ביקורת ספרותית על השבוי ואשת השבוי - סיפורם של טייס ישראלי, רעייתו, ושלוש וחצי שנים בשבי המצרי מאת נורית הרפז
ספר מעולה

---

לפעמים זה מנחם לדעת שלא הכל התחיל עכשיו. שהתקופה הזו היא אחת מני רבות שעברו עלינו כעם וכמדינה וכהיסטוריה עולמית. מנחם לדעת שיש אנשים שעברו לפנינו את הקושי הנוכחי ושרדו אותו כדי לספר לנו איך הם עשו את זה.
במהלך כל שנות המדינה נלקחו אנשים בשבי האויב. בדרך כלל הם היו גברים צעירים, בדרך כלל חיילים. לפעמים היו להם משפחה וילדים, לפעמים לא. והרוב חזרו, חיים. יש ארגון של פדויי שבי, יש תקנות מדינתיות בקשר אליהם, ויש התמודדות שלהם כחבורנ וכיחידים לאורך השנים שעברו מאז ועד היום.
בספר הזה יש סיפור של אחד מהם. רמי הרפז נפל בשבי המצרי בשנת 1970. הוא היה בשבי בתחילה לבדו ואחר כך עם עוד חיילים ישראלים, במשך שלוש וחצי שנים.
בספר הזה מובא הסיפור שלו על חייו בשבי, ובמקביל הסיפור של אשתו וילדיהם. כי החיים בארץ המשיכו כרגיל גם בזמן שעבורו הם התקיימו במימד אחר.
הספר הזה חשוב, אהבתי אותו ולמדתי המון.
א. הוא מראה שאדם לא סתם מטפח כישורים, לא סתם נולד עם מערך תכונות מסויים, לא סתם מגיע למקום עם אנשים ספציפיים. לכל אדם יש תפקיד והוא מיוחד לו לפי תכונותיו כישרונותיו. ובשעה הנכונה כולו מגיע לידי ביטוי ומימוש. כשרמי הרפז היה בשבי, הוא הביא איתו את כל מה שלמד עד כה, ואת כל תכונות האישיות שלו, ואלו הפכו אותו למנהיג הלא רשמי של חבורת השבויים.
ב. יש חיים אחרי. אחרי המשבר, התקופה הקשה, יש חיים אחרי. יש חיים ויש מוות, יש עליות וירידות. החיים לא נגמרים עד שהם נגמרים באופן סופי. אחרי שרמי הרפז חזר מהשבי המצרי, ויחד עם אשתו חזרו לחיים מלאי עשיה ומשפחתיות, נולד להם בן. והבן הזה מת בגיל 26. כלומר זה לא שהם חיו באושר ועושר. החיים ממשיכים אחרי תקופה קשה, על כל מה שהם מביאים איתם.
אני ממש ממליצה לקרוא, גם בהקשר הנוכחי של החטופים שהיו שם וחזרו חייים, וגם בהקשר הכללי שלכל דבר יש שני צדדים. יש את השבוי ויש את אשתו. יש את האור ויש את החושך.

» ביקורות נוספות של מוריה
» ביקורות נוספות על השבוי ואשת השבוי - סיפורם של טייס ישראלי, רעייתו, ושלוש וחצי שנים בשבי המצרי