אז מה אם היית אומר כן ? יש רגעים שמשנים את הכל.

אני זוכר היטב את הסרט דלתות מסתובבות. את החדשנות בסרט שנע בשני מסלולים מקבילים אך שונים בהוויתם. אבל זה היה סרט והיה מדובר בשני מסלולים.

אז מה יש לנו כאן בעצם :

איווה רוכבת על אופניה ונתקלת במסמר חלוד. לעזרתה חש ג'ים. מכאן מתפצל הספר ל 3 אפשרויות שונות של עלילה.

אפשרות ראשונה :
אהבתי את הספר. מאוד. הוא הראה לי ולימד אותי רבות על השאלה הנצחית מה היה קורה אילו ? האם כולנו נידונים לגורל ולמסלול אחד או שבחיי כולנו ישנם מספר מסלולים מתפצלים שכל אחד מהם מוביל למקום אחר. הספר היה לי קל לקריאה כמו מריחת חמאה על לחם מחמצת שאך זה יצא מהתנור ואדיו מהבילים.
התענגתי על כל פיתול בעלילה ולא שלא היו כאלה.
לא התבלבלתי ולו פעם אחת בתפניות העלילה השונות.
בכל ערב שהתחלתי לקרוא אותו לא לקח לי חצי שעה להיזכר מי נגד מי, האם ג'ניפר היא הבת של ג'ים מהאפשרות הראשונה או שאולי המאהבת שלו מהאפשרות השלישית ומי זאת שרה לעזאזל.

אפשרות שניה :
ניסיון אינטליגנטי ונועז אם כי לא ידידותי לקוראים להציג מציאות מתחלפת.
אני יכול לדמיין את הסופרת יושבת וכותבת את הספר ולא מצליחה להחליט באיזה קו עלילה תמשוך את גיבוריו. ההחלטה כל כך קשה עבורה שהיא מחליטה לצאת לרכיבת אופניים. בעוד היא רוכבת על אופניה אי שם בגבעות הירוקות של אנגליה, היא נתקלת במסמר חלוד, מושלכת מהאופניים ונפגעת בראשה.
כאשר היא קמה אחרי אי אילו שניות שנראות כמו נצח, היא פתאום רואה את הפתרון המושלם : היא תכתוב ספר עם 3 קווי עלילה שונים במסווה של מה היה קורה אילו. במעמקי הראש הדואב שלה היא חושבת שכבר עשו על זה סרט, אבל היא לא בטוחה במאת האחוזים שאכן כך היה.
המו"ל שלה מתלהב עד עמקי נשמתו מהגימיק ומשכנע אותה להמשיך במלאכה.

אפשרות שלישית :
416 עמודים מהקשים שקראתי, וזה לא שלא קראתי ספרים קשים בחיי. שרדתי (ונהניתי) מבולוניו של 2666 על 700 ומשהו עמודיו הצפופים ועמוסי הפרטים, הסרטאו הגדול שהיה גדול בעיני עם שלל המלל, אהבתי כל עמוד משידוך הולם על שלל דמויותיו ועלילות המשנה שלו ואני בדיוק בהפסקה אחרי 300 עמודים של "עיר בלהבות" שיכול לשמש ככלי נשק רצחני אם הוא נופל מקומה שמינית על הולך רגל תמים ברחוב.
אין לי בעיה עם ספרים מורכבים. אבל לקח לי כל ערב חצי שעה רק לזכור מי נגד מי ואיזה מסלול התפתח לאיזה כיוון.
שלא תבינו לא נכון, הספר לא רע בכלל אבל אם הייתי קורא אותו פעם שנייה, הייתי מנסה להתחיל ולסיים אותו באותו יום כי אחרת אין דרך לשרוד אותו.

אז אילו מהאפשרויות היא האפשרות הנכונה ????????

מספרים שהאיש שהמציא את השח-מט, הגיע לשח הפרסי והקדיש לו את המשחק. מוקסם מהמשחק דחק השח בממציא לנקוב את שכרו. "אם אתה מתעקש" הצטנע הממציא "ארצה רק גרגר דגן אחד על המשבצת הראשונה. שניים על השנייה, ארבעה על השלישית, וכך עד לכיסוי הלוח." השח - שלא היה מתימטיקאי - הסכים עד שהבין במה המדובר. הממציא נפרד מראשו, המשחק מוערך עד היום, ושמו לא השתנה - הוא עדיין קרוי על שמו של השח הרצחני, שידע שאם אתה שח - אתה לא חייב להיות מתימטיקאי.

אין דבר רחוק ממני יותר ממתימטיקה, אני לא מתעניינת בסיכויים והסתברויות. אבל כמו אותו שח אני מבינה היום, שיש המון אפשרויות בכל מצב של בחירה. וכל בחירה פותחת אינספור אפשרויות נוספות, המחייבות גם הן בחירה, ממש כמו הדגנים שביקש הממציא ההוא, שמספרם המוכפל בריבוע עלה על רכוש הממלכה כולה.
הספר הזה מתאר אפשרויות - רק שלוש מתוך אינסוף - בחיי זוג מסויים. ברנט צמצמה את האינסוף לכלל מספר הגיוני, שקורא יכול לעקוב אחריו. לחזור לאותה צומת, ולבחור באפשרות אחרת, לבחון את התוצאות האפשריות לאותה בחירה ולכתוב על זה פרק. תאורטית זה סיפור מעניין. למעשה הוא מעייף ומשעמם.

"חיים ועוד חיים" עשה עם רעיון דומה ספר שאהבתי מאד. הספר הזה לא יודע ללהטט עם הרעיון היפה ולבחון אותו בדרכים יצירתיות. אז אנחנו מקבלים זוגיות (1) מוחמצת, אשה שבחרה בחירה שגויה מתוסכלת, וזוגיות (2) שמתמודדת עם קשיים רגילים של זוגיות. התוצאה כמו שאמרתי שיעממה אותי, נטשתי לפני הסוף. שלושה כוכבים - כולל בונוס של חצי כוכב לספר ביכורים.
אני מניחה שכל אחד חושב לפעמים "מה היה אילו" - מה היה קורה אם הייתי בוחר באפשרות שפסלתי. איך היו נראים חיי אם הייתי מרשה לעצמי לבחון בחירה שאינה מרפרטואר הבחירות הרגיל שלי.
מישהו צריך לכתוב על זה ספר.

ספר מקורי , משעשע וקולח שעוסק בנושא מאוד מעניין – צירופי מקרים וההשפעה שלהם על חיינו.

איווה וג'ים מאוהבים. הם הכירו בגלל... מסמר. איווה רכבה על אופניים , נתקלה במסמר , ג'ים נחלץ לעזרתה והדרך לאהבה היתה קצרה.
אבל מה היה קורה אילו היא היתה רוכבת רק סנטימטר מהמסמר או שהוא בכלל לא היה מונח שם? היא היתה ממשיכה בשגרת חייה עם החבר שלה דיוויד , והם היו אמורים להתחתן.

הספר משרטט שלוש עלילות אלטרנטיביות שונות בפרקים מתחלפים , בווריאציות נוסח "דלתות מסתובבות" , כשכל פרק נושא את הכותרת המתאימה: "אפשרות ראשונה" או "אפשרות שניה" או "אפשרות שלישית". אין שום בלבול בין העלילות, והקורא מנתב בצורה קלה בין האפשרויות השונות.

הספר משעשע אבל עוסק בנושא רציני מאוד. אז בסופו של דבר , מה נותן את הטון : הבחירות שלנו , הרצונות והשאיפות , או צירופי מקרים קטנים שבאים ומחליטים עבורנו? והאם בכלל יש תשובה לשאלה הזאת?

לא בטוח שתקבלו תשובה לשאלת מיליון הדולר, אבל לפחות תקבלו ספר טוב. ממליץ בחום.

ביום בהיר ואקראי, אישה רוכבת לתומה על אופניה. היא עוצרת מפאת פנצ'ר, פוגשת גבר והם מתאהבים. עד כאן זה פשוט, שלא לאמר בנאלי. אלא שכאן נוסף מוטיב מבהיל ומרתק כאחד: מה אם לא?
לורה בארנט קיבלה החלטה אמיצה לפסוע במקביל בכמה נתיבי מה היה אילו שונים ולפרוס בפני הקוראים התמהים שלושה כיווני עלילה אלטרנטיביים, שלוש אפשרויות למהלך חייהם- המשותפים והנפרדים- של איווה וג'ים.
ברעיון כל כך ייחודי גלום פוטנציאל להיות כישלון חרוץ- אם הוא ייפול באחת מהמוני המלכודות שטמן לעצמו, או יצירת מופת- אם ייתגבר עליהם וירומם את מעמדו מעל כל עמיתיו הספרים הרגילים, שלא יכולים לראות מעבר לקו עלילה אפשרי אחד. בסקאלה הזאת, מוצא "אפשרויות של שנינו" את מקומו היכנשהו באמצע. לא, הוא לא יצירת מופת. אני צופה שהזמן שיעבור עד שנמצא אותו בבית הקברות לספרים (מדף ה50% הנחה) הוא מועט למדי. אבל מדובר בספר מוצלח סך הכול, כתיבה מהנה, עלילות צבעוניות ודמויות אמנם שטחיות מעט אבל... טוב הדמויות לא משהו, אבל בגדול הספר אחלה.
אז איפה הוא טעה? שמחה ששאלתם.
מכשול ראשון- הבחירה באפשרויות. בכל רגע נתון ישנו מספר אינסופי של מציאויות אלטרנטיביות ועל המחבר לבחור באפשרויות המתוארות לפי נטיית ליבו. את ליבי המתמטי משהו היה אפשר לרצות עם ספר בינארי: נפגשו או לא נפגשו. אני הייתי שמחה לסט מסודר של אפשרויות זרות ומשלימות, שהחיתוך בינהם הוא ריק והאיחוד שלהם שלם. לא מצאתי הגיון בבחירת האפשרויות, מה שדי הציק לי.
מכשול עצום שמיד נגלה לעיני כל קורא מנוסה יהיה מדד הבילבול. רבים הם הספרים שמקשים על מעקב אחרי הסתעפות העלילה גם כאשר יש אחת כזאת. דמיינו שלוש. בכל אחת יש לשני גיבורינו מסלול קריירה, מסלול גיאוגרפי, חברים, אנשים לבגוד בהם, האנשים שאיתם בגדו, ילדים, גירושים, נכדים, לא בהכרח בסדר הזה. חוץ מהעובדות הבסיסיות שהם אוהבים מעשנים ובוגדים, אין עובדות שמעגנות את שלושת העלילות ומקלות על הזיכרון. מכאן נובע שהדרך בה קראתי את הספר, בהפסקות כאשר היה לי זמן, הייתה שגויה מן היסוד. אני ממליצה לקרוא אותו בבת אחת על מנת למזער נזקים.
עוד מילה על עניין הבגידות: שלוש אפשרויות לחיים שונים, ובכולן אף אחת מהדמויות הראשיות לא מסוגלת לאהוב אדם אחד לאורך זמן. לקראת סוף הספר, אחת הדמויות מתארת את האהבה שלה כאהבה האמיתית, מכיוון שהייתה קצרת טווח וחסרת מחויבות ולא נשחקה בחיי השיגרה המשמימים של נישואים. בנושא זה הספר מתאר תפיסת עולם עצובה כל כך, ואני בהחלט מקווה שהסופרת לא מאמינה בכך בעצמה, אלא פשוט החליטה בכישרון רב לתאר אמונה שגויה מבחינתה. מי שמתייחס כך לאהבה, כאילו החלק הארי שבה הוא החלק הסוער, המחדש, המלהיב, לעולם לא ישבע אהבות ותמיד יחפש החלפות, בכל אחת מהמציאויות האלטרנטיביות שלו.
לקטגורית העניינים הקטנוניים שמחרפנים אותי- שימוש מופרך ותכוף מדי בסוגריים. אני לא אומרת שספר חייב להיות נקי לחלוטין מהערות בסוגריים, אבל בעצם אני כן אומרת זה. משהו חייב להימחק מהספר: או הסוגריים או לחלופין המשפט כולו.
לבסוף- מכשול המסר. כי מסר כלשהו חייב להיות כאן, אם כי בעיני המסר החזק ביותר מובלע במעמקי הספר ולא מתבלט כל כך. הספר לא מכריע בצורה מוחלטת בין גורל לבחירה, אם כי מפגין מעט נטיות דטרמניסטיות. המסר החשוב ביותר ביותר נמצא במשפט אחד שאומר ג'ים לאיווה, כשהיא מספרת לו על הקושי שלה לכתוב. קשה לה כי היא כל הזמן מדמיינת את הביקורות על כתיבתה, והחשש מכישלון משתק אותה. זה לא מה שחשוב, עונה לה ג'ים. מה שחשוב זה אם את אוהבת את זה.
כל כך חשוב לנו, חברי סימניה, כמבקרי ספרים חובבנים לזכור את המשפט הזה. הביקורות שלנו, על כל חדותן, רהיטותן, דקות אבחנתן, נכונותן, הן לא חשובות. אם לורה שלמה עם פרי מאמציה, אם היא שמחה בו ואוהבת אותו בלב שלם- אז הספר מושלם. אני חייבת להעריך את זה, ואני אכן מעריכה את זה. גם לגבי הספרים שאני שונאת, גם לגבי הספרים אותם זיכיתי בעוקצניות מביקורתיי. ובעודי מתחילה בהיסוס בניסיון היומרני שלי לפלס את דרכי אל הצד השני של ביקורות הספרים, התזכורת הזאת חשובה לי מאין כמוה. ועל כך אני חייבת להודות ללורה על הספר המקסים שלה, ולממשלת ישראל על ביטול חוק הספרים, שאיפשרו לי לקנות את הספר במבצע. מי יודע מה היה קורה אילו לא הייתי קוראת אותו.

איזה ספר מקסים! בעצם, שלושה סיפורים שונים בספר אחד. שלוש אופציות אפשריות כתוצאה ממקרה אחד. אהבתי מאד את הרעיון, מתוחכם ומעורר הרבה מחשבות. ממליצה בחום!
איווה, בחורה צעירה, רוכבת על אופניים בדרך ללימודים, נתקלת במסמר שגורם לה לפנצ'ר בגלגל. ג'ים, סטודנט כשרוני לציור שעובר בדרך, עוזר לה והם מתאהבים ממבט ראשון. ג'ים מזמין אותה אליו.
מרגע זה הסיפור מתפצל לשלוש אופציות אפשריות:

1. אווה מסכימה להצעתו של ג'ים והולכת איתו לביתו. ג'ים ואיווה מתאהבים, כל אחד עוזב את בן/בת זוגו הנוכחי, הם נישאים וחיים ביחד.
2. אווה מסרבת להצעתו של ג'ים וחוזרת לביתה. היא מספרת לבן זוגה הנוכחי, דיוויד, על התקרית באוניברסיטה, נשארת עם דיוויד ומתחתנת איתו. במקביל, ג'ים נשאר עם בת זוגתו, ורוניקה.
3. אווה הולכת עם ג'ים לפאב סמוך למקום הארוע. למרות שהם מתאהבים ומוצאים חן אחד בעיני השנייה, איווה מרגישה מחוייבות כלפי בן זוגה הנוכחי, דיוויד, ומחליטה להישאר איתו ולוותר על ג'ים. איווה ודיוויד מתחתנים.
גם בתוך כל אחת מהאופציות, חלות התפתחויות: בגידות, פרידות, התאהבויות. בכל אופציה הם מקימים משפחה, נולדים ילדים, מפתחים קריירות וממשיכים בחייהם, כאשר הגורל מאתגר אותם כל פעם מחדש.
סיפור מורכב שמלמד אותנו איזה השפעה מרחיקת לכת יכולה להיות לארוע קטן אחד בחיינו.
סיפור על הדרך הקשה שצריך לעבור בכדי למצוא אהבה אמיתית, על בחירות והחלטות קטנות שאנחנו מקבלים מבלי שאנו יכולים לצפות את השפעתן בעתיד.
מכיוון שהסיפורים הולכים ומסתבכים, אני ממליצה להכין פתק עם שלוש האופציות כדי שיקל על הקריאה. תהנו!