“"...ובעצם, הרי בכל אחד מאיתנו יש אין-סוף אופציות של קיום. היינו יכולים להיות כל-כך הרבה אנשים אחרים, לחשוב מחשבות אחרות, להיות עם חוש הומור אחר, להיות עם גוף אחר.... אנחנו אחת מתוך שפע של אפשרויות. בדרך כלל, ביום-יום, אנחנו מתכנסים לאחד: יש לנו גוף אחד, יש לנו, בדרך כלל, מגדר אחד, יש שפה אחת או שתיים שבה אנחנו מתארים לעצמנו ויוצרים לעצמנו את התודעה והמציאות, יש לנו ביוגרפיה אחת, אבל זה צמצום לא מובן כמעט. למה אנחנו מוותרים על העושר הזה שטמון בתוכנו?" - דויד גרוסמן

החיים מלאים פרשות דרכים שבהן אנו חייבים לבחור בדרך אחת ולפסול את כל האחרות. בחירות אלה הן שהפכו אותנו ברבות הימים למי שאנחנו. אך מה היה קורה אילו צעדנו בדרכים האחרות? איזה מין אנשים היינו נעשים?

ריצ'ארד באך ולסלי, רעייתו, גלשו במטוס הים שלהם בשמי לוס אנג'לס כשלפתע הרגישו חבטה חזקה ואור זהוב הבזיק בפניהם, ובאורח פלא, העיר הגדולה על כל מגדליה נעלמו כלא היו. ממקום מושבם בתא הטייס הם לא יכלו לראות אלא נוף מרהיב של אוקיינוס כחול ואינסופי המשתכשך באור השמש, ובתוך המרקם הזה דימו לראות נתיבים רבים ומשונים. משנוכחו לדעת שכל מכשירי הניווט הפסיקו לפעול, ושאינם מסוגלים ליצור עוד קשר לא עם מגדל הטיסה ולא עם שום תחנה אחרת, הם מחליטים לבצע נחיתה על אחד מן הנתיבים.

מטוס הים הופך לסירת מירוץ ונוחת בשלום על המים, וכשם שהמטרופולין העצומה נעלמה מקודם, כך הפעם המטוס והאוקיינוס נעלמו, ולתדהמת השניים, הם מוצאים עצמם במלון קליפורני שאינו זר להם. בקצה המסדרון מצלצל פעמון המעלית, וכשזו נפתחת, התדהמה מגיעה לשיאה: ריצ'ארד ולסלי הצעירים ב16 שנה הם הדמויות היוצאות ממנה.

אלה היו ריצ'ארד ולסלי עצמם, ביום פגישתם הראשונה. אלא שפגישה ראשונה זו לא הניבה פרי, ורק שנים אחריה, שנים רוויות סבל, ייסורים ולמידה, זכו השניים להיפגש מחדש ולהיווכח כי היו מיועדים זה לזה.
ריצ'ארד ולסלי המבוגרים הבינו: זוהי ההזדמנות שלהם לתקן את שהם קילקלו, לחסוך זמן יקר לשני הצעירים, לשכנע אותם שהאדם שהיה לצדם במעלית הוא למעשה שותף חייהם העתידי, נפשם התאומה, ושעליהם להכיר עוד היום!

זוהי רק ההרפתקה הראשונה בסדרת המסעות של ריצ'ארד ולסלי אל פרשות הדרכים בחייהם, המתוארת ברומן מקסים זה. צירוף מקרים נדיר במיוחד מביא לכך שהשניים זוכים לטייל ולהציץ ביקומים מקבילים, להיחשף למנעד הרחב של הזהויות שהיו יכולות להיות להם, לגלות מה היה קורה אילו בחרו לצעוד בשבילים שלא נבחרו.

בכל אחד מן המסעות האלה זוג האוהבים, והקוראים יחד אתם, לומדים שיעור חשוב לחיים, על נחישות והתמדה, אהבה ושנאה, מלחמה ושלום, חיים ומוות, פרידה ואיחוד. ריצ'ארד ולסלי, והקוראים יחד אתם, נחשפים לצדדים ההרסניים, האכזריים והמסוכנים של האנושות מחד, ולצדדיה היפים, האנושיים והיצירתיים מאידך. הם לומדים, ששני הצדדים מצויים בכל אדם, ובידו הבחירה לאיזה צד להתחבר, באיזה עתיד להועיד לעולם.

במשך כל הקריאה בספר, שהייתה די מהנה, אגב, הדהדה בתוכי האמירה של גרוסמן שהבאתי בפתח הסקירה, ולא יכולתי שלא לחשוב שבספר זה באך אכן מקיים את הצו הגרוסמני (הגם כי הספר נכתב הרבה לפני האמירה הזו), ומשתמש בכתיבה כדי "לנוע על ציר הרבה יותר רחב של אפשרויות קיום".”