“קוראים יקרים, שמי רוזי, אני בת 29, ברמנית (עבודה צדדית, למעשה אני משכילה הרבה יותר אבל נימנע מספויילר) ועניתי לפרויקט של דון טילמן. דון הוא פרופסור לגנטיקה בן 39 שמחפש רעיה, שותפה להבאת צאצא, חברה לחיים, לא ברור מה בדיוק כי דון לוקה באספרגר, ליקוי הממקם אותו בקצה הספקטרום האוטיסטי (הקצה הטוב). דון מנהל את חייו על לוח מחיק וטבלאות, רשימות ממוספרות וחוקים מובנים. זמנו מחולק לדקות ולרבעי דקות, מתוכנן עד השנייה האחרונה. הכנת המזון, קניות, אימוני כושר, הרצאות, ניקוי השירותים ופגישות מקצועיות, כולם תחומים, מוגבלים בשליטתו המוחלטת של דון ושל המחשב הנמצא במוחו.
עד שנכנסתי לחייו היו לדון חיי חברה מינוריים. יש לו שני חברים למעשה, ג'ין וקלודיה, פרופסור לפסיכולוגיה ופסיכיאטרית, ואם נוסיף את ילדיהם יגיע מספר ידידיו לארבעה (מלבדי).
מודע למוזרותו ולמוחו המתוכנת, דון בונה לו חיים מלאים ומספקים ולא ברור לשם מה הוא מחפש אישה.
אבל לדון יש היסטוריה כאובה וכושלת של חיפוש בת זוג, ולכן הוא הוגה את "פרויקט הרעיה" ומחבר שאלון שאמור להגדיר את הרעיה האידיאלית: משכילה, לא מעשנת, נמנעת מאלכוהול, לא מאחרת ועוד כל מיני פרמטרים שעל רובם אינני עונה (חוץ מההשכלה). ניתן לומר שאישיותי שונה במאה ושמונים ומעלות מן הרעיה האוטופית של דון (או אם הייתי באמת רק ברמנית הייתי אומרת שאני שונה בשלוש מאות שישים מעלות).
נכנסתי לחייו בעורמה. מסיבה שאותה תגלו בספר. רציתי להשתמש במיומנותו ובמומחיותו כדי למצוא את אבי האמיתי במסגרת פרוייקט נרחב: "פרוייקט האב".
קוראים יקרים, שמי גרהם סימסיון, אני אוסטרלי, בעל תואר שני וגם דוקטורט, איש אשכולות , בעל תחומי עניין מגוונים, סופר וגם סופר כסף, סוף כל סוף ספרי נמכר להוצאות לאור בשלושים וחמש מדינות וגם שחקנים לא מעטים רוקמים חלום לגלם את דמותו של דון טילמן, יציר רוחי. למעשה גם בסימניה מככב הספר שלי, בעל הכריכה האדומה והאיור המכוער. אבל לא חשוב, רוב המבקרים מעניקים לו חמישה כוכבים ושפע של סופרלטיבים. אז תמשיכו לקנות את ספרי ותודה לצומת וסטימצקי, עד מלבורן הגיעו שמעם של 3 ב-99 ושניים מתנה. קצת מעליב כשאני ניתן במתנה, אבל מה לא עושים למען הרייטינג?
קוראים יקרים, שמי דון טילמן, אני בעל תכונות ייחודיות , חכם יותר מכם, למרות שיש ביניכם חכמים לא מעטים. העובדה שהתכונות הרגשיות אינן משתלטות על מוחי המפותח מגבירה את היצירתיות שלי ומנתבת אותי היישר לעבר המטרה.
נכון, אני לא מודע לתת משמעויות, ניבים ומטבעות לשון אני מבין כפשוטם, אינני יודע לקרוא הבעות פנים, הקוגניציה שלי מבריקה מצד אחד ומצד שני לוקה בחסר, אני נוטה להגדיר אנשים באמצעות אוסף של נתונים, כולל מדד מסת הגוף שלהם, אני הכי לא פוליטיקלי קורקט בעולם, והיום המאושר ביותר בחיי היה היום שבו ביליתי במוזיאון לטבע בניו יורק. כדי לסבר את אוזניכם, היום השני המאושר בחיי היה היום השני שביליתי במוזיאון.
גרהם סימסיון ברא אותי כדמות מעוררת אמפתיה וגם שעשוע. ולכן אל תחושו רגשי אשם כשאתם צוחקים בקול במהלך קריאת הספר (גם אם אני לא מבין, לא אכפת לי שתצחקו על חשבוני, אני לא בטוח אם זה חוקי חברתית להשתעשע על חשבון אנשים שלוקים באספרגר, אבל במדיה בדיונית מחוץ לחיים האמיתיים מותר לצחוק על חלשים).
קוראים יקרים, שמי אפרתי, ובאתי לעשות סדר בראשומון שלעיל.
לאור הפופולאריות הרבה לה זכה הספר באתר, החלטתי לדחוק את רגליהם של ספרים ותיקים ממנו. ואכן, דון טילמן עושה את זה בגדול. זהו ספר מבריק, מקורי, מצחיק עד דמעות וכתוב נפלא.
אינני חושבת שהספר ישב בפנתאון יצירות המופת של המאה, אבל יש בו תועפות של חן וקסם בלתי מבוטל. הספר גם מותח מאוד בזכות פרויקט אבא, שבו דון טילמן מנסה לגנוב די.אן.איי מכמה עשרות רופאים כדי למצוא את אביה הביולוגי של רוזי.
הסוף כמובן טוב וגם מפתיע. הדרך אל הסוף הטוב והמפתיע היא נהדרת .
העניין הוא שהספר הוא מן אגדה למבוגרים. התהליך הנפשי והחברתי שעובר דון אינו קיים במציאות. קשה להאמין שבעל תסמונת אספרגר יכול לעבור מטאמורפוזה מן הסוג שדון עובר. קשת הרגשות שהוא חווה, גם אם אינו יכול להגדירה, אינה מתאימה ללקות שלו.
אבל כאגדה, הוא אכן מספק את הסחורה.”
