ביקורת ספרותית על טוטם הזאב מאת גִ'יאַנְג רוֹנְג
ספר מעולה

---

הספר הזה הוא על הערבה של מונגוליה הפנימית, שהיא חלק מסין. מה זה בעצם ערבה? מה שעולה לי בראש זה מדבר וכלום. אבל מסתבר שלא, וערבה היא מקום פורח שיש בו עשב וחיים. הו, כמה חיים. בתחתית החיים יש את העשב, שהוא הבסיס, ועליו המרמיטות, הסנאים, השפנים ועכברי השדה. ואחר כך הצבאים והשועלים, ומעל כל עולם החי- הזאבים.
ומה עם בני האדם? הם רועים- נוודים, מגדלים בעלי חיים מכמה סוגים, ומכבדים מאד את חוקי הערבה ואת הזאבים.
(שגם נאבקים בהם, אל תחשבו שלא.)

יש כאן סיפור על איזון, איזון אקולוגי ואיזון פנימי באדם.
באיזון האקולוגי יש צורך גם להרוג קצת זאבים וגם לתת להם לאכול ממה שהרגו בעצמם, תוך כדי המאבק. גם להוביל את הצאן למרעה וגם להגביל אותו לשטחים מסויימים, ולהגביל את כמותו כדי להימנע מרעיית יתר. נגלה לעיני עולם שלם ומופלא של חיים, ממש חיים. שבהם לכל בריה יש קיום ויש כבוד הדדי. והאיזון הזה קשור בקשר בל יינתק אל האיזון הפנימי באדם. איזון בין לקחת לבין לתת, בין ללמוד מאחרים ובין לפתח בעצמך משהו חדש. והאיזונים האלה שלובים אחד בשני. כשהאדם רוצה לקחת מהטבע יותר מאשר לתת לו, הוא הורס את האיזון האקולוגי וגם את האיזון הנפשי, כי לא יהיה לו מה לאכול, ולא יהיה לקהילה שלו מה לאכול. והמסורת תיעצר, וכל היופי ייעלם וייהפך לשממה.
מדובר על היופי הסביבתי, אבל גם הפנימי. כמה יופי היה בחברה הזו, המונגולית, הנוודית, הפראית, המחוברת לטבע והיודעת כיצד להתמודד איתו, כיצד להילחם בו וכיצד לחבוש את פצעיו. היו קשיים, והרבה, אבל הקשיים חישלו את האנשים והפכו אותם לטובים יותר. זה לא אומר שצריך לחזור אחורה, זה אומר שצריך להסתכל טוב טוב ולשים לב לפני שדוהרים קדימה, עם הציוויליזציה והקדמה והפרחת השממה.

למדתי הרבה, קודם כל על ההבדל בין חברה של רועים לחברה של איכרים. הבדל גדול ביחס לסביבה האקולוגית וביחס לעצמם. תרבות שונה, הסתכלות שונה על הטבע, תזונה שונה ומבנה חברתי אחר. אחר כך ההבדל בין ערבה פורחת למדבר. זה הבדל גדול כי הערבה היא מרבדים של עשב, שמתחתם יש עפר וחול. וצריך לשמור על המרבדים האלו, כדי שלא ישתלטו העפר והחול. והבדל נוסף- בין 'החיים הגדולים לחיים הקטנים'. החיים הגדולים זה החיים של הטבע, החיים של הערבה במקרה זה, האיזון שנשמר בטבע בין בעלי החיים, האדם, הצמחייה והקרקע. והחיים הקטנים הם אלה שחיים במרחב- בעלי החיים, האדם, הצמחיה. מי שבמרכז אצל המונגולים אלו החיים הגדולים, ולכן השמירה עליהם היא הערך הראשון. ואילו הציוויליזציה הסינית שבאה לדרוס אותם שמה במרכז את האדם, את החיים הקטנים. והורסת את החיים הגדולים אגב כך.
ואסיים בביקורת של 'סן פרנסיסקו כרוניקל' שמובאת בצד הכריכה הרכה:
"סיפור הרפתקאות אינטלקטואלי... אחרי חמש מאות עמודים אתה רק רוצה לעמוד ולפרוץ בשאגה."

» ביקורות נוספות של מוריה
» ביקורות נוספות על טוטם הזאב