ביקורת ספרותית על עץ הקזוארינה מאת סומרסט מוהם
ספר טוב

---

אל סומרסט מוהם התוודעתי לראשונה, כמו רבים מבני דורי בישראל, באמצעות מערכת החינוך: רבים מאיתנו למדו את הסיפור "Mr. Know All", בשיעורי האנגלית.
מוהם הבריטי נולד בפריז ב-1874, היה איש אשכולות, רופא, סופר, מחזאי ואיש ביון (לאו דווקא בסדר הזה); וידוע כיום בזכות הכתיבה הספרותית שלו. הסופר הפך לשם דבר בכתיבת סיפורים קצרים, כתיבה שהוא שיכלל לדרגת אומנות יוצאת דופן, והקובץ "עץ הקזוארינה" הוא קובץ הסיפורים השני שפרסם (1926).
אני מדגישה כי המדובר בקובץ סיפורים ולא באסופה, מה שהופך את הספר למהודק מבחינה רעיונית, ואף על פי שכל סיפור עומד בפני עצמו, הקורא מרגיש בהמשכיות בינהם, הן ברעיונות, הן באווירה והן בסביבת ההתרחשות. ששת הסיפורים שבקובץ סובבים סביב חיי הקולוניות הבריטיות במזרח אסיה שבין שתי המלחמות הגדולות. למרות שהגרעינים התימתיים קיצוניים במהותם, מוהם בנה סביבן עלילות מאופקות, בכתיבה צינית-מעודנת וביקורתית שנמנעת במודע ממלודרמה, ומתארת בצורה חיה גלריה של דמויות, רבות מהן לא מצודדות ובכל זאת מושכות את הלב. צורת הכתיבה הזאת רומזת לקורא שהמקרים עליהם מסופר אינם בהכרח יוצאי דופן במרחב שבו הם מתרחשים, ואולי זו הסיבה העיקרית שבשלה זעמו המתיישבים הבריטים בקולוניות על הסופר, ובאחד מסיוריו במלאיה אף איימו עליו פיזית ממש.

בסיפור הראשון, "לפני המסיבה", חוזרת אלמנה מבורנאו לאנגליה ונאלצת להתמודד עם משפחתה ועם החברה הבורגנית ממנה באה באשר לנסיבות שיבתה. לטעמי, הסיפור הזה הוא המהודק ביותר מבין הסיפורים, אף על פי שהתיישן מעט.
הסיפור השני, "השיבה הביתה", מתרחש על אונייה השבה מהמזרח לאנגליה, ובמרכזו הכירות בין אישה אנגלייה וגבר אירי ממעמד נמוך ממנה, הכירות שמלמדת אותה לקח טוב.
בסיפור השלישי, "תחנת הספר", אנחנו מתוודעים לקשיים של הפקידים הבריטיים בתחנות השלטון הנידחות בג'ונגלים.
בסיפור הרביעי, "כורח הנסיבות", אנחנו מתוודעים למנהגים הפחות מדוברים והפחות נעימים של המתיישבים, מנהגים שהמתקבלים על הדעת ללא חמדה, מכורח הנסיבות...
הסיפור החמישי, "תו הפחד", הוא סיפור פסיכולוגי נפלא על רגשות אשם ורגשות נחיתות.
הסיפור החותם את הקובץ, "המכתב", הוא מלודרמה קיצונית שמתנגדת בנחרצות למלודרמיותה.

בעמוד 144, בסיפור "תו הפחד" יש תיאור מרהיב של סוגי עצים שונים בג'ונגל המלאי, שנחתם במשפט נפלא: "היה משהו מפעים בפראות העזה של הצמיחה המעתירה הזאת. היה זה כמו אבדן מעצורים נועז של נווד המתפרע בנחלתו של האלוהים." אני חושבת שהמשפט הזה נותן מושג על המהלכים הרגשיים שעוברות הדמויות הקולוניאליות המופיעות בקובץ הזה, על פי נקודת מבטו של סומרסט מוהם.

איכות הסיפורים אינה אחידה, והסיפור האחרון, בעיניי, לוקה ברישול מסוים, אבל הקובץ בהחלט ראוי לקריאה ומומלץ.

*הערה קטנה: באתר סימניה כתוב שמוהם "פעיל בתחום הספרות מאז שנת 1933 ועד 2017 (84 שנות יצירה)". אכן מידע מפתיע ומעורר התפעלות, בהתחשב בעובדה שהסופר מת בשיבה טובה כבר ב-1965.

» ביקורות נוספות של קרן
» ביקורות נוספות על עץ הקזוארינה