תורגמו מבורך בהחלט - עד כה קראתי את דוקטור מריגולד של צ'ארלס דיקנס -אבל המחיר הוא שערוריה.
מדובר בנובלה בפורמט כיס הנקראת בשטף ובהחלט מותירה רצון להרחיב וללמוד את הנושא.
הנובלה נכתבה בשנות ה20 של המאה הקודמת ומתרחשת במאה ה16 בפרו .
1532 כמה עשרות "מגלי עולם", שכירי חרב ספרדיים בהנהגת פיזארו מגיעים לדרום אמריקה ,כובשים את היבשת ואת העמים היושבים בה ומוציאים להורג את מלך האינקה אטוואלפה, אומת האינקה ששלטה באזור כמאה שנה, היתה בעלת משטר ריכוזי חזק,טכנולוגיה מתקדמת - לזמנה- אומה עשירה ומשגשגת שחיה לה חיי שלום ושלווה שנים רבות,
כל המידע שיש לנו הוא מעדות ספרדים וגם מה שניתן ללמוד משרידים ארכיאולוגים וממיתוסים של אלו שחיים היום. האינקה לא השתמשו בכתב כך שאין לנו תיעוד מכלי ראשון.
הקול הדובר הוא אחד האבירים במטהו של פיזארו: דומינגו,שכותב את זיכרונותיו,
בכמה משפטים אנחנו נחשפים לאחת משואות העמים הראשונות, לפחות בהיסטוריה המתועדת,השמדה ,לא מתוכננת אמנם ,אך מבוצעת בקפדנות וכלאחר יד משל מדובר בקן טרמיטים שפוגע ביסודות הבניין. למעשה פחות מכך כי האינקה לא היוו שום סכנה עבור הכובשים הספרדיים , גם כשהפסיקו להעריצם כאלים האינקה לא נלחמו על חרותם. לאחר טבח של כמה אלפים מהם וללא שנפגע איש מ 180 הספרדים ( ! ) ,נלקח המלך אווטלאפה בשבי.
כשהמלך נוכח לדעת כמה משתוקקים הספרדים לזהב הוא מציע לפדות עצמו בתמורה למילוי חדר מסוים בזהב עד למועד מוגדר.
לנוכח הסיכוי לזכות בכמות כזו של זהב הספרדים מאבדים את זה, נעשים כל מיני מעשי זוועה, מריבות וסכסוכים בינם לבין עצמם.
בני עמו של אווטולפה מתגייסים להביא מטענים של זהב, איש לא חושב להביא נשק או להבריח את המלך או להשתלט על המתחם. בסופו של דבר אווטולפה מוצא להורג למרות שעמד בהתחייבותו,הנימוק להוצאתו להורג הוא שלא עמד בה למרות שלכולם ידוע כי הספרדים גנבו מן הזהב לפני המועד.
היה לי ויכוח עם גיסי מה יותר מרגיז ההתנהגות המנוולת ,המושחתת ,הנצלנות ,תאוות הבצע והאכזריות של הספרדים או אזלת היד ,חוסר האונים ,הנאיביות וקבלת הדין של האינקה.
הטיעון שלי הוא שאין שום דרך לשפוט את האינקה ואת התנהגותם , בוודאי לא כשאנחנו משתמשים במושגים של הזמן שלנו ושל תרבות המערב , זו שמגנה בכל פה הליכה "כצאן לטבח" אם כי גם אנחנו למדנו עם הזמן כי מי שלא חווה את הסיטואציה לא רשאי לשפוט.
בסופו של דבר זה סיפור מאד עצוב,הוא אומר לנו דברים נוראים על המין האנושי,הוא לא משאיר שום תקווה. וזה נכתב עוד לפני מלחמת העולם השנייה וכל אירועי הג'נוסייד של המאה ה - 20.

» ביקורות נוספות של גלית
» ביקורות נוספות על הזהב של קחמרקה