ביקורת ספרותית על החבל מאת סטפן אָאוּס דֶם זיִפֶּן
ספר מעולה

---

במהלך טיול ערבית שגרתי בשולי כפר קטן ונידח – ככל הנראה בתקופה שלפני המהפיכה התעשייתית - מוצא האיכר ברנהרד חבל איכותי. כמי שמכיר כל דבר בכפר, ברנהרד מבין שלאיש בכפר אין חבל מעין זה – אז למי הוא שייך? מנין הגיע? זה בעצם המנוע של העלילה – הסקרנות והריגוש המתעוררים אצל הכפריים נוכח האירוע הלא -שגרתי. המשך החבל נעלם ביער – היכן קצהו?

אאוס דם זיפן (להלן אד''ז) מיטיב לבנות סיפור הנשען על המתח הקיים בין שני קטבים מנוגדים: האחד, השגרה על כל הרוגע, הברכה וגם השיממון שיש בה, ומולה היצר ההרפתקני לפתור תעלומה שמעולם לא הזדמנה לאיכרים הללו, וכך ינציחו את עצמם בסיפור שיועבר מדור לדור: "על המסע הזה אל המרחק ואל הלא נודע הם יספרו לילדיהם ולנכדיהם עד סוף ימיהם, ואלה יספרו לילדיהם ולנכדיהם. הסיפור יהיה לנקודת השיא של חייהם בפאתי היער, חיים שהשתרכו בחדגוניות עיקשת וכמעט לא נצבעו באירועים. האיכרים לא הכירו כמעט דבר מעבר לכפרם - בשבילם היה העולם מוגבל לשטחים הקטנים שמחוץ לבתים ולשדות הקטנים המוקפים ביער....עכשיו חילץ החבל את האיכרים מכל זה. הוא עורר בהם געגוע שהיה חבוי עד כה באיזורים בלתי נגישים של הנפש: לברוח פעם אחת מעולם הקטן והמסורתי, לבתק בהנאה מטורפת את אלף החוטים שבאמצעותם היו קשורים לבית ולכפר".

הרובד השני הוא המתח הקיים בין היער הפראי על כל מה שהוא צופן בחובו לבין הישוב המגונן והמוכר. "ברנהרד הלך לאורך היער הכחול שחור, שנמתח בקשת רחבה סביב שני תריסרי בתים וסביב השדות ושטחי המרעה. כפי שאירע לעיתים קרובות, היתה לו הרגשה שהעצים מתקרבים מעט אל הבתים בחשיכה – כאילו רצו לצמצם בחסות הלילה את המעגל ולהטמיע בעצם בחזרה חלק מהאדמה, שאבותיהם של הכפריים הנוכחיים ביראו מן החורש". היער טומן בחובו הבטחות כגון עצים להסקה ולבניה ושפע של חיות לצוד, אך גם צופן בחובו סיכונים. וכך אכן קורה בשני הניסיונות הראשונים והכושלים לגלות היכן מסתיים החבל. למרות זאת ועונת הקציר המתקרבת – עניין קיומי בכפר דל, האיכרים נחושים בדעתם לארגן משלחת שתפתור את התעלומה ויהי מה.

למשלחת המורכבת כמעט מכל גברי הכפר הכשירים מצטרף ראוק, מורה נודד המלמד מידי פעם את ילדי הכפר. ראוק לא הגה את הרעיון המסע, אך הופך לדמות חשובה בשכנוע לצאת אליו ולהמשיך במסע חרף כל הקשיים והדאגה למתרחש בבית. ראוק, מלווה בשני כלבים אימתניים, מנצל את העליונות הרטורית שלו על פני כל ההגיון המיוצג על ידי ברנהרד, הקורא לכפריים לשוב לאחור. "האיכרים היטו את ראשם הצידה כשראוק דיבר אליהם, רובם בפה פתוח קלות, ואחרים לא רק קלות. דבריו הרהוטים ריתקו את כולם ובה בעת בלבלו אותם. דבר זה או אחר לא הבינו עד הסוף, ובכל זאת היו בטוחים שבסך הכל, הצדק לא יכול להיות אלא איתו...". כך נמשך המסע, ובמקביל הנשים נותרות בכפר להתמודד עם המטלות ועם איתני הטבע. אד''ז מדלג בין שתי הקבוצות הללו המנותקות לחלוטין זו מזו, כל אחת נאלצת לקבל החלטות קשות.

אד''ז בראיון ל-DE.KULTURBUCHTIPPS ב-2015 סיפר כי הרעיון לסיפור הגיע מחלום שחלם על חבל המתארך ומתארך ללא סוף וקבוצת אנשים סקרניים המנסה ללכת בעקבותיו.....

נורה גנטנבריק, בביקורת על הספר במדור התרבות של השפיגל (2012), כתבה כי מגרעתו העיקרית של הספר היא שהעלילה צפויה. אד''ז, בעיניה הוא ממספרי הסיפורים הטובים, אך אינו מטובי הכותבים ספרות אלגורית.

אני חולק עליה. הספר הזה עשיר באלגוריות. מפאת קוצר המקום אסתפק באזכורם בקצרה: זה סיפור על המתח בין השגרה לפריצתה, על מנהיגות ודינמיקה קבוצתית, על חיפוש דרך ואבדן דרך, על כוחה של הרטוריקה וגם על התהפוכות בחיים; על מסע שניתן לראותו גם כמסע אל התת-מודע של כל אחד. כל אלה, מוגשים בשפה עשירה המחיה את הסביבה בה מתרחשת העלילה.

לסיום, הספר הזכיר לי את ספרו של הסופר הפיני ויו מרי, הנושא אותו שם (ותודה ליעלהר על ההמלצה). התרשמתי שבעוד שבספר של וויו החבל אינו חיוני לסיפור למרות שהוא נוכח לכל אורכו, הרי כאן ללא החבל אין סיפור.

השורה התחתונה: קריאה מהנה ומעוררת מחשבה. מומלץ.

» ביקורות נוספות של דן סתיו
» ביקורות נוספות על החבל