ראשית, אני חייבת לספר הזה את השפיות שלי.
שנית, זה הספר עיון הכי טוב שקראתי, ביי פאר.
אם הסיבה שאתם לא אוהבים ספרי עזרה עצמית היא כי הם מחדירים בכם מוטיבציה שקרית שנעלמת ברגע שסיימתם לקרוא אותם - אז הספר הזה שונה מהם מאוד.

הוא נותן לכם עצות פרקטיות, הוא מדויק, הוא לא מעמיס בפרטים, הוא משתף סיפורים של אנשים אחרים, הוא מספר גם על היתרונות וגם על החסרונות שיכולים להיות להרגלים מסוימים.

אם אתם כמוני, מתקשים לשמור על שגרה, מאבדים את המוטיבציה, מתקשים להתמיד - תנו לספר הזה צ'אנס.
אני באופן אישי קראתי אותו באנגלית, וזה נתן לי את התחושה שאני לא מבזבזת את הזמן, כי תוך כדי שאני קוראת ספר על פיתוח הרגלים, אני גם עובדת על ההרגל של לקרוא יותר אנגלית, אז השילוב הזה בא לי מצוין. שווה לגמרי את ה-116 ש"ח שהוצאתי עליו.
מודה שהתבאסתי כשראיתי אותו בעברית, אבל זה סתם היה קטנוני מצידי, נהניתי ממנו הרבה יותר באנגלית, והוא שמר על השפיות שלי לאורך התקופה שקראתי אותו.
איכשהו בכל פעם שפתחתי אותו והמשכתי לקרוא, זה תמיד היה רלוונטי למה שעברתי, וזה תמיד עודד אותי לא להפסיק, בזמן שהוא גם הסביר לי למה קשה לי, ומה חוסם אותי, ומה כדאי לי לשנות כדי שזה יעבוד לי יותר טוב.

אני מניחה שאני היחידה שאובססיבית עד כדי כך לספרי ניהול עצמי, אבל הספר הזה כל כך שונה מכל מה שקראתי, כי הוא לא עמוס בסיפורים אישיים והוא לא מנסה להחדיר מוטיבציה, הוא אשכרה אומר לי מה אני צריכה לעשות כדי לפתור את הבעיה, ואם משום מה זה לא נשמע לי מתאים, אז הוא גם מציע לי שיטות אחרות.

זה הפתיע אותי כשהוא דיבר על זהות, כי הוא ממש הסביר לי למה אני כל כך רוצה ליצור לעצמי הרגלים טובים, שמכבדים את האדם שאני רוצה להיות.
זה יותר קל לדבוק בהרגל כשאתה רואה אותו כחלק מהזהות שלך.
והוא נותן כל כך הרבה דוגמאות, על משקל, על ספורט, על כתיבה, על מדיטציה, על ניהול.
הספר הזה אובייקטיבי לאללה, ואני ממש חושבת שהוא יתאים לכל הרגל שבן אדם רוצה לפתח לעצמו.

"ההרגלים שלך מעצבים את הזהות שלך, והזהות שלך מעצבת את ההרגלים שלך", וכל הציטוטים מכאן ואילך מתורגמים ולא מדויקים.
אתה יכול לבחור את הזהות שלך, על ידי כך שאתה בוחר את ההרגלים שמתואמים למי שאתה רוצה להיות. (זה נשמע מטורף? לי זה די הגיוני)
"הדרך הכי פרקטית לשנות את מי שאתה, היא לשנות את מה שאתה עושה".

הוא אומר שעל מנת שיהיה לך קל לדבוק בהרגלים טובים, עליך לגרום להם להיות:
1.ברורים
2.מושכים
3.קלים
4.מספקים

והוא גם מדבר על להקשות על עצמך לעשות הרגלים רעים, על ידי כך שאתה עושה ההפך ממה שאתה עושה עבור הטובים:
אתה הופך את ההרגלים הרעים לבלתי ניראים, לא מושכים, קשים, ולא מספקים.
כמו למשל לשים את הטלוויזיה במחסן, זה גם בלתי נראה, לא מושך לקום וללכת להביא אותה, ויכול להיות שזה גם קשה ולא מספק.
הוא נותן מלא דוגמאות הרבה יותר טובות משלי, אז אני לא אמשיך לנסות להסביר, שורה תחתונה הוא נכנס לעומק של העצות שלו, ולא סתם אומר לך מה לעשות אלא גם מראה לך איך אולי יתאים לך לעשות את זה.

הספר הזה מעולה כי הוא מדבר גם על הצד הפסיכולוגי של העניין, על איך שאנשים נוטים להתנהג, על למה זה כל כך קשה לעשות משהו אחד וכל כך קל לעשות משהו אחר.
הוא באמת שמר עליי שפויה, כי הוא גרם לי להבין למה זה כל כך חשוב לי לעשות את הדברים שאני משום מה ממש מתקשה לעשות.
הוא גם מזהיר לקראת הסוף מאיבוד הזהות, כשאנשים מזהים את עצמם כמשהו שהם כבר לא יכולים להיות, כמו למשל: "אני מנכ"ל", "אני טבעוני", "אני כדורסלן".
הוא מציע לשנות את הנוסח למשהו אחר, "אני מקבל סיפוק מפעילות ספורטיבית, ומעריך אתגרים", "אני אוהב לבנות דברים ומערכות".

אני לא חושבת שהוא פספס משהו, ללא ספק הספר הכי טוב שקראתי על הרגלים.
הנקודה היא שהרגלים קטנים משנים, והרגל קטן, לאורך זמן, יכול להוביל לתוצאות גדולות.
הוא גם מסביר על המכשולים, על השתעממות ממה שאתה עושה, על אוטומטיות שהופכת אותך לפחות טוב ממה שאתה יכול להיות.
הוא באמת מקיף את הכל, וברגע שהוא הציע לתעד את ההתקדמות שלי אמרתי לעצמי:
"את זה אני לא אעשה כי אני באופן אישי למדתי שאני נהיית אובססיבית למספרים ושמאוד קשה לי לחזור אחרי ששברתי שרשרת של הצלחות".
ומיד אחרי שהוא סיים להסביר על היתרונות של תיעוד, הוא דיבר גם על הצד השני, שבו המספר הופך להיות המטרה ולא רק כלי פיקוח כדי להישאר ממוקד.
ללא ספק, ג'יימס קליר יודע על מה הוא מדבר, והוא מדבר על זה הכי טוב מכל האנשים שנתקלתי בהם עד היום בחיפוש שלי אחר השגרה והשינוי שאני רוצה.

הספר הזה שינה אותי תוך כדי שקראתי אותו, ולא רק ניחם אותי וניסה להחדיר בי מוטיבציה, ואני חושבת שזה הרבה בזכות זה שקראתי אותו באנגלית, משמע קראתי אותו ל-א-ט ולאורך תקופה ארוכה מאוד.
אבל מה אני אעשה, אני רוצה אותו גם בעברית.
אני לגמרי רואה את עצמי קוראת אותו בעוד כמה שנים כשאני ארצה לעבוד על דברים חדשים, ולעלות רמה במה שכבר פיתחתי.

אמרתי כבר שזה הספר עיון הכי טוב שקראתי?
אחרי שקראתי את הספר הזה, הבנתי למה הרבה אנשים שונאים ספרי עזרה עצמית.
ההבדל בין ספר שרק גורם לך להרגיש טוב, לספר שבאמת עוזר לך לפתור את הבעיות שלך - ממש בולט לי כאן.
הוא גם נורא רציני, עם גרפים והכל, אבל הוא לא מעמיס בשום דבר, יש בו איזון מצוין.

אני לא חושבת שמישהו יכול ממש לשנוא את הספר הזה, אלא אם כן הוא סתם אדם שלילי שלא באמת רוצה שיעזרו לו...
ואל תשאלו אותי מאיפה השיפוטיות הזאת הגיעה.
אני ממש אוהבת את הספר הזה ואני לא אתן לאף אחד ללכלך עליו, כי זה ספר שאני באופן אישי ג-א-ה בזה שקראתי.
חחחחח יאו אני מתחילה להתחמם רק מלדמיין מישהו מלכלך על הספר הזה.
אני רגילה קצת להתבייש בספרי עזרה עצמית שאני קוראת, אז זה מפתיע אותי מאוד שהפעם אני לא מרגישה ככה.
זה הספר הכי טוב שיש כרגע בשוק על הרגלים, אז אני באמת לא מבינה למה שמישהו שרוצה לעבוד בדיוק על האזור הזה, לא יקרא את הספר הזה.

סאנשיין

ג'יימס קליר הוא סופר ומרצה, העוסק בהרגלים, קבלת החלטות ושיפור אישי.
בהשראת מחקר מצטבר מתחומי הביולוגיה, הפסיכולוגיה ומדעי המח הוא מתאר בצורה מעשית,משעשעת ומלווה בהרבה דוגמאות שיטה קלה ומוכחת לשיפור עצמי.
הספר המרתק הזה הוא בעצם מדריך מעשי, יעיל ונח להפליא, שבאמצעותו ניתן לשבור הרגלים רעים, ולהטמיע הרגלים טובים.
קליר נלהב לשתף פעולה, ולהוט להסביר, מדוע הרגלים קטנים עושים הבדל גדול, ושהצלחה היא בעצם תוצר של הרגלים יומיומיים - ולא טרנספורמציות של פעם בחיים.

ובכדי להדגים זאת הוא נעזר בשלוש דוגמאות:

1- דמיינו קוביית קרח, שנמצאת בחדר, שבו הטמפרטורה עומדת על מינוס שתי מעלות, ולאט לאט החדר מתחיל להתחמם.
כשהטמפרטורה תעלה במעלה- קוביית הקרח עדיין תעמוד על תילה. חימום של החדר בעוד מעלה, יותיר עדיין את קוביית הקרח בשלמותה,
ואז כשמחממים את החדר במעלה אחת נוספת – נפרץ איזה סכר והקובייה מתחילה להימס.
העלייה האחרונה, במעלה אחת, שלכאורה לא הייתה שונה מהעליות שקדמו לה, פרצה את הסכר ויצרה שינוי עצום.
רגעים של פריצת דרך הם לעיתים קרובות תוצאה של הרבה צעדים קטנים שקדמו להם.
ישנו משפט יפה, שפעם קראתי, המדגים את התופעה הזאת באופן מדויק: "לקח לו 20 שנה להיות מפורסם בין לילה"

2- דוגמה נוספת היא זו של צמח הבמבוק, במהלך חמש השנים הראשונות לאחר הזריעה - לא רואים כול שינוי,
ואז תוך חודש וחצי הוא ממריא אל על לגובה של 30 מטר.
בחמש השנים הראשונות - בהן לא נראה כל שינוי, העץ פיתח שורשים עבותים, שאפשרו את התמיכה בעץ הכל כך גבוה.

3- דוגמה נוספת ומרשימה היא על מטוס.
אילו מטוס שטס מלוס אנג'לס לניו יורק, ישנה את מסלול הטיסה ב 3.5 מעלות דרומה, (שינוי כה מזערי, עד שלא ניתן יהיה להבחין בו, כשמביטים בחרטום.)
אז יגיע המטוס, בסופו של דבר, לא לניו יורק, כי אם לוושינגטון.

הסיבה העיקרית לכך, שהטמעת הרגלים חדשים היא משימה קשה, ולעיתים אף מייאשת, היא משום שבין תחילת הטמעת ההרגל החדש לפריצת הדרך ישנה תקופה המכונה: 'שממת הפוטנציאל הסמוי' – שבה, לכאורה, לא מתרחש דבר, והנטייה האנושית היא לומר: "אני רץ כל יום כבר חודש וחצי ולא רואה תוצאות".
והפתרון לכך הוא להבין, שמיומנות מצריכה סובלנות.
על דלת חדר ההלבשה של שחקני קבוצת סן אנטוניו ספרס, אחת מקבוצות הכדורסל המצליחות בהיסטוריה, תלוי הציטוט: " כשאין תקווה, ודבר לא עוזר, אני הולך להביט בסתת, ההולם בגרזנו על האבן מאה פעמים, מבלי שהסלע נסדק, אבל המכה המאה ואחת תחצה את הסלע לשניים, ואני יודע, שזו לא המכה האחרונה, שבקעה את הסלע, אלא כל אלו שהגיעו לפניה"


אנו נוטים לזלזל בהרגליים זעירים, אך יש להם שני יתרונות גדולים:
• קל לקיימם,
• והם מצטברים.
הרגלים טובים הם הריבית דריבית של השיפור העצמי.


לגרסתו של קליר, יש לשים את רב המשקל על ההרגלים, ולא על המטרות,
צריך לזכור, שלמצליחנים ולמפסידנים היו אותן מטרות - כל מי שהגיע לטור דה פראנס השתוקק לזכות במדליית זהב.
ההבדל בין אלו שהצליחו לאילו שלא - טמון ברובו בהרגלי האימון שלהם.
בנוסף, מטרות יוצרות חשיבה של שחור/לבן או שתשיגו את מטרותיכם- ותהפכו למוצלחים, או שתהפכו לכישלונות מהדהדים.
גישה כזו מגבילה אותנו לגרסה מאוד מצומצמת של אושר.
לעומתה, תפיסת עולם,המתמקדת בתהליך, בהרגלים, מסייעת במימוש האושר האישי.
כמו שאמר פעם מאמן כושר אגדי, "כדי להגיע לפסגה יש לאהוב את הדרך."

בנוסף, שינוי התנהגותי אמיתי כרוך בשינוי הזהות שלנו.
המטרה- היא לא לקרא ספר, אלא להיות אדם שקורא ספרים,
המטרה היא לא לרוץ מרתון, אלא להיות אצן.
המטרה היא לא ללמוד לנגן על בכלי מוסיקלי, אלא להיות מוסיקאי.

דוגמה נוספת שאהבתי הייתה על דני דידרו, פילוסוף צרפתי, שחי כמעט כל ימיו כאדם עני, עד שיום אחד המצב השתנה.
בשנת 1765 בתו עמדה להתחתן, ולא היה לו כסף די הצורך כדי לממן את חתונתה.
יקטרינה הגדולה, קיסרית רוסיה, הטתה אוזן למצוקותיו, ומאחר שהיא נהנתה לקרוא באנציקלופדיה - שדידרו היה שותף בכתיבתה, היא הציעה, שהיא תרכוש את אוסף הספרים שלו בסכום של 1000 פאונד,
סכום השווה ל 150,000 דולר של היום.
עכשיו היה לדידרו את כל הסכום לממן את חתונת בתו, ואפילו לרכוש חליפה יוקרתית.
החליפה הייתה באמת יפיפייה ומשובחת מאוד, אבל בלטה בחריגותה בהשוואה ליתר חפציו. עד מהרה התמלא דידרו בדחף לשדרג את יתר מיטלטליו.
הוא החליף את השטיח שבסלון לשטיח יוקרתי מדמשק, ואז קנה פסלים, ואחריהם רכש כורסה מעור וצרף לה שולחן.
כמו קוביות דומינו שנופלות זו על זו, כך רכישה אחת הובילה לאחרת.
התנהגותו של דידרו אינה חריגה, למעשה הנטייה האנושית, המובילה לכך שרכישה אחת תביא בעקבותיה רכישה נוספת ידוע בכינוי: 'אפקט דידרו'.
אותה התנהגות אנושית, המבוססת על מחזוריות, מאפיינת גם הרגלים: לאחר שהלכנו לשירותים, אנו נוטלים ידיים, ומייבשים במגבת,
אחר כך אנו משליכים את המגבת לסל הכביסה, ואז מוסיפים נוזל כביסה לרשימת הקניות, וכך הלאה. שום התנהגות לא מתרחשת במנותק מאלו שקדמו לה.
אנו יכולים לנצל את המידע הזה, כשאנו רוצים להטמיע הרגלים חדשים, לזהות הרגל, שאנו כבר מבצעים על בסיס יומי, ולהצמיד אליו הרגל חדש.
לדוגמה: אחרי שאשתה את הקפה בבוקר, אעשה מדיטציה במשך דקה.

עצה נוספת היא לתכנת את המח מחדש, כך שייהנה מהרגלים קשים.
לפעמים מספיק לשנות מילה אחת בדיבור הפנימי, ובמקום לומר לעצמך:
'מחר אני צריך לקום מוקדם לעבודה', ל 'מחר תהיה לי הזדמנות לקום מוקדם'.
שינוי זה ישפר את כל החוויה.

בספר מופיעות עוד עצות מצוינות, ובתור קוראת נלהבת לשתף פעולה, ולהוטה לרצות, את חלקן כבר יישמתי, כמו את העצה לעשות 'ריסטארט' לפני שעוזבים פעילות בבית, היינו: הקדשת שתי דקות לסידור הפינה והכנתה לשימוש מחדש.
חוסך ההצטברות של בלאגן, ואני רוצה להאמין שאף ישאיר את הבית מסודר.

הספר הינו מסמך שמטרתו שדרוג החיים,
והוא מספק שפע של דוגמאות, אך אמנה רק עוד אחת, כשמאמן שעבד עם ספורטאים אולימפיים נשאל, מה ההבדל בינם ובין אנשים רגילים,
הוא ענה: מלבד הגורמים הסבירים: גנטיקה, מזל וכשרון,
ההבדל מצוי בעובדה, שהם מסוגלים להתמודד עם השעמום הכרוך באימון יומיומי.
אכן שליטה עצמית מצריכה אימון, וככל שמתאמנים על פעילות מסוימת היא הופכת למשעממת ושגרתית.
במילים אחרות , האיום הגדול ביותר על ההצלחה אינו הכישלון- אלא השעמום.

מומלץ מאוד מאוד!






.

יש לחתן שלי הרגל כזה, של קריאה של ספרי ניהול, עזרה עצמית וניהול זמן. זה הדברים שהוא קונה וקורא, וכנראה יש לו מזה איזו שהיא תועלת כי הוא לא מסתפק בספר אחד וקורא אותם בצורה סדרתית. לי יש הרגל אחר, של קריאה מהירה. זו לא קריאה שאני מפעילה תמיד, אלא רק במקרים מסוימים, כמו למשל בספר הזה. הטריק, כמו שקורסים שהיו נפוצים בשנות השמונים של המאה העשרים לימדו, זה לא לקרוא מילה במילה אלא לרפרף על המשפטים. להתמקד יותר בהתחלה ובסוף (של פיסקאות ושל משפטים באמצע הפסקה) ולקלוט את הרעיון הכללי. הטריק בונה על כמה עקרונות, אחד מהם זה הדרך שבה אנשים בדרך כלל מפתחים רעיונות, תוך שימוש בחזרות מרובות על נושאים עקרוניים. עוד עיקרון הוא הדרך האנושית שבה המחשבה נודדת, כך שקריאה מהירה לא מאפשרת להירדם וכן מאפשרת לקלוט את המקומות שבהם כן צריך לקרוא לאט יותר כי יש משהו מעניין. וכך שבת אחת החתן שלי ישב בביתנו וסיים את הספר הזה, אותו הוא קרא במשך כמה שבועות, ואני לקחתי אותו וניצלתי את מספר השעות שנותרו עד סוף השבת כדי לקרוא את הספר, בקריאה מהירה כמובן, ולדעת מה היה מעניין כל כך עבורו.

בגדול אפשר לומר שאין הרבה חידושים בספר הזה, בעיקר למי שכבר קרא ספרים כמו "כוחו של הרגל" או סתם ספרי ניהול עצמי אחרים. כל אחד מהם נוגע בנושא של הרגלים ומוטיבציה בצורה כזו או אחרת. הרעיון הכללי הוא שמספר גדול של צעדים קטנים יכול לייצר שיפור ושכאשר אנחנו מתרגלים למשהו והוא הופך עבורנו אוטומטי האנרגיה הנדרשת לבצע אותו (כולל זו הנדרשת כדי להחליט לבצע אותו כל פעם מחדש) הולכת וקטנה. זה נכון בנוגע לעבודה, לימודים, ספורט, נגינה, אכילה נכונה ולמעשה כמעט כל דבר שהוא. גם מי שרוצה לכתוב רומן למשל יכול להרוויח מאוד אם תהיה לו שגרה קבועה ומסגרת של כתיבה יומיומית, ומכאן הוא יצליח לערוך את זה ולהוציא יצירה ספרותית טובה. או דוגמה מתוך הספר: מורה לצילום חילק את הכיתה לשניים והציע מתודת ציון שונה לכל מחצית. במחצית ה"כמותית" המטרה של הסטודנטים היא להגיש כמה שיותר תמונות במהלך הסמסטר, ובכלל לא חשוב מה איכותן. מי שיגיש 100 צילומים מקבל 100, מי שמגיש 90 צילומים יקבל 90 וכך הלאה. המחצית ה"איכותית" התבקשה להגיש תצלום אחד בלבד, אבל טוב, כי הציון עליו קובע את הציון על הקורס כולו. בפועל המרצה גילה כי המחצית ה"כמותית" הגישו בממוצע גם תמונות באיכולת גבוהה יותר. עצם האימון גרם להם להשתפר יותר מסמסטר שלם של חיפושים אחרי תמונה אחת ממש טובה.

במהלך הקריאה גיליתי שיש לי הרבה מתודות לקיבוע הרגלים שאני עושה גם ככה. למשל אם אני רוצה לזכור לטפל בבעיה בעור וצריכה למרוח משחה כל יום, אני דואגת להציב את המשחה במקום בולט בחדר ולהצמיד את פעולת המריחה להרגל שכבר קיים אצלי כמו צחצוח שיניים. כשרציתי עציצים במרפסת דאגתי להתאים את המרחב, להניח אותם במקום שבו אני אראה אותם מהכורסה שבה אני נוהגת לשתות קפה בבוקר ולהצמיד את ההשקייה שלהם להשקייה של עצמי, כלומר לקפה של הבוקר. כשהחלטתי שאני צריכה לגבות את הסקירות שלי באתר הזה לפני שהוא יקרוס וכל העבודה שלי תרד לטימיון, חילקתי את המשימה לפרוסות קטנות ועשיתי את זה בהדרגה. כמובן שיש הרגלים שאני לא מצליחה לקבע ויש לי כמה רעיונות לקחת איתי הלאה, אבל כמו שאמרתי, העיקרון די ברור.

הספר דק, מודפס באותיות גדולות, יש עמוד של סיכום בסוף כל פרק כדי להכל על הקריאה ולאפשר לקורא לעכל את הדברים שנאמרו, הכל משובץ כמיטב הז'אנר באנקדוטות וסיפורים מדגימים, חלקם ידועים וחלקם ממש לא. זהו. אפשר לקרוא, אפשר לקחת כל ספר הרגלים אחר במקום זה.

מילואים ונהנים, משמרות לילה בחמ"ל ומשום מה בכל איזור בחמ"ל, כל לילה, יש מישהו שיושב ומחזיק בספר הזה (רגליים מורמות על כסא ממול וראש נשען על הקיר).
מסקנה. אני חייב את הספר הזה עכשיו! לא מחכה שמישהו יסיים ויתן לי לקרוא. בבוקר למחרת אני בסטימצקי מגלה שצריך לקנות את האחד מספרי הכלכלה כדי לתכנן נכון את הרכישה הזו והולך על זה! הידד!

הרקע נועד להמחיש את גודל הציפייה וכגודל הציפייה כך גודל האכזבה. ספר עם תובנות של טעם אבל כתוב ארוך ומשעמם. התאמצתי לסיים, ממש התאמצתי לסיים.
כדי לתמצת את התובנות אפשר היה להסתפק בפרק אחד וכדי להכניס תוכן ועניין אפשר היה להוסיף עוד פרק. זהו, קצר ותכליתי.

במקרה הזה ממליץ לצפות ביוטיוב על הספר הזה ולהניח לקריאה.

עיקר הטענה של הספר שכמו שכל שינוי קטן במיקום האטומים במולקולה עלול להביא לשינוי גדול בהתנהגותו או אף בסוגו של החומר - כך שינויים קטנים, נקודתיים ועקביים בהרגלי חייו של אדם עשויים להביא לתוצאות מזהירות. הספר נפתח בסיפור אישי של המחבר על פציעתו האנושה במשחק בייסבול וממשיך בעצות ספציפיות. דעתי היא שהספר לא מחדש הרבה- הוא מוצר אמריקאי אופנתי וקל לעיכול. אך יחד עם זאת דומני שגישתו של הספר צודקת בעיקרה - המחשבים בימינו הגיעו כבר לרמת אינטלגנציה שאין להפחית בערכה - וחלילה לנו לחשוב שאנו שולטים בהם יותר משהם מפעילים אותנו. על כן, כל שנותר הוא ללמוד מן המחשב כייצור אוטונומי ותוך הפרייה הדדית כמו שאנו למדים מכל אושיה אחרת בעולמנו, ולהתייחס אל עצמנו גם כמחשב או כמולקולה. משהו מהין " חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא" (ישעיהו ב כב) עם כל האמריקאיות המתפרצת שלו, אין ספק שהספר טוב ומחכים לאין ערוך מספרים כגון "שולחן ערוך" או ספרות השו"ת שמקומה במקומה מונח, שלמעשה מנסה לתכנת אותך כמכונה.. דעתי האישית שהרובוטים שינהלו את העולם בעוד כמה עשרות שנים לא יחבשו כיפה. אהבתי את עצתו של המחבר למי שלא מצליח לקרוא ספר או ללמוד ממנו, לפתוח אותו על ברכיו ולבהות בו כחולה קטטוני.