ביקורת ספרותית על הרגלים אטומיים - שיטה קלה ומוכחת להטמעת הרגלים טובים ולשבירת הרגלים גרועים מאת ג'יימס קליר
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שישי, 27 במאי, 2022
ע"י נילי



ג'יימס קליר הוא סופר ומרצה, העוסק בהרגלים, קבלת החלטות ושיפור אישי.
בהשראת מחקר מצטבר מתחומי הביולוגיה, הפסיכולוגיה ומדעי המח הוא מתאר בצורה מעשית,משעשעת ומלווה בהרבה דוגמאות שיטה קלה ומוכחת לשיפור עצמי.
הספר המרתק הזה הוא בעצם מדריך מעשי, יעיל ונח להפליא, שבאמצעותו ניתן לשבור הרגלים רעים, ולהטמיע הרגלים טובים.
קליר נלהב לשתף פעולה, ולהוט להסביר, מדוע הרגלים קטנים עושים הבדל גדול, ושהצלחה היא בעצם תוצר של הרגלים יומיומיים - ולא טרנספורמציות של פעם בחיים.

ובכדי להדגים זאת הוא נעזר בשלוש דוגמאות:

1- דמיינו קוביית קרח, שנמצאת בחדר, שבו הטמפרטורה עומדת על מינוס שתי מעלות, ולאט לאט החדר מתחיל להתחמם.
כשהטמפרטורה תעלה במעלה- קוביית הקרח עדיין תעמוד על תילה. חימום של החדר בעוד מעלה, יותיר עדיין את קוביית הקרח בשלמותה,
ואז כשמחממים את החדר במעלה אחת נוספת – נפרץ איזה סכר והקובייה מתחילה להימס.
העלייה האחרונה, במעלה אחת, שלכאורה לא הייתה שונה מהעליות שקדמו לה, פרצה את הסכר ויצרה שינוי עצום.
רגעים של פריצת דרך הם לעיתים קרובות תוצאה של הרבה צעדים קטנים שקדמו להם.
ישנו משפט יפה, שפעם קראתי, המדגים את התופעה הזאת באופן מדויק: "לקח לו 20 שנה להיות מפורסם בין לילה"

2- דוגמה נוספת היא זו של צמח הבמבוק, במהלך חמש השנים הראשונות לאחר הזריעה - לא רואים כול שינוי,
ואז תוך חודש וחצי הוא ממריא אל על לגובה של 30 מטר.
בחמש השנים הראשונות - בהן לא נראה כל שינוי, העץ פיתח שורשים עבותים, שאפשרו את התמיכה בעץ הכל כך גבוה.

3- דוגמה נוספת ומרשימה היא על מטוס.
אילו מטוס שטס מלוס אנג'לס לניו יורק, ישנה את מסלול הטיסה ב 3.5 מעלות דרומה, (שינוי כה מזערי, עד שלא ניתן יהיה להבחין בו, כשמביטים בחרטום.)
אז יגיע המטוס, בסופו של דבר, לא לניו יורק, כי אם לוושינגטון.

הסיבה העיקרית לכך, שהטמעת הרגלים חדשים היא משימה קשה, ולעיתים אף מייאשת, היא משום שבין תחילת הטמעת ההרגל החדש לפריצת הדרך ישנה תקופה המכונה: 'שממת הפוטנציאל הסמוי' – שבה, לכאורה, לא מתרחש דבר, והנטייה האנושית היא לומר: "אני רץ כל יום כבר חודש וחצי ולא רואה תוצאות".
והפתרון לכך הוא להבין, שמיומנות מצריכה סובלנות.
על דלת חדר ההלבשה של שחקני קבוצת סן אנטוניו ספרס, אחת מקבוצות הכדורסל המצליחות בהיסטוריה, תלוי הציטוט: " כשאין תקווה, ודבר לא עוזר, אני הולך להביט בסתת, ההולם בגרזנו על האבן מאה פעמים, מבלי שהסלע נסדק, אבל המכה המאה ואחת תחצה את הסלע לשניים, ואני יודע, שזו לא המכה האחרונה, שבקעה את הסלע, אלא כל אלו שהגיעו לפניה"


אנו נוטים לזלזל בהרגליים זעירים, אך יש להם שני יתרונות גדולים:
• קל לקיימם,
• והם מצטברים.
הרגלים טובים הם הריבית דריבית של השיפור העצמי.


לגרסתו של קליר, יש לשים את רב המשקל על ההרגלים, ולא על המטרות,
צריך לזכור, שלמצליחנים ולמפסידנים היו אותן מטרות - כל מי שהגיע לטור דה פראנס השתוקק לזכות במדליית זהב.
ההבדל בין אלו שהצליחו לאילו שלא - טמון ברובו בהרגלי האימון שלהם.
בנוסף, מטרות יוצרות חשיבה של שחור/לבן או שתשיגו את מטרותיכם- ותהפכו למוצלחים, או שתהפכו לכישלונות מהדהדים.
גישה כזו מגבילה אותנו לגרסה מאוד מצומצמת של אושר.
לעומתה, תפיסת עולם,המתמקדת בתהליך, בהרגלים, מסייעת במימוש האושר האישי.
כמו שאמר פעם מאמן כושר אגדי, "כדי להגיע לפסגה יש לאהוב את הדרך."

בנוסף, שינוי התנהגותי אמיתי כרוך בשינוי הזהות שלנו.
המטרה- היא לא לקרא ספר, אלא להיות אדם שקורא ספרים,
המטרה היא לא לרוץ מרתון, אלא להיות אצן.
המטרה היא לא ללמוד לנגן על בכלי מוסיקלי, אלא להיות מוסיקאי.

דוגמה נוספת שאהבתי הייתה על דני דידרו, פילוסוף צרפתי, שחי כמעט כל ימיו כאדם עני, עד שיום אחד המצב השתנה.
בשנת 1765 בתו עמדה להתחתן, ולא היה לו כסף די הצורך כדי לממן את חתונתה.
יקטרינה הגדולה, קיסרית רוסיה, הטתה אוזן למצוקותיו, ומאחר שהיא נהנתה לקרוא באנציקלופדיה - שדידרו היה שותף בכתיבתה, היא הציעה, שהיא תרכוש את אוסף הספרים שלו בסכום של 1000 פאונד,
סכום השווה ל 150,000 דולר של היום.
עכשיו היה לדידרו את כל הסכום לממן את חתונת בתו, ואפילו לרכוש חליפה יוקרתית.
החליפה הייתה באמת יפיפייה ומשובחת מאוד, אבל בלטה בחריגותה בהשוואה ליתר חפציו. עד מהרה התמלא דידרו בדחף לשדרג את יתר מיטלטליו.
הוא החליף את השטיח שבסלון לשטיח יוקרתי מדמשק, ואז קנה פסלים, ואחריהם רכש כורסה מעור וצרף לה שולחן.
כמו קוביות דומינו שנופלות זו על זו, כך רכישה אחת הובילה לאחרת.
התנהגותו של דידרו אינה חריגה, למעשה הנטייה האנושית, המובילה לכך שרכישה אחת תביא בעקבותיה רכישה נוספת ידוע בכינוי: 'אפקט דידרו'.
אותה התנהגות אנושית, המבוססת על מחזוריות, מאפיינת גם הרגלים: לאחר שהלכנו לשירותים, אנו נוטלים ידיים, ומייבשים במגבת,
אחר כך אנו משליכים את המגבת לסל הכביסה, ואז מוסיפים נוזל כביסה לרשימת הקניות, וכך הלאה. שום התנהגות לא מתרחשת במנותק מאלו שקדמו לה.
אנו יכולים לנצל את המידע הזה, כשאנו רוצים להטמיע הרגלים חדשים, לזהות הרגל, שאנו כבר מבצעים על בסיס יומי, ולהצמיד אליו הרגל חדש.
לדוגמה: אחרי שאשתה את הקפה בבוקר, אעשה מדיטציה במשך דקה.

עצה נוספת היא לתכנת את המח מחדש, כך שייהנה מהרגלים קשים.
לפעמים מספיק לשנות מילה אחת בדיבור הפנימי, ובמקום לומר לעצמך:
'מחר אני צריך לקום מוקדם לעבודה', ל 'מחר תהיה לי הזדמנות לקום מוקדם'.
שינוי זה ישפר את כל החוויה.

בספר מופיעות עוד עצות מצוינות, ובתור קוראת נלהבת לשתף פעולה, ולהוטה לרצות, את חלקן כבר יישמתי, כמו את העצה לעשות 'ריסטארט' לפני שעוזבים פעילות בבית, היינו: הקדשת שתי דקות לסידור הפינה והכנתה לשימוש מחדש.
חוסך ההצטברות של בלאגן, ואני רוצה להאמין שאף ישאיר את הבית מסודר.

הספר הינו מסמך שמטרתו שדרוג החיים,
והוא מספק שפע של דוגמאות, אך אמנה רק עוד אחת, כשמאמן שעבד עם ספורטאים אולימפיים נשאל, מה ההבדל בינם ובין אנשים רגילים,
הוא ענה: מלבד הגורמים הסבירים: גנטיקה, מזל וכשרון,
ההבדל מצוי בעובדה, שהם מסוגלים להתמודד עם השעמום הכרוך באימון יומיומי.
אכן שליטה עצמית מצריכה אימון, וככל שמתאמנים על פעילות מסוימת היא הופכת למשעממת ושגרתית.
במילים אחרות , האיום הגדול ביותר על ההצלחה אינו הכישלון- אלא השעמום.

מומלץ מאוד מאוד!






.
15 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
נצחיה (לפני שנתיים ו-11 חודשים)
כמו הקודמים לי, אני גם לא אוהבת שלוקחים תופעות פיזיקליות פשוטות
ומדמים אותן להתנהגות אנושית. באותה מידה אפשר לקחת תופעות אחרות ולהסיק מהן את ההיפך הגמור.
רגב (לפני שנתיים ו-11 חודשים)
תודה על סקירתך נילי! נהניתי ממנה :-)
"הרגלים טובים הם הריבית דריבית של השיפור העצמי" - אהבתי!
אני בטוח שאם מתייחסים אל המשלים המובאים בהתאם לנמשלים אליהם כוונו הדברים ניתן להפיק מהספר לא מעט.
מורי (לפני 3 שנים ו-5 חודשים)
הדוגמאות לשינויים אישיים שקראתי לעיל הן ברובן, בתור עצות, עלבון לאינטליגנציה.
פרפר צהוב (לפני 3 שנים ו-5 חודשים)
תודה על סקירה מעניינת ומעוררת מחשבה.
נראה לי שיש כאן סתירה:אם המטרות יוצרות חשיבה בשחור ולבן, וצריך לחשוב על הדרך יותר מאשר על המטרה, אז למה המטרה היא לא ללמוד לנגן על כלי מוסיקלי, אלא להיות מוסיקאי. דווקא להיות מוסיקאי נראה כמו המטרה, בעוד שלנגן על כלי נגינה נראה כמו הדרך.

בסופו של דבר ההבדל בין אלופי העולם בתחומם לבין האחרים הוא לא רק עבודה קשה, אלא גם כשרון. לא כל אחד יכול להיות אלוף העולם בריצה, גם אם יתאמן כל חייו.

חשיבה חיובית בהחלט יכולה לעזור לרוגע נפשי.
ראובן (לפני 3 שנים ו-5 חודשים)
סקירה מושקעת אבל ספר שלא נשמע משכנע כלל. שלושת הדוגמאות לא מוכיחות דבר.
-קרח נמס בטמפרטורה מסויימת כמו שמים קופאים.תכונה פיזיקלית פשוטה.
-שינוי קטן במסלול טיסה משמעותי מאד במרחק 5000 ק"מ. כמו ירי למרחק ,הטייה קלה של הקנה תשפיע מאד על מקום הפגיעה.ניתן לחישוב.
בנוגע לעניין האצן והמרתון,אפשר לטעון גם את ההפך.אצן שואף לנצח במרתון בדיוק כפי שמטפס הרים שואף לכבוש את האוורסט.
לדידרו, כך נשמע, היה פשוט מזל.





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ