ביקורת ספרותית על הפלא של אנה מאת אמה דונהיו
ספר לא משהו

---

הספר הזה מתקדם בקצב נוראי - הכל מאוד איטי ודי חסר צבע. בהתחלה נורא התרגשתי מהעלילה, הייתי סקרנית לגבי ילדת הפלא הזאת שלא אוכלת כלום ומצליחה להראות שליטה עצמית מסוכנת כל כך. אבל כפי שאמרתי, ההתחלה נמשכה ונמשכה ולקח הרבה זמן עד שפגשתי את אנה. ובכללי, כל הספר הזה הוא מעגל קטן ואפור שלא מתקדם לשום מקום - האחות אוכלת, הולכת, מסתכלת, רושמת וחוזרת. וככה זה נמשך כמעט לאורך כל הספר.

בנוסף, קורים בספר הזה לא מעט דברים שלא באמת קשורים לעלילה המרכזית, וזה היה מעצבן ומשעמם, אני מנחשת שזה שם רק בשביל למלא דפים ריקים ולא יותר. כמו הרומנטיקה המביכה והלא מובנת בין האחות לעיתונאי הצעיר, איך זה בדיוק אמור להעצים את המקרה החריג של הספר?

הסיפור לוקח מקום בכפר עוני נידח באירלנד, אני חושבת שזה קצת משמים את הסיפור כי אין באמת אופציה אחרת חוץ מלהיות מורעב - ככה שאולי הפלא הגדול הוא תוצאה של מציאות קשה ולא יותר? אם המשפחה הזאת הייתה גרה במקום שבו השפע המינימלי היה מצוי אז הסיפור היה הרבה יותר מסקרן ומעלה שאלות לגבי הצום של אנה.

ישנם בספר הרבה דיבורים על דת ועל רצון האל, זלזול מצד האחות הלא מאמינה ותמימות של ילדה קטנה וחכמה, על משפחה אומללה ועל תקופת חיים אחרת שלא נצליח להבין במלואה.

האקשן התחיל רק שמונים עמודים לקראת הסוף וזה נתן לי מוטיבציה לסיים אותו עם תחושה קצת יותר מתוקה. לא ספר רע, אבל היה יכול להיות הרבה יותר טוב.

» ביקורות נוספות של לב
» ביקורות נוספות על הפלא של אנה