"האם בכוונתך לתת לי להמתין עוד זמן רב?"

הבטתי סביב. לא היה בחדר איש מלבדי. ניקיתי את משקפי והבטתי שוב.

"אתה פרפר או חפרפר עיוור?" נשמע קול נרגז מכיוון הספר האדום שעל שולחני.

פתחתי את הספר. מרי פופינס יצאה מתוכו והביטה בי במבט מתנשא: "בוקר טוב, אליהו! כבר שנים אני ממתינה שתפתח את הספר."

"מרי פופינס," אמרתי, "בדיוק התכוונתי להתחיל לקרוא את הספר, ובכלל לא קוראים לי אליהו."

היא שלפה מדחום מתיק השטיח שלה, ומבלי לאבד זמן יקר, תקעה אותו לפי. המדחום ציפצף והראה את התוצאה: "דחיין כפייתי, מתרץ תירוצים וחסר טאקט."

מרי פופינס בדקה גם את עצמה. המדחום הראה: "חכמה, חרוצה ובעלת טעם אופנתי משובח."

"המדחום עובד מצוין!" אמרה מרי פופינס, תוך שהיא בוחנת את דמותה המשתקפת במשקפי. מרי פופינס ציינה לעצמה בסיפוק רב, כי מעולם לא פגשה עלמה כה הדורה ואלגנטית כמותה.

"מאוד משמח אותי שאומנת נפלאה כמוך, אשר שמה יצא למרחקים, בחרה לפקוד את ביתי הדל", אמרתי. "אשמח לדעת אילו הרפתקאות עברת יחד עם בני משפחת בנקס."

על פניה של מרי פופינס החל להסתמן חיוך, אך מיד שינתה את הבעתה: "את זה תצטרך לקרוא בעצמך! אני לא ויקיפדיה!" אמרה בזעף. "צ'יק צ'אק! אין לי זמן לדחלילים!"

.....
לאחר 1024 עמודים...
.....

"מרי פופינס!" קראתי בשמחה. "סיימתי לקרוא את הספר ורציתי לשאול לשלומו של בן דודך ארתור. האם הוא כבר הפסיק לעמוד על ראשו?"

"האם שמעתי נכון?! אמרת שבן דודי עמד על ראשו?!" הביטה בי מרי פופינס בעיניים רושפות. "מעולם לא העליבו כך את בני משפחתי!"

הבטתי בה בתדהמה...

"אינך צריך להסתכל עלי בצורה כזאת! אני לא גורילת גריזלי!" משכה מרי פופינס באפה בהפגנתיות ויצאה לשתות כוס תה אצל גברת לארק.



[בלחש] אנצל את ההזדמנות שמרי פופינס לא נמצאת כאן ואדבר על הספר. הקובץ כולל את הספרים הבאים:

- Mary Poppins
- Mary Poppins Comes Back
- Mary Poppins Opens the Door
- Mary Poppins in the Park

אלה הם ארבעת הספרים הראשונים והעיקריים בסדרה שכתבה פמלה לינדון טרברס.

את הספר הראשון בסדרה סקרתי בסקירות קודמות. גם בספרים הבאים בסדרה ממשיכים ילדי משפחת בנקס לעבור חוויות קסומות עם האומנת הפלאית בטיולים בפארק הסמוך, בביקורים אצל קרובי משפחתה המוזרים של מרי פופינס, ובמסעות אל מעמקי הים, באויר ואפילו אל הכוכבים.

מרי פופינס עצמה היא דמות מוזרה, קסומה, סרקסטית, עוקצנית ולעיתים אף מאיימת. היום ייתכן שהיו מאשימים אותה בהתעללות בילדים, אך ילדי משפחת בנקס אוהבים אותה ויודעים שאפשר לסמוך עליה שתעזור להם במצבים קשים. נראה שאי־התקינות הפוליטית של מרי פופינס היא זו שגורמת לה להתחבב על הקורא. מרי פופינס מאוד אוהבת להביט בדמותה המשתקפת בחלונות ראווה, חושבת שהיא היצור הנפלא ביותר ביקום וכנראה גם צודקת... :-)

טרברס רוקמת כאן סיפורים חיים המפליגים על כנפי הדמיון עם שפע של רעיונות מופלאים. יש בהם הומור והצגה יפה של צורת המחשבה של הילדים, שלעיתים רוצים לעצבן ללא סיבה ולפעמים אומרים דברים בלי להבין אותם במלואם, כמו למשל, כשמייקל קורא לגברת אנדרו בתמימות "Holy Terror", כאשר בכך הוא חוזר למעשה על דברי אביו, מבלי להבין שזהו כינוי גנאי. לעיתים קרובות הילדים נראים מבולבלים לאחר שעברו אירועים פלאיים ואילו מרי פופינס מכחישה את קיומם. יחד עם זאת, בהרבה מקרים הילדים מתוארים כיותר חכמים ומתוחכמים בהשוואה למבוגרים הסובבים אותם. לדמויות השונות בסיפורים יש תכונות אופייניות ומוקצנות, כגון שומר הפארק שכל הזמן קורא לאנשים לשמור על הכללים, גם במצבים המגוחכים ביותר, מר בנקס הילדותי, גברת לארק ההיסטרית, אדמירל בום שממשיך להיות יורד ים בדמיונו ועוד.

טרברס כותבת בשפה עשירה במיוחד, לעיתים עם משחקי מילים שלא בטוח שניתן לתרגם. היא נותנת לקורא הצצה תרבותית למאכלים בריטיים, שירי ילדים, ספרי אגדות ואף מזכירה דמויות מחוברות קומיקס ומסרטים מצויירים. בהרצאה שמובאת בסוף הספר תחת הכותרת
"On Not Writing for Children" אומרת טרברס שהיא לא כותבת במיוחד לילדים, אלא פשוט כותבת ספרים, והיא גם אינה חושבת שניתן לתחום את הגיל המתאים לקריאת ספר:
I said it was a strong belief of mine that I didn't write for children at all, that the idea simply didn't enter my head. I am always astonished when I see books labeled 'From 5 to 7' or ' From 9 to 12' because who is to know what child will be moved by what book and at what age? Who is to be the judge? I'm not one; I can't tell

הספרים אינם מושלמים. בדרך כלל הסיפורים מעניינים, יצירתיים ומקוריים, אך לפעמים ישנם גם סיפורים פחות מוצלחים ואפילו משעממים, כגון האגדות על המלכים שמרי פופינס מספרת לילדים. באחת האגדות מדובר על עריפת ראשים של מי שלא הצליחו ללמד את המלך, ולא בטוח שהייתי מספר סיפור כזה לילדים. מדי פעם אפשר למצוא קטעים ומוטיבים שחוזרים על עצמם ובנויים באותו שטאנץ, כמו למשל הביקור אצל הדוד אלברט וויג והביקור אצל בן הדוד ארתור, או הביקור בגן החיות והביקור בקרקס הכוכבים; המדחום וסרט המדידה הם בעלי פונקציונליות דומה. אף ישנם מקרים שבהם טרברס מייגעת את הקורא כאשר היא מושכת סיפור יותר מהרצוי ומוסיפה עוד ועוד דמויות מיותרות שלא מוסיפות לו דבר מלבד נפח.

הספרים מומלצים לחובבי אגדות, הומור וסארקזם בכל גיל. הספר הזה הוא בן יותר מ-1000 עמודים, ולא נוח להחזיקו ביד. לילדים הייתי קונה את הספרים בנפרד. הציורים של מרי שפארד מקסימים.





**** קטעים לדוגמא ****





משפטי מרי פופינס אופייניים:


- כשהילדים הולכים לאט מדי, מרי פופינס גוערת בהם:

You two look a picture, I must say! Stravaiging along like a couple of tortoises


- וכשהילדים מחליטים להתחרות בריצה:

Don’t expect me to keep up with you! I am not a centipede


- מייקל מחבק חזק את מרי פופינס:

Kindly do not crush me, Michael! I am not a Sardine in a tin! she said wrathfully, as she gave him a little push


- כשמייקל מתפרץ ורוצה לשאול משהו:

But, Mary Poppins, Michael burst out
Butting’s for goats – not human beings! Best foot forward, please


- חילופי דברים בין ג'יין ומייקל לבין מרי פופינס עם תשובות עוקצניות אופייניות של מרי פופינס:

Oh, what a lovely afternoon! said Jane, rushing to fling her arms round Mary Poppins
Well, that’s more than you are, at this moment. Brush your hair, please. I don’t care for scarecrows! Mary Poppins said tartly

I feel like a balloon myself, said Michael joyfully. All airy-fairy-free
I’d be sorry for the fairy that looked like you! said Mary Poppins. Go and wash your hands. You’re no better than a sweep


- כשמייקל וג'יין מתקוטטים, מרי פופינס אומרת:

I would rather...have a family of Cannibals to look after. They’d be more human


- מייקל מציע למרי פופינס תפוח מסוכר על מקל, והיא מצליחה בשני משפטים למתוח ביקורת על המראה של מייקל וג'יין ובו בזמן לשבח את עצמה:

A pair of *Golliwogs – that’s what you are! Just look at your hair! Sweets to the sweet, she added conceitedly, as she took the sticky fruit he offered and nibbled it daintily

* בספר אחר שינו את המונח ל-"rag dolls" משום ש-'Golliwogs' כנראה הפך ללא תקין פוליטית. 'Golliwog' זו בובה שחורה עם שיער מזדקר.


- על נער יחף בעל דמיון פורה (וגם טעימה מחוש ההומור של הסופרת):

For the Boy was something more than a boy – as you’ll probably have guessed. Inside, he knew the Straits of Magellan as you know the nose on your face. Honest mariners paled at his fame, his deeds were a byword in seven seas. He could sack a dozen ships in a morning and bury the treasure so cleverly that even he could not find it

To a passer-by it might have seemed that the Boy had two good eyes. But in his own private opinion, he was only possessed of one. He had lost the other in a hand-to-hand fight somewhere off Gibraltar. His everyday name always made him smile when people called him by it. If they knew who I really am, he would say, they wouldn’t look so cheerful


- קטע יפה של תיאור מזג האויר הסוער בפארק:
It was a dusky, gusty autumn evening. The clouds blew in and out of the sky. And in all the houses of Cherry Tree Lane the curtains blew in and out of the windows. Swish-swish. Flap-flap

The Park was tossing like a ship in a storm. Leaves and Litter-paper turned head-over-heels in the air. The trees groaned and waved their arms, the spray of the fountain was blown and scattered. Benches shivered. Swings were creaking. The Lake water leapt into foamy waves. Nothing was still in the whole Park as it bowed and shuddered under the wind



סקירות של שני תרגומים של הספר הראשון בסדרה:

https://tinyurl.com/2444avnj

https://tinyurl.com/4hkm695v


εϊз

"האם בכוונתך לתת לי להמתין עוד זמן רב?"

הבטתי סביב. לא היה בחדר איש מלבדי. ניקיתי את משקפי והבטתי שוב.

"אתה פרפר או חפרפר עיוור?" נשמע קול נרגז מכיוון הספר האדום שעל שולחני.

פתחתי את הספר. מרי פופינס יצאה מתוכו והביטה בי במבט מתנשא: "בוקר טוב, אליהו! כבר שנים אני ממתינה שתפתח את הספר."

"מרי פופינס," אמרתי, "בדיוק התכוונתי להתחיל לקרוא את הספר, ובכלל לא קוראים לי אליהו."

היא שלפה מדחום מתיק השטיח שלה, ומבלי לאבד זמן יקר, תקעה אותו לפי. המדחום ציפצף והראה את התוצאה: "דחיין כפייתי, מתרץ תירוצים וחסר טאקט."

מרי פופינס בדקה גם את עצמה. המדחום הראה: "חכמה, חרוצה ובעלת טעם אופנתי משובח."

"המדחום עובד מצוין!" אמרה מרי פופינס, תוך שהיא בוחנת את דמותה המשתקפת במשקפי. מרי פופינס ציינה לעצמה בסיפוק רב, כי מעולם לא פגשה עלמה כה הדורה ואלגנטית כמותה.

"מאוד משמח אותי שאומנת נפלאה כמוך, אשר שמה יצא למרחקים, בחרה לפקוד את ביתי הדל", אמרתי. "אשמח לדעת אילו הרפתקאות עברת יחד עם בני משפחת בנקס."

על פניה של מרי פופינס החל להסתמן חיוך, אך מיד שינתה את הבעתה: "את זה תצטרך לקרוא בעצמך! אני לא ויקיפדיה!" אמרה בזעף. "צ'יק צ'אק! אין לי זמן לדחלילים!"

.....
לאחר 1024 עמודים...
.....

"מרי פופינס!" קראתי בשמחה. "סיימתי לקרוא את הספר ורציתי לשאול לשלומו של בן דודך ארתור. האם הוא כבר הפסיק לעמוד על ראשו?"

"האם שמעתי נכון?! אמרת שבן דודי עמד על ראשו?!" הביטה בי מרי פופינס בעיניים רושפות. "מעולם לא העליבו כך את בני משפחתי!"

הבטתי בה בתדהמה...

"אינך צריך להסתכל עלי בצורה כזאת! אני לא גורילת גריזלי!" משכה מרי פופינס באפה בהפגנתיות ויצאה לשתות כוס תה אצל גברת לארק.



[בלחש] אנצל את ההזדמנות שמרי פופינס לא נמצאת כאן ואדבר על הספר. הקובץ כולל את הספרים הבאים:

- Mary Poppins
- Mary Poppins Comes Back
- Mary Poppins Opens the Door
- Mary Poppins in the Park

אלה הם ארבעת הספרים הראשונים והעיקריים בסדרה שכתבה פמלה לינדון טרברס.

את הספר הראשון בסדרה סקרתי בסקירות קודמות. גם בספרים הבאים בסדרה ממשיכים ילדי משפחת בנקס לעבור חוויות קסומות עם האומנת הפלאית בטיולים בפארק הסמוך, בביקורים אצל קרובי משפחתה המוזרים של מרי פופינס, ובמסעות אל מעמקי הים, באויר ואפילו אל הכוכבים.

מרי פופינס עצמה היא דמות מוזרה, קסומה, סרקסטית, עוקצנית ולעיתים אף מאיימת. היום ייתכן שהיו מאשימים אותה בהתעללות בילדים, אך ילדי משפחת בנקס אוהבים אותה ויודעים שאפשר לסמוך עליה שתעזור להם במצבים קשים. נראה שאי־התקינות הפוליטית של מרי פופינס היא זו שגורמת לה להתחבב על הקורא. מרי פופינס מאוד אוהבת להביט בדמותה המשתקפת בחלונות ראווה, חושבת שהיא היצור הנפלא ביותר ביקום וכנראה גם צודקת... :-)

טרברס רוקמת כאן סיפורים חיים המפליגים על כנפי הדמיון עם שפע של רעיונות מופלאים. יש בהם הומור והצגה יפה של צורת המחשבה של הילדים, שלעיתים רוצים לעצבן ללא סיבה ולפעמים אומרים דברים בלי להבין אותם במלואם, כמו למשל, כשמייקל קורא לגברת אנדרו בתמימות "Holy Terror", כאשר בכך הוא חוזר למעשה על דברי אביו, מבלי להבין שזהו כינוי גנאי. לעיתים קרובות הילדים נראים מבולבלים לאחר שעברו אירועים פלאיים ואילו מרי פופינס מכחישה את קיומם. יחד עם זאת, בהרבה מקרים הילדים מתוארים כיותר חכמים ומתוחכמים בהשוואה למבוגרים הסובבים אותם. לדמויות השונות בסיפורים יש תכונות אופייניות ומוקצנות, כגון שומר הפארק שכל הזמן קורא לאנשים לשמור על הכללים, גם במצבים המגוחכים ביותר, מר בנקס הילדותי, גברת לארק ההיסטרית, אדמירל בום שממשיך להיות יורד ים בדמיונו ועוד.

טרברס כותבת בשפה עשירה במיוחד, לעיתים עם משחקי מילים שלא בטוח שניתן לתרגם. היא נותנת לקורא הצצה תרבותית למאכלים בריטיים, שירי ילדים, ספרי אגדות ואף מזכירה דמויות מחוברות קומיקס ומסרטים מצויירים. בהרצאה שמובאת בסוף הספר תחת הכותרת
"On Not Writing for Children" אומרת טרברס שהיא לא כותבת במיוחד לילדים, אלא פשוט כותבת ספרים, והיא גם אינה חושבת שניתן לתחום את הגיל המתאים לקריאת ספר:
I said it was a strong belief of mine that I didn't write for children at all, that the idea simply didn't enter my head. I am always astonished when I see books labeled 'From 5 to 7' or ' From 9 to 12' because who is to know what child will be moved by what book and at what age? Who is to be the judge? I'm not one; I can't tell

הספרים אינם מושלמים. בדרך כלל הסיפורים מעניינים, יצירתיים ומקוריים, אך לפעמים ישנם גם סיפורים פחות מוצלחים ואפילו משעממים, כגון האגדות על המלכים שמרי פופינס מספרת לילדים. באחת האגדות מדובר על עריפת ראשים של מי שלא הצליחו ללמד את המלך, ולא בטוח שהייתי מספר סיפור כזה לילדים. מדי פעם אפשר למצוא קטעים ומוטיבים שחוזרים על עצמם ובנויים באותו שטאנץ, כמו למשל הביקור אצל הדוד אלברט וויג והביקור אצל בן הדוד ארתור, או הביקור בגן החיות והביקור בקרקס הכוכבים; המדחום וסרט המדידה הם בעלי פונקציונליות דומה. אף ישנם מקרים שבהם טרברס מייגעת את הקורא כאשר היא מושכת סיפור יותר מהרצוי ומוסיפה עוד ועוד דמויות מיותרות שלא מוסיפות לו דבר מלבד נפח.

הספרים מומלצים לחובבי אגדות, הומור וסארקזם בכל גיל. הספר הזה הוא בן יותר מ-1000 עמודים, ולא נוח להחזיקו ביד. לילדים הייתי קונה את הספרים בנפרד. הציורים של מרי שפארד מקסימים.





**** קטעים לדוגמא ****





משפטי מרי פופינס אופייניים:


- כשהילדים הולכים לאט מדי, מרי פופינס גוערת בהם:

You two look a picture, I must say! Stravaiging along like a couple of tortoises


- וכשהילדים מחליטים להתחרות בריצה:

Don’t expect me to keep up with you! I am not a centipede


- מייקל מחבק חזק את מרי פופינס:

Kindly do not crush me, Michael! I am not a Sardine in a tin! she said wrathfully, as she gave him a little push


- כשמייקל מתפרץ ורוצה לשאול משהו:

But, Mary Poppins, Michael burst out
Butting’s for goats – not human beings! Best foot forward, please


- חילופי דברים בין ג'יין ומייקל לבין מרי פופינס עם תשובות עוקצניות אופייניות של מרי פופינס:

Oh, what a lovely afternoon! said Jane, rushing to fling her arms round Mary Poppins
Well, that’s more than you are, at this moment. Brush your hair, please. I don’t care for scarecrows! Mary Poppins said tartly

I feel like a balloon myself, said Michael joyfully. All airy-fairy-free
I’d be sorry for the fairy that looked like you! said Mary Poppins. Go and wash your hands. You’re no better than a sweep


- כשמייקל וג'יין מתקוטטים, מרי פופינס אומרת:

I would rather...have a family of Cannibals to look after. They’d be more human


- מייקל מציע למרי פופינס תפוח מסוכר על מקל, והיא מצליחה בשני משפטים למתוח ביקורת על המראה של מייקל וג'יין ובו בזמן לשבח את עצמה:

A pair of *Golliwogs – that’s what you are! Just look at your hair! Sweets to the sweet, she added conceitedly, as she took the sticky fruit he offered and nibbled it daintily

* בספר אחר שינו את המונח ל-"rag dolls" משום ש-'Golliwogs' כנראה הפך ללא תקין פוליטית. 'Golliwog' זו בובה שחורה עם שיער מזדקר.


- על נער יחף בעל דמיון פורה (וגם טעימה מחוש ההומור של הסופרת):

For the Boy was something more than a boy – as you’ll probably have guessed. Inside, he knew the Straits of Magellan as you know the nose on your face. Honest mariners paled at his fame, his deeds were a byword in seven seas. He could sack a dozen ships in a morning and bury the treasure so cleverly that even he could not find it

To a passer-by it might have seemed that the Boy had two good eyes. But in his own private opinion, he was only possessed of one. He had lost the other in a hand-to-hand fight somewhere off Gibraltar. His everyday name always made him smile when people called him by it. If they knew who I really am, he would say, they wouldn’t look so cheerful


- קטע יפה של תיאור מזג האויר הסוער בפארק:
It was a dusky, gusty autumn evening. The clouds blew in and out of the sky. And in all the houses of Cherry Tree Lane the curtains blew in and out of the windows. Swish-swish. Flap-flap

The Park was tossing like a ship in a storm. Leaves and Litter-paper turned head-over-heels in the air. The trees groaned and waved their arms, the spray of the fountain was blown and scattered. Benches shivered. Swings were creaking. The Lake water leapt into foamy waves. Nothing was still in the whole Park as it bowed and shuddered under the wind



סקירות של שני תרגומים של הספר הראשון בסדרה:

https://tinyurl.com/2444avnj

https://tinyurl.com/4hkm695v


εϊз