ביקורת ספרותית על הפלא של אנה מאת אמה דונהיו

---

שאתחיל בטוב? למרות שהנושא הוא לא קליל, הספר כתוב באופן קריא מאוד. למרות שיש בו 336 עמודים, הדפים עבים והאותיות - קידוש לבנה, כך שהוא לא ארוך. הוא מושך למדי, נקרא במהירות ויש לו סוף טוב. עד כאן הדברים הטובים שיש לי לומר עליו.
הסיפור הוא על אחות אנגלייה שמוזמנת לאיזה כפרון נחשל באירלנד כדי לצפות במשך שבועיים בילדה בת אחת עשרה שטוענת שהיא לא אכלה דבר במשך ארבעה חודשים. הבדיקה היא לצורך החלטה האם מדובר בנס, והאם יש לערב את הערכאות הגבוהות יותר בכנסיה הקתולית בתהליך הכרזתה כקדושה. זהו רומן שמתיימר להיות היסטורי ומתרחש באמצע המאה ה-19. הוא משתדל להיות מעוגן באירועים היסטוריים כמו "הכפן הגדול", מלחמת קרים ופועלה המבורך של פלורנס נייטינגייל. הצרה היא, קודם כל, שהקשר הזה נראה מלאכותי ולא מחוייב המציאות. אפשר היה לתקוע את העלילה גם מאה שנה מאוחר יותר ולא היה הבדל גדול. שנית, הסופרת (או שמא האחריות גם על המתרגמת לעברית?) לא מצליחה לכתוב באמת רומן היסטורי: לא נסחפתי אל תקופה אחרת, מציאות אחרת, וכל התיאורים היו רדודים לחלוטין. שלישית, עיצוב הדמות הראשית, בעיניי, מאוד לא מוצלח: היתה לי תחושה שזו דמות בת המאה ה-20 לפחות, ש'שתלו' אותה בתקופה אחרת, והיא באמת לא מבינה מימינה ומשמאלה.
יש שם עוד דברים שצרמו לי: כמה אנכרוניזמים, פשטנות ושופטנות של הדמות הראשית (שברור שהיא לגמרי הסופרת), סוד אישי לא מעניין, סוף מופרך, ומכיוון שאין לי שום ידע בתחום - נותר לי רק לקוות שמבחינת ההיתכנות הרפואית, הסופרת בדקה את העניין.
מה יותר גרוע מספר גרוע? ספר בינוני.

» ביקורות נוספות של קרן
» ביקורות נוספות על הפלא של אנה