"ידידת נפש איננה אפשרית, כך הסקתי בשנים מאז הפכתי את מטוס הפליט לכסף מזומן ובניתי את חומות האימפריה שלי. איננה אפשרית לאותם הרצים לעשרה כיוונים שונים בעשר מהירויות בעת ובעונה אחת, איננה אפשרית לתאבי החיים. היתכן שטעיתי?"
וזהו ריצ'ארד <mark>באך</mark> במיטבו. טייס חופשי, שרוצה לעוף הכי גבוה שאפשר, בלי מגבלות, מגלה שכשמתאהבים שוב אין חשק לעוף לכל הכיוונים, כי אי שם, דווקא על הקרקע, מחכה לו שאיפת חייו.
'גשר מ

אני מניחה שהרצון לעוף, לפרוץ גבולות ולקיים את הדברים כך שהשמיים הם הגבול נמצא בכולנו.
הרי אנחנו בני אדם, יש לנו יכולת מופלאה של חשיבה או כפי שאני אומרת: אין אדם טיפש.

פשוט יש את האנשים שמיישמים את אותה יכולת ומתקדמים הלאה ויש כאלה שלא, שנשארים מקובעים בדעתם, בנישה הכביכול נינוחה שלהם.
[ אני כרגע לא מדברת על אנשים הסובלים מפיגור, זה נושא אחר לחלוטין]

ג'ונתן ליווינסגטון הוא שחף, אבל הוא לא

"...ובעצם, הרי בכל אחד מאיתנו יש אין-סוף אופציות של קיום. היינו יכולים להיות כל-כך הרבה אנשים אחרים, לחשוב מחשבות אחרות, להיות עם חוש הומור אחר, להיות עם גוף אחר.... אנחנו אחת מתוך שפע של אפשרויות. בדרך כלל, ביום-יום, אנחנו מתכנסים לאחד: יש לנו גוף אחד, יש לנו, בדרך כלל, מגדר אחד, יש שפה אחת או שתיים שבה אנחנו מתארים לעצמנו ויוצרים לעצמנו את התודעה והמציאות, יש לנו ביוגרפיה אחת, אבל זה צמצום לא מו

נשברתי באמצע. הוא לא שיכנע אותי. אבל נתתי צ'אנס לעוד כמה עשרות עמודים, כי זה ריצ'ארד <mark>באך</mark>.
אבל בסוף ויתרתי.

זהו סיפורו של ג'ונתן ליווינגסטון, שחף שסירב לחיות כשחף רגיל, והתמסר לנפלאות התעופה במקום לעוף רק ע"מ לחפש מזון, כדרכם של שאר השחפים. כתוצאה מכך הוא מנודה מעדתו. הוא ממשיך בדרכו לבדו ולאט לאט הוא מגיע למיומנויות טיסה גבוהות ולשיאים חדשים. בכל פעם שהוא מצליח לעוף גבוה יותר או מהר יותר הוא מגיע לתובנות חדשות. מטרתו היא להיות חופשי, והוא לומד איך לעשות זאת. עם הזמן הוא מלמד שחפים אחרים לעוף, להגיע לשי

הביקורת מכילה ספוילרים:
את הספר קראתי בהמלצת חברה, למרות שסביר להניח שללא לחץ מצידה לעולם לא הייתי מתקרבת אל הספר הזה. הוא אינו הסגנון שאני קוראת בדרך כלל.
מלכתחילה היה ברור כי הספר הינו אלגוריה, מעבר לתוכן המפורש- המחבר מנסה להעביר מסר, אך כל קורא יפרש את הספר כרצונו, בהתחשב במקום בו הספר פוגש אותו.
ג'ונתן מחפש משמעות נשגבת לחיים, ובשל הפרה של הקוד החברתי-השחפי הוא מוצא עצמו מנודה מהחברה. בשלב

"החוכמה פלטשר, היא לנסות להתגבר על מיגבלותינו כסידרן, בסבלנות רבה.
ההתנגשות בצוקים באה רק בשלב מאוחר יותר של תוכנית הלימודים..."

ספר קטן ואופטימי, מומלץ בחום לאלו המחפשים את דרכם ומבקשים ללמוד.

את "תעתועים" קראתי לפני בערך חמש שנים, והוא זכה למקום של כבוד במדף הספרים שלי. יש אומנם על לא מעט להתווכח כשזה מגיע לפילוסופיה שבבסיסו, אולם הדיון הפנימי שהוא מעורר זכאי לשבח.
ובכל זאת, חוזקו האמיתי של ספר זה הוא דווקא הסיפור. הוא מכשף, שתי הדמויות הראשיות בלתי נשכחות, ולאחר שסיימתי לקרוא אותו התעוררו בי געגועים עזים לקרוא בו שנית.
ריצ'ארד <mark>באך</mark> כתב ספר מזוקק ויקר ערך, ומוביל את הקורא למסע נדיר בכ

סיפור קצר על שחף שמחליט להיות שונה בכך שהוא בוחן את גבולות כוחותיו ובגלל זה הוא משלם בנידוי מהלהקה שבה הוא חי, אבל גם לומד תובנות חדשות ועם הזמן הופך להיות...

מותר לך להיות שונה מאחרים, אך לפעמים יש מחיר לכך.

לכל אדם יש פוטנציאל ורובם פוחדים לנצל אותו .

אתה יכול לברוא לך גן עדן כאן ולא לחכות לעולם הבא.

בכל אחד יש טוב רק צריך לסייע לו לראות זאת בעצמו, זוהי משמעות האהבה.

"גן העדן אינו