ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום שישי, 18 באוקטובר, 2013
ע"י דן סתיו
ע"י דן סתיו
אומרים שבמסעדות צרפתיות משובחות, טבחים, הקרויים שפים, מכינים – או שמא נאמר יוצרים - מזון, או בשפתם - מנות גורמה. אלה מיועדות לחיכם של סועדים אשר קיים מתאם גבוה בין הכנסותיהם, נכונותם לפזר את כספם לכל רוח והערכה עצמית מרקיעת שחקים בנוגע לאנינותם.
במסעדות אלה מגישים בין המנות המעוצבות, עשירות הטעמים והארומה, גלידת סורבה מרעננת בעלת טעם קל שנועדה להכין את בלוטות הטעם של הסועדים האנינים לקראת מתקפת הטעמים במנה הבאה.
כך הרגשתי לגבי הספר "הפרויקט של רוזי", כמעט כך. למען הדיוק. הרשת המחוררת עד אימה, שהיא ההשכלה הכללית שלי, לא אצרה כל ידע לגבי תסמונת אספרגר כך שעבורי קריאת הספר היתה מעניינת מעבר לאפקט גלידת הסורבה, ולו רק בהיבט זה. אכן, עשרים ומשהו העמודים הראשונים היו מאירי עיניים עבורי: להתקל בדון, אחד מגיבורי הסיפור, לראות דרכו תפיסת עולם שונה, מיוחדת ומרתקת של הפעילות האנושית-חברתית. נפלא, אלא מאי? הספר כולל עוד מאות עמודים נוספים....מעבר לכך הסיפור לא מספק תובנות בעלות ערך, לא מתאר בצורה מעמיקה, מבריקה, משעשעת או אירונית חברה מסוימת או אירועים כלשהם. הדמויות שטחיות ומתוארות ברישול רב. באשר לסוף הסיפור, גם אם לא ניחנת במנת משכל של איינשטיין או בכישורים אנליטיים של שרלוק הולמס - הרי הוא בבחינת סוף ידוע מראש. למרבה צער, סוף ידוע מראש זה הוא עוד בבחינת שיפור מסויים למהלך מייגע של "העלילה". הטוויסטים במערכת היחסים הראשית מאולצים ברובם ויצרו אצלי את הרושם שהסופר היה נחוש, ויהי מה, לכתוב ספר באורך מלא ללא קשר לסיפור עצמו.
כן. הספר קריא כמו אכילת גלידת סורבה. לא יותר מכך. לא מרגש ובהתחשב בפוטנציאל הטמון בנושא, גרם לי לחשוב שאולי הבעיה היא אצלי ואפשר שאני סובל מלקות רגשית. במהלך קריאת הסיפור עלתה בי המחשבה לא פעם כי אפשר שעדיף היה שהסופר היה מבקש מאליס מונרו לכתוב את העלילה כסיפור קצר..... בכך היה עושה חסד רב לרעיון וליערות הגשם בברזיל.
אחרית הדבר של הסופר מספקת, בעיני, הסבר לאיכות המוצר המוגמר. רק בגלל תיאור חבלי יצירת הספר אני מעז להתייחס אליו כאל מוצר, דבר שלא אמרתי מעודי על ספר כלשהו.
הציון: התלבטתי בין לא משהו לבסדר. הכרעתי לטובת האפשרות השניה בעיקר בגלל בורותי בעניין אספרגר ולכן היה בו עבורי ערך מוסף. עם זאת, אני יכול לתאר מצבים בהם ספר זה עשוי להיות חברה נעימה למדי (המתנה אצל רופא שיניים, העברת זמן בהמתנה לטיסה מתאחרת וכו'). אפשר שיהיה מוצלח יותר בגרסה הוליוודית.
השורה התחתונה: ספר קריא ותו לא. עלילה בנאלית ומאולצת, דמויות ריקות. רעיון עם פוטנציאל שהתמסמס ....חבל.
14 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
דן סתיו
(לפני 12 שנים)
אפרתי, תודה. נרגעתי.
הצדק עימך - דעתך על הספר בדיוק כמו שדעתי על הספר לא הופכת אותי או אותך לטיפש/ה.
מניח שקביעתך באשר לסופר - אינו קוטל קנים - מסתמכת על ספר אחד ויחיד זה. למרות שלא אהבתי את הספר, אני חייב להודות שאני מעריך כל אדם המסוגל לכתוב ספר שהוצאת ספרים תסכים לפרסם. העובדה שרבים (וטובים) נהנו ממנו, מוכיחה, גם בעיני, שמדובר בסופר ראוי להכרה, גם אם, כאמור, לא אהבתי במיוחד את הספר. |
|
|
אפרתי
(לפני 12 שנים)
דן, אתה בהחלט יכול להירגע, לא נעלבתי כלל וכלל. אמנם גם הנמושות חושבות שהן לא, וכל
הטיפשים חושבים שהם חכמים, אבל יש לי הרגשה משום מה, שהעובדה שאני חושבת שהספר מקסים לא הופכת אותי לטיפשה.
|
|
|
דן סתיו
(לפני 12 שנים)
אפרתי - לא התכוונתי לפגוע באיש וחלילה לא לרמוז שמי שאוהב את הספר הוא נמושה או לוקה בטעם הספרותי.
אם זה מה שהובן - אני מתנצל. אינני מחשיב את עצמי כבר-סמבא בענייני ספרים ובוודאי שאינני רואה בהגיגי קנה מידה כלשהו על פיו יש לשפוט את טעמם של אחרים בספרים.
נצחיה - תודה על דבריך ועל התוספות המעניינות לגבי התסמונת ולגבי סופרים המתמודדים עם סוגיות מעין אלה |
|
|
דן סתיו
(לפני 12 שנים)
אפרתי - תודה על המחמאה.
|
|
|
נצחיה
(לפני 12 שנים)
מצאה חן בעיני ההגדרה שלך.
אבן "סורבה קליל" זה הספר, והוא אינו מתיימר להיות יותר מכך. קלילון מהנה לקריאה. אין כאן מסר חברתי, אלא רק היתפסות לפער שנוצר כאשר היכולת השכלית גדולה והיכולת החברתית נעדרת כמעט קליל. אני לא יודעת באשר להתפלגות המשכל באוכלוסיית האספרגרים לאוכלוסיה הכללית, אבל יש אחוז ניכר מתוכן שהם בעלי יכולת קוגניטיבית גבוהה ביותר (אם כי לא גאונים. מדידת המשכל, לפחות על פי וקסלר, כוללת גם תובנה חברתית).
בכל מקרה, עוד מאפיין של בעלי תסמונת אספרגר, או אוטיסטים בתפקוד גבוה הוא העדר כמעט מוחלט של חוש הומור. הם לא מצליחים להבין בדיחות. על כן בעיני הספר גם חוטא למציאות בהציגו גיבור משעשע, וגם הרגיש (לי לפחות) כצוחק על חלשים ובעלי לקויות. להבנה טובה יותר של התסמונת אפשר לקרוא את טמפל גרנדין שהיא בעצמה על הספקטרום האוטיסטי ובעלת דוקטורט (אם כי לא מרצה). בספרות יפה מומלץ לקרוא את "המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה" ואת "לגרש את ורונה", ולהימנע מ"בת המטבח". באופן כללי נראה לי שטוב יעשו סופרים אם יימנעו מאיבחוני יתר של הדמויות שלהם. אילו הספר היה עוסק בפרופסור שהוא קצת קוקו, בלי לנקוב בשם המפורש של התסמונת (שהוא מכיר, כפי הנראה רק בעזרת ד"ר גוגל), אני מניחה שהנאתי היתה גדולה יותר. |
|
|
אפרתי
(לפני 12 שנים)
הביקורת טובה מאוד, אבל אני לא מסכימה איתה כלל וכלל. כל אוהבי הספר מרגישים קצת נמושות
נטולות טעם ספרותי משובח אחרי קריאת הביקורת. נכון שפופולריות אינה מדד לאיכות ויש לי אלפי הוכחות, אבל במקרה זה, לדעתי, הספר זוכה להצלחה מפני שהוא ראוי לה.
נכון שהסוף הוליוודי, אבל הספר כתוב בכישרון גדול. הוא מבריק ומצחיק וגם הסיפור מפתיע לא מעט. וגם הסופר אינו קוטל קנים: גרהם סימסיון נולד בניו זילנד בשנת 1956 ומתגורר כיום באוסטרליה. הוא בעל תואר שני בכלכלה ותואר דוקטור מטעם אוניברסיטת מלבורן. במהלך חייו כתב תסריטים, סיפורים קצרים ומחזות, וכן התמחה בייעוץ עסקי וניהול מערכות מידע. בשנת 1982 הקים חברת ייעוץ מצליחה (שנמכרה בשנת 1999), ובמרוצת השנים פירסם שני ספרים שעסקו בניהול מערכות מידע. כמו כן, הוא הקים חברה לייבוא יינות בשם Pinot Now. והנה אני מצהירה פה בריש גלי: הספר נהדר! |
|
|
סוריקטה
(לפני 12 שנים)
דן סתיו, אין ספק שכל העולם התרבותי שאנחנו צורכים משפיע על עמדותינו.
העניין הוא רק בזה שאנחנו צורכים מידע רב באופנים רבים ואני מניחה שרב האנשים לא מגבשים עמדות כתוצאה מספר או סרט בודד. אני פחות מבינה את ההתנגדויות ליצירה בודדת כמו זו שציינת. הקוראים הצעירים, בדיוק כמו הוריהם או מוריהם, חשופים לתכנים רבים ורובם יכולים לעכל אותו ולברור ממנו ולהבחין בין האיכויות השונות של מה שהם צורכים. מספיק לקרוא פה באתר את הביקורות של קוראים צעירים ולא להיות מודאגים.
|
|
|
דן סתיו
(לפני 12 שנים)
סוריקטה, תודה על ההערות המעניינות שלך. למדתי רבות. דברי לא כוונו למידת האחריות של הסופר בבואו לתאר אדם יחיד, חפץ או נוף.
כוונתי היתה שבכוחו של סופר להשפיע על קהל קוראים רחב בנושאים שונים: לעצב את השקפותיהם, להשפיע על יחסם לאחר וכו'. שווי בנפשך סדרות לילדים ולנוער - האם אין עיצוב הדמויות שם עלול להשפיע על תפיסת העולם של הקוראים הצעירים. האם יחס מתנשא לשחור או אפילו הצגתו בתפקיד מסורתי אינו עלול לקבע סטריאוטיפים לגביהם (שחורים הם כנועים ותתפקידם לשרת וכו'). ראי את ההתנגדות בקרב פעילי הקהילה האפרו-אמריקנית נגד סרט הילדים "שירת הדרום" רק משום שהגיבור השחור הראשי הוצג בצורה סטריאוטיפית. הוא הדין בסוגיות פמיניסטיות, אתניות וכו'. אני יכול לשחוב גם על דוגמאות הנוגעות לסכסוך הישראלי-ערבי אך אסתפק בדוגמא זו.
|
|
|
סוריקטה
(לפני 12 שנים)
דן סתיו, אני לא חושבת שיש איזושהי אחריות לסופר בבואו לתאר אדם.
כשם שהקמצן של מולייר לא מתאר את כלל הקמצנים בעולם ורסקולניקוב אינו התיאור שלפיו ניתן לשפוט את כלל הרוצחים שהיו ויהיו. זה סתם סיפור משעשע על איש אחד שיש לו גם אספרגר.
אני מכירה מקרוב מאד ילד אחד, גם הוא גאון, על פי קנה המידה של מבחני האינטיליגנציה של משרד החינוך הישראלי, ועדיין לא חושבת שיכולתי לתאר אפילו מקצת מהאנשים הלוקים בתסמונת הזו. גם בעולם הזה יש קשת רחבה של אנשים, כפי שציינה יעל, ופרט לאספרגר, כל אחד מהם מחזיק בשלל תכונות אנושיות. הקושי, כפי שאני תופסת אותו, הוא בהעדר היכולת להבין ניואנסים חברתיים, כאלה שאינם נאמרים במפורש, והעדר יכולת, שמתפתחת אצל רב האנשים, לשים את עצמך במקום האחר ולפרש בהתאם את כוונותיו. אצל הילד שאני מכירה אין יכולת להבחין בין מה שעשו לו בכוונה לבין מה שנעשה באקראי, אין יכולת להבחין מתי הוא משעמם (או מתיש) את מי שמדבר איתו למרות איתותים שכל ילד "נורמלי" ידע להבחין בהם. ויש עוד דוגמאות, רבות, שהשורה התחתונה שלהן מחייבת למידה מושכלת של מה שאצל רובנו קורה מאליו. זה קצת כמו ההבדל בין רכישת שפה לבין לימוד של שפה זרה. בעיני יש חשיבות לספר, בעיקר מפני שהוא מעלה את הנושא ומאפשר לאנשים להתוודע אליו, אולם, כמו שקורה בדרך כלל, הוא גם מייצר הרבה אי הבנות ואי דיוקים. |
|
|
דן סתיו
(לפני 12 שנים)
יעל, דבריך מעלים שאלה בהקשר רחב יותר והיא באיזו מידה לסופר אמורה להיות אחריות חברתית.
בהנחה שלמילים הכתובות יש כח רב, האם הוא נושא באחריות להשלכות שעלולות להיות לספריו על יחדים או קבוצות אם לאו ויש לראות בו יוצר אמנות יפה ותו לא.
|
|
|
yaelhar
(לפני 12 שנים)
על אנשים הלוקים בתסמונת נכתבו ספרים אחדים.
למשל "המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה" של מארק האדון.סביר להניח שגיבורים קדומים יותר, טרם גלוי התסמונת סבלו ממנה גם הם (; וכמו שאני לא משערת שהסופר כתב את ספרו כדי להביא את התסמונת למודעות, כך אינני משערת שחשוב לו שאנשים שאינם מודעים לה יקבלו רושם מוטעה.
|
|
|
דן סתיו
(לפני 12 שנים)
יעל, הנקודות שהעלית מעניינות מאד.
ראשית, אכן איני יודע האם כוונת הסופר היתה להגביר מודעות לעניין או רק לספר סיפור מעניין. לא החכמתי בעניין זה גם כאשר קראתי את אחרית הדבר פרי עטו. שנית, לגופו של עניין, אינני סבור שהסוגיה הזו כל כך רלבנטית לסוגיה השניה והיא תרומתו של הספר להגברת המודעות לבעית הלוקים בתסמונת: בין אם המחבר התכוון לכך, בין אם לאו, הרי התוצאה היא ברורה. רבים קוראים את הספר, מתלהבים ומעודדים אחרים לקרוא אותו. כך בעית הלוקים בתסמונת זוכה להכרה רחבה. אכן כבר ציינת קודם שאינטילגנציה גבוהה קיימת אצל חלק מהלוקים בתסמונת כשם שהיא קיימת באוכלוסיה רגילה. העניין הוא באיזו מידה הצגת התסמונת בספר חוטאת למציאות ומציגה תמונה מוטית מאד של הלוקים בה. לדעתי, סוגיה זו רלבנטית דווקא משום שאפשר שרבים, ביניהם אני, לא יודעים דבר על התסמונת מעבר לדרך בה היא מתוארת בספר.
|
|
|
yaelhar
(לפני 12 שנים)
אני מתקשה להאמין שמטרת הסופר היתה להגביר את המודעות לאספרגר.
הסופר רוצה לכתוב סיפור מעניין, אספרגר הוא סיפור מעניין (חוץ מללוקים בו, כמובן) והפער בין ההתנהגות החברתית ליכולת האינטלקטואלית הוא בודאי סיפור מעניין. אגב, יכול להיות לוקה באספרגר בעל יכולות אינטלקטואליות וגופניות מרשימות. כמו שיכול להיות כזה אדם "רגיל".
|
|
|
דן סתיו
(לפני 12 שנים)
יעל
תודה על ההערה המעניינת והמשכילה. אם כך, הסופר, בבואו לתאר את התסמונת ולהגביר את המודעות לעניין, בהנחה שזו אכן היתה אחת מהמטרות או למצער, אחד מהיתרונות הנובעים מהיותו של הספר כה פופולארי, הרי הוא מחטיא את מטרתו. הסופר מתאר את הגיבור כמעין סופרמן מבחינה אינטלקטואלית ומהחינת היכולות הפיסיות. בקיצור, כמעט חלומה של אם יהודיה, למעט אותה לקות חברתית הניתנת לתיקון, במידה רבה, עם תרגול חברתי....אפשר, איפוא, שגם כאן הספר עושה שירות רע ללוקים בתסמונת.
|
|
|
yaelhar
(לפני 12 שנים)
רק הערה:
אספרגר אינה מחלה. היא לקות או תסמונת. למעשה הלוקים בה - שגם הם שונים איש מרעהו - אינם יודעים לפרש התנהגויות חברתיות שרובנו מפרשים בלי לתת עליהן את הדעת. ועוד משהו - קראתי באחת ההערות קביעה שהם "גאונים". זה לא נכון. מבחינת אינטלגנציה אין שוני בין לוקים באספרגר לבין האוכלוסיה הכללית: אחוז קטן של "מעל הממוצע", רוב "ממוצע", אחוז קטן של "מתחת לממוצע".
|
|
|
דן סתיו
(לפני 12 שנים)
חני(דולמוש)
ראשית, תודה על המחמאה. שנית, תודה על ההערה החשובה שלך. אכן, נראה כי הספר הזה, בזכות הפופולאריות הרבה לה זכה, העלה את המודעות לבעית ההשתלבותפ החברתיתשל אלה הלוקים בתסמונת אספרגר (זה נשמע לי טוב יותר מאשר להגדיר זאת כמחלה). תרומה זו אכן חשובה מאד והצדק עימך. השאלה היא האם בבואי לכתוב את דעתי על איכותו של ספר עלי להתייחס לערכו החברתי ואם כן באיזו מידה, או שמא עלי לנסות להעריכו אך ורק בזכות סגולותיו הספרותיות? אני בחרתי בגישה צרה מאד בעניין זה - התמקדות באיכויות הספרותיות של הספר מבלי לייחס משקל כלשהו למסר החברתי-אנושי. ההערה שלך בעניין חשובה מאד משום שאודה ולא אבוש, לא עלה בדעתי לשקול נקודה זאת קודם. להגנתי ניתן לומר כי מסר חברתי כשלעצמו לא הופך ספר לטוב יותר מבחינה ספרותית וכי, יתרה מזאת, ניתן לכתוב ספר איכותי יותר אשר ישרת אותה מטרה באופן דומה.
באשר לשאלה השניה - מדוע הוא כה פופולארי - אני סבור שהוא קריא, קליל ולא מחייב מאמץ רב. יש רבים, גם קוראים רציניים, הזקוקים לאתנחתא קלילה, בין קריאת ספרים רציניים יותר. עם זאת, הואיל ואין לי מונופול על החכמה ואינני סבור שאני יכול להמליץ על ספר זה, מציע שתקראי את אחת מהביקורות הרבות המהללות ספר זה. ממליץ מאד כדוגמא על ביקורתו של עולם-נפלא-נורא, אם טרם קראת ביקורת זו. |
|
|
חני
(לפני 12 שנים)
לא קראתי אך מדוע לדעתך הספר כל כך מצליח?
נראה לי שסיפור המחלה חשוב שיסופר לכאלה שלא מכירים!ואולי זו הסיבה שאוהבים בלי להתייחס לעטיפה ולקיטש שעוטף את העיקר.
ביקורת יפה. |
|
|
דן סתיו
(לפני 12 שנים)
עולם-נפלא-נורא
תודה על דבריך. לביקורת שלך, בין היתר, התכוונתי כשאמרתי שהיא לא התיימרה להציג את הספר כיצירת מופת, אך ממליצה עליו כעל קריאה מהנה. אכן לכל ספר עת משלו, אבל נראה כי לא נהניתי מהספר כמוך...אולי הוא קל יותר לעיכול עם קפוצ'ינו ועוגת גזר...
|
|
|
דן סתיו
(לפני 12 שנים)
נתי ק.
אותי דווקא ההמלצות שכנעו לנסות ולקרוא את הספר. למען ההגינות עלי לציין שחלקן, גם המשבחות, הדגישו כי לא מדובר ביצירת מופת שאין בלתה. למרות זאת קראתי. אמנם אין מדובר בעינוי אבל עדיין התחושה הכללית היא אכזבה....נראה שהאינסטינקטים הספרותיים שלך טובים משלי...
|
|
|
עולם
(לפני 12 שנים)
אהבתי גם את הביקורת וגם את הספר, למרות שאני לא אוהב במיוחד גלידה.
דימוי מתאים יותר מבחינתי זה קפוצ'ינו עם עוגת גזר. לא גורמה, אבל מהנה בהחלט.
|
|
|
נתי ק.
(לפני 12 שנים)
למרות כל כך הרבה המלצות לא התעורר בי שום רצון לבדוק על מה המהומה,
תודה על החיזוק:-)
|
|
|
סוריקטה
(לפני 12 שנים)
יעל, אל דאגה. נראה לי שאהיה שם אחרייך.
|
|
|
דן סתיו
(לפני 12 שנים)
שין שין - תודה. אני שמח שהביקורת שלי היא בבחינת הקש האחרון...ושלא כל האחריות נופלת עלי אם לא תקראי את הספר. למיטב זכרוני, רוב המבקרים היללו את הספר בצורה משכנעת.
יעל - קריאה מהנה, לכשתקראי. מקווה שתחלקי עימנו את חוות דעתך. |
|
|
yaelhar
(לפני 12 שנים)
הספר נמצא אצלי כבר הרבה זמן.
מתישהו גם אני אקרא אותו, אחרי שאשאר האחרונה שעוד לא קראה...
|
|
|
שין שין
(לפני 12 שנים)
אהבתי את הדימוי של הספר כסורבה בין מנות גורמה.
הביקורת שלך שכנעה אותי סופית שניתן לוותר עליו.
|
14 הקוראים שאהבו את הביקורת
