ביקורת ספרותית על החבל מאת סטפן אָאוּס דֶם זיִפֶּן

---

כאמור, נסעתי לאוסטריה לחגוג עיגולדת. כאמור, בחרתי לרכוש ספרים תודות לכרטיס מתנה שקיבלתי לרשת הירוקה, ושוב כאמור, בחרתי את הספרים בעיקר על פי עוביים הלא קיים. כלומר כאלה שייכנסו לטרולי ולתיק הגב המותרים בטיסה ולא יגדילו בהרבה את המשקל. בקיצור, גורמים חיצוניים שקובעים מה לקרוא. בנוסף, רציתי ספרות שתשקף את היעד ותכניס לאווירה. אלא שלא היו בחנות ספרים תואמים לדרישות של צוויג או של קפקא, וככה עלה בגורל הספר הזה. אומנם גרמניה ולא אוסטריה, אבל אלה ארצות תואמות שגם דוברות את אותה שפה.

אז החבל. היה פעם ספר, לא מאוד מעניין, בשם "סוג מסוים של יתמות". אלה היו רשמים עיתונאיים מטיול בפולין דקה וחצי לאחר עליית מסך הברזל, כלומר משהו שבזמנו היה מאוד ייחודי ולא כל אחד חווה. אחד הדברים שנכתבו שם זה שבתוך הנוף הפולני, היערות העבותים, האור המעומעם והצללים, אפשר להבין את האגדות שצמחו. אלה האגדות שבנופים המדבריים ובאור החזק שמאפיין את מדינתנו הים תיכונית הן פשוט מתפוגגות באוויר.

בעיירה בשם מלק, בעת שעליתי בגשם סגרירי בשביל אבנים אל מנזר אי שם בגובה, הרגשתי איך הנוף יכול להנפיק סיפור כמו "הטירה" של קפקא. מאוחר יותר, כאשר הגשם התחזק וגם הסגריר הסתגרר לו, נכנסתי ממש לאווירה של "החבל". חבל. זה מה שיש שם. כפר קטן וקצה של חבל, שהקצה שלו נמצא בין העצים. כנראה, כי זה לא משהו שמצליחים לראות והאור מתעתע. סקרנות היא תכונה אנושית, והזכרים הבוגרים בכפר כל כך מסתקרנים מהתעלומה שהם מתגייסים ללכת כקבוצה ולחקור את עניין החבל כולל מציאת הקצה השני שלו. עם הכניסה לתוך היער הסיפור הולך ומסתבך. לא ברור האם זה משהו באוויר של היער, משהו שנודף מהעצים, ואולי התאורה העמומה. זה לא רק שקצה החבל איינו בנמצא והוא הולך ומתחמק, אלא שגם המטרה של היציאה, והמשפחות שבעורף נשכחות מלב.

הסיפור נע ומתנודד בין מציאות ובין אלגוריה. הספר דק, התיאורים מצומצמים, ולכן הוא לא מספיק לשעמם ואז מגיע באכזריות גרמנית לסופו.

אפשר לקרוא, לחובבי הז'אנר.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על החבל