ביקורת ספרותית על אפשרויות של שנינו מאת לורה בארנט
ספר לא משהו

---

תארו לכם שאתם כותבים ספר. אתם מניחים בקו ההתחלה גבר, אישה, רגע מפגש. מה יקרה מעכשיו- זה רק אתם מחליטים. או... שלא מחליטים.

הספר הזה נראה כמו טיוטה של סופרת. היא לא ידעה באיזו אפשרות של התפתחות עלילה לבחור, אז היא בחרה בשלוש אפשרויות. שהם מתחתנים מיד, שהם לא מתחתנים, שהם שומרים על קשר אבל מרחוק. ואז היא פיתחה כל אפשרות בנפרד, על אותו ציר זמן. בכל תקופה בחיים שלהם אנחנו יכולים לקרוא מה קרה בכל שלוש האפשרויות. והתוצאה- שלושה סיפורים בספר אחד. האם זה נח לקרוא? לא. האם זה מעניין לקרוא? כן, כל אחד בנפרד. האם נהניתי? לא.

ראשית, בשביל רצף הסיפור קראתי כל אחד מהם מהתחלה ועד הסוף, מה שאומר הרבה דפדוף הלוך וחזור במהלך הקריאה, במקום קריאה רצופה.

שנית, כל סיפור היה קצר בפני עצמו, שליש ספר. זה אומר שבמקום סיפור ארוך ומעמיק, יש שלושה סיפורים קצרים (יחסית).

שלישית, מכיוון שהסיפורים היו קצרים, לא היה מספיק מרחב לאפיון הדמויות, לעומק רגשי, למסר כלשהו. כל פרק של סיפור הכיל בעיקר תיאור של מה קרה עד כה, ומעט עומק של הרגע שבו עצרנו.

בקיצור, לא נהניתי לקרוא. משאירה לכם את האפשרות אם לקרוא או לא, או גם וגם, רק אל תשכחו שהסוף צריך להיות אחיד בשתי האפשרויות, כמו בספר.

» ביקורות נוספות של מוריה
» ביקורות נוספות על אפשרויות של שנינו