ביקורת ספרותית על טוטם הזאב מאת גִ'יאַנְג רוֹנְג
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 27 בספטמבר, 2012
ע"י חמדת


לעיתים רחוקות נופלת לידיה של הוצאת ספרים ישראלית לפרסם ספר מתורגם שהוא אחד ממיליון ומה עושה אותה הוצאה ?-כלום .אף מילה בעיתונות ,אף מילה או פעולה בכלי התקשורת להסב את תשומת לב הקוראים לספר המופלא הזה . כנראה שההוצאה מניחה כי סוג כזה של ספר הוא ליחידי -סגולה,למעגל קוראים קטן ולא חשוב... ו- יחי " חמישים גוונים של אפור ".....

ובכן אני רואה שליחות בכתיבת הביקורת על הספר הזה .אני חפצה שהוא יגיע למעמד קריאה למירב קוראים כמו שקרה לספר "והיום אינו כלה " -דהיינו מפה לאוזן ,כיוון והוא ראוי לכך . כבר מהפרק הראשון נכבשתי .

הספר הינו ספר אוטוביוגרפי למחצה של מחבר סיני שפרסם את הספר בשם בדוי בסין - הצליח למכור 50,000 עותקים בשבועות הראשונים במהדורות פיראטיות חמישה ימים לאחר שהספר הופיע לראשונה על מדפים . תודו שזה מאורע ספרותי אינטלקטואלי חברתי יוצא דופן במשטר ובחברה הזאת .
המחבר הנו בן למעמד הבינוני של החברה בסין שהוריו היו מנאמני השלטון של מאו .וזה היה כר גידולו הרוחני החברתי של המחבר .במהפכת התרבות של מאו, הוא התגורר כנווד ב- שטחי המרעה של מונגוליה במשך 11 שנים, בשנת 1978 הוא חזר לבייג'ינג כדי ללמוד כלכלה ,ייסד את התנועה "בייג'ינג האביב" -הרפורמה של 1978, והיה בולט בהפגנות כיכר טיאננמן בשנת 1989, כתוצאה -נכלא 18 חודשים בכלא.


הספר הנו על 11 השנים הללו של המחבר במרחבי המרעה האדירים של מונגוליה ובקרב אנשיה הנוודים .


בזמן המהפכה התרבותית בסין , 1966-76, צעיר משכיל -סטודנט מהמעמד הבינוני ,כנראה נרדף ע"י הקנאים ביותר של משטר מאו ,בשם צ'ן ג'ן מגיע מבייג'ין עם קומץ חבריו , ומתנדב לחיות בערבות המרעה האינסופיים של מונגוליה הפנימית. במשך אחת עשר שנים הוא וחבריו הסטודנטים חיים , מגלים,משתאים ולבסוף אוהבים עד כלות את האנשים ,אורח החיים והפילוסופיה של אותם נוודי מונגוליה .הרועים המקומיים,מתמרנים את עצמם בתוך האיזון השברירי של חוקי -הערבות, ולהעריץ, לפחד ,לסגוד ולהתמודד מול הזאב, חיה שהגיבור בתחילה מתעב אותו מעל כל האחרים,אבל לומד להכיר ולהוקיר את סגולותיו .צ'ן גי'ן וחבריו "נופלים תחת הכישוף" של ערבות מרעה הללו ,ולתוך אורח חייהם , ואמונותיהם של הנוודים .

האיזון של אדם והזאב פועל באופן הבא בערבות מונגוליה : הכל תלוי בעשב שמיועד להאכיל בו את הכבשים, סוסים והעזים,המשמשים את חיי היומיום הקיומיים של הנוודים למזון, ביגוד ומחסה. שטח המרעה הוא גם ביתם של מרמיטות, עכברים, ארנבים וצבאיים. שאם זן אחד יוותר לבדו-הוא מערער על שיווי המשקל האקולוגי ומכאן ישירות לגבי יכולת הישרדותם של הנוודים בערבות אלו .והזאבים הנם האויב הטבעי שלהם ,של כל אותם סוסים ,ארנבים והצבאים .אולם הכל צריך לקרות במידה הטבעית שלו עפ"י אמונת הנווד המונגולי .הזאבים יכולים לטרוף את החיות אבל במידה ,ואם הם עוברים את המידה אז הנוודים צדים אותם כדי לא להפר את האיזון של מעגלי חייהם הקיומיים .

תיאורים מופלאים ומרתקים מאין כמוהם שלא נפגשתי עד כה בספרות ,מתארים ציד של שתי להקות זאבים בלהקת סוסי- הפוני נבחרים של הצבא הסיני ,וכתוצאה מכך השלטון מכריח את הנוודים לצוד את הלהקות הללו ולהביא את פרוותיהם ופוחלציהם כהוכחה ,אחרת יבולע לנוודים מהשלטון המרכזי .

הספר עוסק באורח חייהם ואיכויותיהם של הזאבים - בטקטיות, באסטרטגיות, בדמיון, בגמישות וחוסר הרחמים -כלפי קורבנותיהם .ומצד שני בנאמנות החייתית שלהם בתוך הלהקה ,בין הבוגרים לצעירים ,בין הזקנים לנמרצים,בין האמהות לגוריהם .
ובתוך כך - הנוודים המונגוליים אשר מכבדים את הליכותיהם האכזריות,אבל יודעים גם לצאת ולצוד אותם אם יש הכרח .ובכלל הנוודים המונגוליים רואים את עולמם ועולם קיום הערבה כמי שרק ובמידת ההכרח יש לצוד את החיות למיניהם ולא מתוך תאוות בצע או ריגושים אחרים אנושיים גבריים . במהלך העלילה צ'ן גי'ן לוקח בשבי גור זאבים בין יומו ומגדלו מתוך סקרנות לראות כיצד אפשרי לגדל זאב בסביבה אנושית ,וזאת למרות אזהרותיו של המנטור השבטי שלו ,הסוף הנו מגולם בחופש רוחו של הזאב .

הדמות היפה המרתקת שלכדה את נפשי הייתה ביליגה הזקן שהפך להיות מנטור לגיבור .אמונותיו ,אומץ ליבו, ראייתו את ערבות המרעה ושימור האיזון האנושי והאקולוגי שבהם היוו בשבילי כקוראה -פילוסופיית חיים שהתאהבתי בה מידית והיא תיקח אותי גם הלאה מעבר לסיום הספר .

ישנם מוטיבים בספר שניתן לראות בהם ביקורת על השלטון הסיני ועל מנטליות של הסינים החקלאיים המשולים לכבשים בעדריו של ביליגה - וכאן נולדה ההשתאות המערבית כיצד הסופר לא נרדף ונאסר עם פרסום הספר .במשך הזמן הסקרנות של הקוראים הסינים ואלה שמחו"ל עשו את שלהם וזהותו האמתית של הסופר התגלתה .

אחת עשרה שנים חי הגיבור בערבות הללו עם האנשים החכמים והאנושיים כל כך ,לאחר מכן חזר לבייגין ועשה לביתו ,לאחר עשרים שנה הוא וחברו לאותו מסע חוזרים לערבות המרעה של מונגוליה ומגלים שהציביליזציה הרסה כל חלקה באדמה ,ובאנשים .הקסם, ההוד ,היופי ,ומעל לכל החופש והאיזון שבטבע שנשמרו ע"י אותם נוודים ,אופי חייהם ואמונותיהם, שטחי המרעה הירוקים שהעין לא יכולה להכיל ורוחות החופש של הזאבים -כעת את כולם הסיגה רוחו הרעה של האדם החומרני .


הספר תורגם מאנגלית ע"י עודד פלד .והתרגום קולח ,רק חולפת בי המחשבה -מדוע ההוצאה לא תרגמה ישירות מסינית ?אולי עלויות כספיות ?!
לדעתי -ההוצאה אכזבה גם באי מתן אינפורמציה נגישה ע"ג הספר או כהקדמה או כאחרית דבר במתן יותר עובדות מרחיבות את סקרנות הקורא הישראלי אודות זהותו של המחבר והגלים הפוליטיים והחברתיים שגרם הספר בעקבות פרסומו בסין ,באסיה ובמערב .טוב שיש אינטרנט לקרוא עובדות נוספות מרחבי העולם שמרחיבים את דעת הקורא הישראלי .

עטיפה הספר יפה להפליא ,שילוב הצבעים החומים, הסגולים האפרפרים על הרקע הלבן בדמותו המיתית של הזאב קולעת לרוח הספר , והשבחים לכך מגיעים לאחראי העטיפה :אמרי זרטל .

אני רואה בעיני רוחי הרבה מקוראי האתר שייהנו ויתענגו מקריאת הספר ויעבירו את שמו במעגלים התקשורתיים החברתיים של הקורא הישראלי - כיוון ולא כל יום או חודש או שנה או תקופה מתפרסם ספר מכונן שכזה .












47 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
חמדת (לפני 5 שנים ו-7 חודשים)
נתי ק. ורחל מבית זרע -חן חן
נתי ק. (לפני 5 שנים ו-7 חודשים)
חמדת, אותי שכנעת. הוספתי!
רחל ב (לפני 5 שנים ו-7 חודשים)
טוטם הזאב רציתי לקרוא ביקורות, התרשמויות, התתיחסויות, והנה במקום להגיב על שנאמר במאמר של חמדת, נתפסו כולם לעניין ההוצאות לאור - חבל.
חמדת (לפני 5 שנים ו-9 חודשים)
אסתר - מעריכה את התייחסותך הספר מבחינתי אחד הספרים הטובים שקראתי השנה .ואולי בכלל.
אסתר (לפני 5 שנים ו-9 חודשים)
חמדת תודה על הבקורת המעמיקה חידשת לי הרבה על הספרהיפה הזה
חמדת (לפני 6 שנים)
נטעלי קראתי ותודה .
נטעלי (לפני 6 שנים)
חמדת, הנה הראיון שהתפרסם עם הסופר ב-Ynet http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4284894,00.html
חמדת (לפני 6 שנים)
בלו -בלו - תודה תודה לך. לא להיסחף יקירתי .....אבל תודה .
בלו-בלו (לפני 6 שנים)
ביקורת מענגת. חסרת לי כאן
חמדת (לפני 6 שנים)
אלי -תודה על ההתייחסות .אכן ספר שווה קריאה .
אלי (לפני 6 שנים)
תודה לך על ביקורת יפה וממצה
שמצליחה לעורר
עניין בקריאת הספר
חמדת (לפני 6 שנים)
נטיית התגובות לביקורת היא הפחות חשובה . חשו לי שאנשים יחשפו לספר הזה ושמו התפזר בסבבים גדולים של קהל קוראים .
דוידי (לפני 6 שנים)
שלום חמדת אני חייב להודות שכל מה שתאמרי בגנות זמורה ביתן הוא וודאי נכון :) אני הרי איש של כתר.
ולגופו של עניין, הוצאות הן גוף עיסקי, הוצאות אינן אמורות לשפר את טעמם הספרותי של הקוראים, הקוראים צריכים ליצור ביקוש לספרות טובה. צודקת נטעלי שרוב קידום המכירות נעשה דרך יח"צ שאינו תלוי בהוצאה.
אני מסכים איתך שאם כמות הספרים הייתה קטנה יותר אפשר היה לתת לכל ספר תשומת לב ראויה יותר, האם ספר זה היה יוצא לאור במקרה שהיו מצמצמים את מספר הכותרים? איני יודע.
בקיצור לטעמי במקרה זה הבעיה איננה בהוצאה.
אבל אני מוכן להסכים שלא להסכים.
חמדת (לפני 6 שנים)
דוידי -הבעיה שלך בפרשנות המציאות המולית הספרותי היא מראש להרים ידיים מול הבינוניות ,ושהכול יעשה דרך החור בגרוש .נכון הוצאות הם עסק עסקי ,אבל כשכבר מוציאים ספר "לא שיווקי " שכזה שיתנו לו צאנס למול הבינוניות האחרת.
חמדת (לפני 6 שנים)
דולומוש -שמחה ומודה לך ,חג שמח
דוידי (לפני 6 שנים)
חמדת לטעמי הביקורת על ההוצאה אינה במקומה, ההוצאה רוצה למכור הכל, למען האמת הערך הספרותי מעניין את רוב ההוצאות כשלג דאשתקד, זהו פשוט ספר קשה לשיווק. נכון יוצאים ספרים רבים מדי, נכון קל להוצאה להשקיע בסלבס למיניהם, אבל מגיע צל"ש להוצאה על עצם ההוצאה של הספר שהינו גם איכותי וגם לא קל לשיווק.
חני (לפני 6 שנים)
הי טוב שאת כאן לתת צ'אנס לכל הספרים שבמבט ראשון לא היינו מסתכלים עליהם בין כל בליל הספרים המוצעים,רשמתי לפני וטוב שחזרת
חמדת (לפני 6 שנים)
מירב - אכן כן .תודה ,תודה .
מירב (לפני 6 שנים)
ביקורת מרשימה באמת עצוב על כל הספרים האלה שמתפספסים
חמדת (לפני 6 שנים)
דוידי -מבחינת הסופר -אתה צודק מה גם שהוא זכה בפרס אסיה לשנת 2011,והוא ציין שמבחינתו זהו הפרס החשוב בשבילו יותר מההכרה והתרגום של המערב .באשר לנו - אז מה -להרים ידיים ולקדש את רם אורן ודומיו ??! .גם לאורן יש מקום בארון הספרים ,אבל באותה מידה גם לי הקורא האחר שאוהב את "טוטם הזאב " וחושב שההוצאה עד כה עשתה לו עוול בהנגשתו לציבור הקוראים הישראלי .
דוידי (לפני 6 שנים)
תודה על הביקורת מבטיח לקרוא נשמע אכן ספר מאוד מעניין, אך מה לעשות שאין כל קשר ישיר בין איכות הספר למכירות, לפעמים אף נדמה לי שיש קשר הפוך, וסיכוייו של ספר איכותי, נמוכים יותר מאלו של ספר של רם אורן ודומיו. על כל פנים ברור שלספר עב כרס של סופר סיני לא ידוע אין סיכויים להצלחה מסחרית גדולה, מצד שני תחשבי כמה הוא מכר בסין! עדיף לסופר למכור יותר בסין ופחות בישראל מאשר ההפך
חמדת (לפני 6 שנים)
חלבי- תמיד שמחה להביא דברים חדשים באתר ,תודה
חלבי (לפני 6 שנים)
כל ההערכה שלי על הידע החשוב והמעניין השכלתי וזה בהחלט מעניין אותי
Bookworm (לפני 6 שנים)
נטעלי עושה רושם כי את קרובה מאוד לעולם המו"לות.... השכלתי מתגובותייך אלא שבטיעונין לכן ולכאן התפספס משהו מאוד בולט בשנים האחרונות והוא האינפלציה המטורפת שבכמות הספרים היוצאים לאור מדי שנה. מעבר לעובדה כי השוק קטן מלהכיל את הכמות הזו, ברור לכל כי רוב רובם של הספרים הללו הם ברמה נמוכה וגם אלו שהם לא, סביר להניח כי יזכו לתרגום ו/או עריכה נחותים שכן גם מספר המרגמים האיכותיים מוגבל וכך יוצר שלהוצאה אין כסף להשקיע ביחצנות של ספריה והיא מתמקדת במתי מעט, אלא שעליהם תוכל לגזור קופון נאה (שזה כמובן לגיטימי לחלוטין שכן כפי שציינת בסופו של דבר זהו מו"לות זהו עסק שמטרתו להרוויח כסף).
וסתם דוגמא לפער בין איכות להצלחה הוא אילן שיינפלד. קראתי את ספריו המוקדמים, אלו שלא זכו לשיווק והיו נפלאים (בעיקר שדלץ) ואז הוא עבר הוצאה ל"כתר" והוציא את "מעשה בטבעת". ספר הנחות משמעותית באיכותו משדלץ אבל זכה להצלחה פנומנלית בזכות מאמץ שיווקי יוצא דופן של הוצאה עם אמצעים. עצוב אך זוהי דרכו של עולם.
שין שין (לפני 6 שנים)
אותי שכנעת. הוספתי לרשימה. נטעלי, תודה על ההסבר המפורט, הארת את עיניי. אני בהחלט חושבת שלנו בסימניה, או לי לפחות, יש תפקיד חינוכי (אני לא מתביישת להשתמש בתואר הזה). חלק מהסיבה שאני כותבת כאן הוא הרצון "להפיץ את הבשורה" ולקדם ספרים שנראים חשובים בעיניי.
למרות שיש בי תקווה קטנה שאולי מי שמתחיל עם רב מכר אופנתי אך רדוד יתפתה או יתעניין לנסות גם ספר איכותי יותר. כפי שנאמר "מתוך שלא לשמה, בא לשמה".
חמדת (לפני 6 שנים)
נטעלי-חותמת על כל מילה שלך פה .אבל לא פסה תקוותינו ....צריך להתעקש על האיכותי והטוב ....אפילו שזה נשמע קצת פלצני מצידי .
נטעלי (לפני 6 שנים)
חמדת יקרה, אני שותפה מלאה לרגשי התסכול שהעלית אבל הכתובת, כאמור, היא לא ההוצאה או לכל הפחות לא ההוצאה בלבד (ולכן אני עדיין לא מבינה את הטענה לפיה "ההוצאה היתה צריכה לחדד את חושיה, לא לזלזל בקוראים.." - שוב, ההוצאה לא אחראית על מידת הפרסום שמקבל ספר אצל מבקרי עיתונות, זו בחירה שלהם, ותוך שאני כותבת לך אני נזכרת שפתיחת הספר הופיעה ב"פותחים ספר" ב"שבעה לילות". ההוצאה גם לא יכולה להשקיע עשרות ומאות אלפי שקלים (אלה הסכומים) בלפרסם ספר ברדיו, בטלויזיה ובעיתונים מובילים).
אם מסתכלים במבט רחב יותר, כמעט כמו תמיד, מגלים שיש פה עוד הרבה גורמים שקשורים בחוטים רבים של סיבה ומסובב, חלקם כמעט נעלמים מן העין, כפי שהערתי חלקם קשורים למגמות תרבותיות רחבות, לכמויות הספרים שרואים אור, לקידמה הטכנולוגית, למהירות שבה אנו נדרשים להתמודד עם כמויות של מידע בכלל וספרים בפרט...
אני מבטיחה לך שאף הוצאה לא מזלזלת בספר שהיא מוציאה, אחרת לא היתה מוציאה אותו וגם מנקודת מבט כלכלית טהורה - הוצאה לאור היא עסק, וכל עסק מבקש להרוויח על התוצרים שלו. אבל כפי שאפרתי העירה פה, בצדק, יש כ"כ הרבה גורמים וסיבות מדוע ספר "נתפס" ומגיע לתודעת הקהל, מדוע העיתונות מחבקת אותו, מדוע ציבור הקוראים מחבק אותו (גם ללא עזרתה התקשורת - ראי למשל את הספר "האסירה מטהרן" של מרינה נמט שרק אחרי שהצליח במכירות בישראל, זכה (חצי שנה לאחר פרסומו!) לראיון מקיף עם הסופרת) ועוד ועוד ועוד סיפורים וסיבות, ובזמן שאנחנו מתכתבות מי יודע עוד כמה ספרים פוספסו. תוכלי רק לתאר לעצמך את מידת התסכול שחווים אנשי הוצאה לאור שלא לדבר על סופרים (!) שעמלו ימים כלילות, הביאו את הספר לעולם והנה הוא נעלם מבלי שנודע דבר קיומו. אבל זה קורה ולא רק ל"טוטם זאב" הנפלא.
עם זאת, שוב, כפי שציינתי עוד מוקדם להספיד את הספר ואת מאמצי ההוצאה ליידע את הקהל על קיומו - בקרוב יתפרסם ראיון עם הסופר והוא אף יוצג בפורטל מרכזי כך שיהיה אפשר להדביק אותו אל תוך הביקורת שלך.
שנית, כפי שאמרתי ותמכתי - פעולה מהסוג שאת עשית, כתיבת ביקורת נלהבת בדם לבך, היא חשובה לא פחות מכתיבת ביקורת ספרותית. כאמור, רבים מהספרים שאני קוראת ואוהבת הם ספרים שנחשפתי אליהם בעקבות אתרים כמו "סימניה" או בלוגרים מרתקים שאני מעריכה את דעתם.
שלישית, אחזור על עמדתי שיש בהחלט מקום לבקר את מידת הסיקור הלא פרופורציונלי שלו זוכים ספרים פופולריים, אם לנקוט בלשון של תקינות פוליטית מאוסה. זה דיון רחב אבל כאשר העיתונות בוחרת להעניק יחס תקשורתי מטורף לספר מסויים על חשבון ספרים אחרים, כן, זה בהחלט פשע תרבותי. גם אני קראתי ספרים מז'אנרים שונים ומשונים, ולא ספרותיים בעליל, ואין לי בעיה עם קיומם של הספרים האלה - ממש לא. אלא שאני חושבת שלתקשורת יש גם מידה של אחריות ובטח כשמדובר בסיקור ובכתיבת ביקורות ספרותיות. ביקורות כאלה צריכות להעניק רובד נוסף לקריאה, הן צריכות להיות מנומקות ומעשירות, ולא כלי יחצ"ני נטול ערך. נטפלנו לספר מסויים בגלל שהוא התופעה היח"צנית הכי בולטת של הזמן האחרון, אבל זה לא חייב להיות הספר הזה דוקא. באופן כללי יש תחושה שהולך ופוחת המקום שמקבלות יצירות ספרותיות וזה גורם משמעותי לבעייה שעליה הצבעת, חמדת, מלכתחילה. אני כבר כמעט ולא נתקלת בתכניות טלויזיה ישראליות על ספרים (יש כאלה?), פעם היתה תכנית של אבירמה גולן וגם של גיל חובב (עדיין קיימת?), דוקא ברדיו יש יותר מקום לתכניות כאלה, וגם בעיתונות הכתובה הולך ומצטמצם המקום שמוקדש לביקורות רציניות על ספרים. באשר אלי, כפי שציינתי, את החסך הזה, ממלאים בשבילי בלוגים נפלאים, עם טעם משובח שיודעים גם לתת תוכן ועניין לביקורת.
חמדת (לפני 6 שנים)
אפרתי -יודעת ,מבינה את דברייך אבל צריך גם "להלחם" למען אותם ספרים איכותיים ,לא ?וזה מה שרציתי לעשות בביקורת הזאת .
חמדת (לפני 6 שנים)
לנטעלי - מודה לך על ההתייחסות לגבי התרגום
חמדת (לפני 6 שנים)
ליעל -זה ברור שספרים זה עניין של טעם ורגש אבל גם לטעם ולרגש שלי יש מקום שהתייחסו אליו בכבוד .
חמדת (לפני 6 שנים)
נטעלי -תודה על התגובה הארוכה והמרחיבה ,אך לא חדשה בנימוקיה בשבילי .כתבתי כך מתוך רגש של תיסכול שעד שמתפרסם ספר שכזה -אז במקרה הגעתי אליו ,וכמה קוראים אחרים כמוני -לא נחשפים אליו ? ההוצאה הייתה צריכה לחדד את חושיה גם לך גבי קוראים אחרים בציבור הישראלי ולא לזלזל בו .בכל מקרה מודה לך מקרב לב .
אפרתי (לפני 6 שנים)
חמדת היקרה, לצערנו אכן נטעלי צודקת ועוד יותר מזה. גם התייחסות מסיבית של הביקורת לא תמיד מזניקה ספר ראוי לקדמת הבמה. לעיתים הוא נתפס כאליטיסטי מדי, ספר ליודעי קרוא, או כזה המיועד לפלח שוק צר. לפעמים ספר זוכה לביקורות נהדרות ויחצנות מקיר לקיר ועדיין הוא טובע בביצה של סופרים מוכרים ממנו, וכשהקונה תוהה מול ערימת הספרים החדשים איזה ספר לרכוש, פעמים רבות הוא מבכר את המוכר והידוע על פני האיכותי. לצערי הייתי עדה לספרים מופלאים שההוצאה עשתה הכל כדי לשווק אותם והם נפלו שדודים כי זה היה מזלם, לעומת ספרים שההוצאה התעלמה מהם והם נמכרו היטב בגלל המלצות מפה לאוזן, שהם-הם המוכרים הטובים ביותר. לסימניה יש כוח שיווקי טהור יוצא מן הכלל, והכל תלוי במזל, אפילו ספר תורה שבהיכל, קל וחומר להבדיל ספר קריאה. הביקורת מצויינת ומרחיבת דעת.
נטעלי (לפני 6 שנים)
יעל, לא אמרתי שאין מקום לספרים כאלה דיברתי על סיקור עיתונאי חסר פרופורציות ועל ביקורות ספרות ובכלל במות ליצירות ספרותיות (ר"ע תכניות טלויזיה על ספרים וכיו"ב) שהולכות ומדלדלות, הן בכמות והן באיכות.

נטעלי (לפני 6 שנים)
עוד משהו לגבי התרגום מאנגלית מבלי להיכנס יותר מדי לפרטים: התרגום המקורי היה אמור להיות מסינית, אבל מסיבות שונות (שאינן באשמת ההוצאה...) זה לא יצא לפועל. כדי לעמוד בתנאי החוזה (ולהוציא את הספר בזמן שעליו סוכם עם הסופר מראש) נאלצה ההוצאה לקבל את הסכמתו של הסופר ולתרגם את הספר ישירות מאנגלית (אגב, בהזדמנות זו אחזור על דוגמה שחוקה שעולה בהקשר של מורקמי - יש מקרים שבהם הסופר עצמו מבקש מההוצאה לתרגם את הספר מאנגלית ולא משפת המקור, וכך אכן קרה עם כמה מהספרים של מורקמי. במקרה זה, אמנם לא דובר ביוזמה של הסופר, אבל הדבר נעשה בהסכמתו, כמובן).
באופן עקרוני ההוצאה כמעט תמיד מתרגמת משפת המקור וזו העדפתה הראשונה.
לגבי אחרית הדבר - הערתך במקום והעברתי אותה לגורמים המתאימים בהוצאה. אני מקוה שהראיון שיתפרסם עם הסופר יגלה מידע נוסף לא רק על הספר, אלא גם על נסיבות כתיבתו ועל חיי הסופר. אבל זה גם נכון שטוב שיש אינטרנט - בהערת אגב אישית אוסיף שבכל פעם שאני קוראת ספר אני גם קוראת לאחר מכן ראיונות שפורסמו עם הסופר או פרטים/ ביקורות נוספות על הספר. כך שעם אחרית דבר או בלעדיה, בעידן האינטרנט, באמת שהמידע נגיש לכל דורש.
yaelhar (לפני 6 שנים)
רק הערה לא לעניין: יש מקום לכולם. לספרי איכות. לספרים שמוצאים חן בעיניך. ול "חמישים גוונים..." בדרך כלל אני חושבת שספרים זה עניין של טעם ורגש. ואנשים קוראים יותר מספר אחד ויותר מז'אנר אחד.
נטעלי (לפני 6 שנים)
כל הכבוד על הביקורת היפה וכמה מילים לגבי ההוצאה ופועלה בתחום היח"צ הביקורת שלך על ההוצאה הפתיעה אותי, בלשון המעטה. היא ככל הנראה נובעת מתמימות וחוסר הכרות עם עולם המו"לות ויחסיו עם עולם התקשורת. האם את באמת חושבת שלהוצאה יש את היכולת לקבוע איזה ספר יקבל במה מרכזית בעיתונות? על איזה ספר יבחרו מבקרי הספרות לכתוב או את איזה סופר לראיין? אז נתחיל מזה שהספר הזה נשלח לכל מבקרי הספרות וכתבי העיתונות הרלוונטים - רבים מהם עדיין לא כתבו עליו, אבל ככל הידוע לי בקרוב יתפרסם ראיון עם הסופר וזה אפילו יקרה באתר אינטרנטי מוביל. אלא שזה לוקח זמן. הספר ראה אור לפני חודשיים או שלושה לכל היותר וכמות הכותרים שרואה אור לא מאפשרת לקבל סיקור מיידי ומקיף על כל ספר ראוי שרואה אור - במקרה אני זוכרת דוגמה דומה, ספרה של פטי סמית "רק ילדים" ראה אור לפני ארבעה-חמישה חודשים - רק לפני שבוע-שבועיים הוא קיבל התייחסות ביקורתית מקיפה ב"מוסף הספרים" של "הארץ".
יש ספרים שגם לא זוכים לזה, מהסיבה הפשוטה - לסופר שלהם "אין סיפור" (אמא שלו לא ילדה אותו בהיותה הומלסית בת 15 וכיו"ב - זה נקרא "סיפור" בעיני העיתונות). היום כבר לא מספיק לפרסם ספר איכותי כדי שיכתבו עליך, וגם אם זכית בפרס "המאן-בוקר" זה לא מבטיח שיפרסמו איתך ראיון. עצוב, אבל אמיתי.

דבר נוסף הוא שבדברים שלך יש סתירה אינהנרטית - את אומרת שההוצאה מזלזלת באינטילגנציה של הקורא ולכן מצניעה את הספר, אם כך למה מלכתחילה היא הוציאה אותו לאור? היא עשתה זאת במטרה להפסיד כסף? היא לא רוצה שהספר יצליח ושתשמעי עליו? היא לא רוצה שהוא יקבל פרסום? אלא שפרסום ברדיו ובעיתונות הכתובה (בעיקר בעיתון המוביל במדינה) עולה המון כסף. וההוצאה מוציאה עשרות ספרים בשנה ולא רק את הספר הזה. כך שלמרבה הצער, להוצאה אין את האפשרות לצאת בקמפיין פרסומי רחב שיבטיח חשיפה מירבית לספר. וזה מחזיר אותנו לנקודה שממנה פתחתי - הבחירה של העיתונים/ מבקרי הספרות (שהולכים ומתמעטים) לסקר ספרים מסוג זה. להשקיע את מידת הזמן הדרוש לקרוא את 527 עמודיו של ספר שכתב סופר סיני לא מפורסם/ שאינו סלבריטאי.

ואחרון חביב, ספיציפית לגבי "חמישים גוונים של אפור" שאזכרת, אולי נעלם מעיניך, אבל הספר ראה אור בהוצאת "ידיעות אחרונות" ואי לכך רוב הפרסומים המסיביים עליו היו בעיתונים שקשורים לבית ההוצאה/ העיתון הזה(ר"ע פרק מתוך הספר שפורסם ב"שבעה ימים", טור של דנה ספקטור על הספר גם הוא ב"שבעה ימים", תחרות כתיבת סיפור אירוטי ב-Ynet, ראיון עם הסופרת ב"שבעה לילות", בטח עוד איזו כתבה שפספסתי ב"לאשה" כי אני לא קוראת את העיתון ועוד). אין לזה שום קשר להוצאות אחרות או למידת הפרסום שמקבלים ספריהן - את הטענות בעניין זה יש להפנות לעיתונאים שקופצים על ספר כזה (האמת היא שבמקרה הזה קשה להאשים אותם כי הספר, בלי קשר לרמתו המזעזעת בעיני, הוא תופעה מו"לית מטורפת שמצדיקה בהחלט סיקור עיתונאי). ואפשר גם לבוא בטענות אל המוני הקוראים שרצים לקנות את "חמישים (שיואו, זה מדהים ומהמם) גוונים" וממצבים אותו בראש רשימות רבי המכר, למרות שאנשי ספר כבר קבעו נחרצות שמדובר בקשקוש שכתוב גרוע להפליא. אבל כאן כבר נכנסים לדיון תרבותי רחב יותר שלא זה המקום לפרט לגביו.

בכל מקרה, אם לסכם - אני שמחה שהגעת אל הספר, שקראת ונהנית ממנו והכי חשוב - שטרחת לכתוב ביקורת מקיפה ואינטיליגנטית שתגיע לקוראים רבים נוספים. אתרים כמו "סימניה" הם בהחלט מענה טוב וראוי לבעיה של חוסר הסיקור התקשורתי שציינתי, ופעמים רבות אני מוצאת שהם אף טובים יותר מביקורות שטחיות או לא מעניינות שמתפרסמות בעיתונות הכתובה.





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ