לאחר קריאת "108 שירים מן הקלאסיקה הסינית" בתרגומו של דן דאור, החלטתי לבדוק גם את תרגומו ל"החיים הסחופים". הספר אמור להיות אוטוביוגרפיה של שן פו, בן למשפחה אמידה מסוּ־ג'וֹ, אשר חי בסין במאה ה-18 ומתדרדר לחיי עוני. לא ידוע הרבה על הסופר, וזהו גם ספרו היחיד.

הספר מחולק לארבעה פרקים שמתייחסים לחיי הנישואין ולאהבה המיוחדת השורה בינו לבין אשתו, להנאות החיים הקטנות של בן מעמדו, לצער שבחיים ולתיאור טיוליו. לעיתים יש איזכור של מאורע כלשהו בכמה פרקים שונים.

קשה לומר שמצאתי כאן ספרות גדולה. בהרבה מאוד מקרים הכתיבה מייגעת ומלווה בהפצצה של שמות מקומות ואנשים ובדיווחים מפורטים עד לזרא - טיפסתי על 'הר הלול' נכנסתי למערת 'העננים הסגולים' , עברתי ליד גשר 'פרחי הסתיו' וכו'. לעיתים יש תיאורים יפים, והיה קטע מסויים שהזכיר לי את ג'ראלד דארל, אך באופן כללי אפשר לומר כדברי המשורר סוּ דוֹנְג־פּוֹ " רַק לְעִתִּים רְחוֹקוֹת פֶּרַח יָתוֹם מִזְדַּקֵּר בַּיְּשִׁימוֹן חֲרוּלִים " (אני חושש שהמשפט הזה מתחיל להיות שימושי מדי). נראה שהכותב לא למד את חוכמת הצמצום, והיה כדאי שיקח כמה שיעורים ממצואו באשו כיצד ניתן להגיד הרבה בפחות מילים.

מה שאפשר לקבל מהספר הזה הוא התרשמות ממנהגי התקופה, חגים, מנהגים, אמונות טפלות, היחס בין המלומדים לבין בני העם הפשוטים, יחסי השררה במשפחה, כאשר אי־כיבוד הורים פירושו דין־מיתה לבן הסורר, תפישות מפתיעות לגבי הלגיטימציה שניתנה לפילגשים כולל פתיחות מסויימת לאהבה חד־מינית, ולעומת זאת תפישות פחות מפתיעות לגבי מעמד הנשים, אם כי היחס בין הכותב לאשתו נראה די מודרני – תפישה של אהבה ושיוויון, כאשר הכותב מתריס מול התפישה המסורתית של האשה הקטנה שצריכה להשאר בבית.

שפת התרגום טובה, אם כי הייתי מעדיף ששמות המקומות לא יתורגמו לעברית. אחד ממקרי התרגום המוזרים ביותר היה מנזר 'אין רזים', שגרם לי לתהות האם תנאי הקבלה למנזר הם החל ממשקל מסויים ומעלה. בחיפוש בתרגום האנגלי ובמקור הסתבר שמדובר במנזר wúyǐn ān (无隐庵) , שהפירוש המילולי של שמו הוא מנזר "אין מה להסתיר" או "אין סודות", אבל לא ברור מדוע בכלל היה צריך לתרגם את השם במקרה הזה ובמקרים רבים נוספים, כגון "כפר אהבת הבריות" (במקום לכתוב "כפר רֶן").

על אף אהדתי לתרבויות המזרח, קשה להמליץ על הספר הזה, מלבד אולי לסינולוגים כבדים.

εϊз

לאחר קריאת "108 שירים מן הקלאסיקה הסינית" בתרגומו של דן דאור, החלטתי לבדוק גם את תרגומו ל"החיים הסחופים". הספר אמור להיות אוטוביוגרפיה של שן פו, בן למשפחה אמידה מסוּ־ג'וֹ, אשר חי בסין במאה ה-18 ומתדרדר לחיי עוני. לא ידוע הרבה על הסופר, וזהו גם ספרו היחיד.

הספר מחולק לארבעה פרקים שמתייחסים לחיי הנישואין ולאהבה המיוחדת השורה בינו לבין אשתו, להנאות החיים הקטנות של בן מעמדו, לצער שבחיים ולתיאור טיוליו. לעיתים יש איזכור של מאורע כלשהו בכמה פרקים שונים.

קשה לומר שמצאתי כאן ספרות גדולה. בהרבה מאוד מקרים הכתיבה מייגעת ומלווה בהפצצה של שמות מקומות ואנשים ובדיווחים מפורטים עד לזרא - טיפסתי על 'הר הלול' נכנסתי למערת 'העננים הסגולים' , עברתי ליד גשר 'פרחי הסתיו' וכו'. לעיתים יש תיאורים יפים, והיה קטע מסויים שהזכיר לי את ג'ראלד דארל, אך באופן כללי אפשר לומר כדברי המשורר סוּ דוֹנְג־פּוֹ " רַק לְעִתִּים רְחוֹקוֹת פֶּרַח יָתוֹם מִזְדַּקֵּר בַּיְּשִׁימוֹן חֲרוּלִים " (אני חושש שהמשפט הזה מתחיל להיות שימושי מדי). נראה שהכותב לא למד את חוכמת הצמצום, והיה כדאי שיקח כמה שיעורים ממצואו באשו כיצד ניתן להגיד הרבה בפחות מילים.

מה שאפשר לקבל מהספר הזה הוא התרשמות ממנהגי התקופה, חגים, מנהגים, אמונות טפלות, היחס בין המלומדים לבין בני העם הפשוטים, יחסי השררה במשפחה, כאשר אי־כיבוד הורים פירושו דין־מיתה לבן הסורר, תפישות מפתיעות לגבי הלגיטימציה שניתנה לפילגשים כולל פתיחות מסויימת לאהבה חד־מינית, ולעומת זאת תפישות פחות מפתיעות לגבי מעמד הנשים, אם כי היחס בין הכותב לאשתו נראה די מודרני – תפישה של אהבה ושיוויון, כאשר הכותב מתריס מול התפישה המסורתית של האשה הקטנה שצריכה להשאר בבית.

שפת התרגום טובה, אם כי הייתי מעדיף ששמות המקומות לא יתורגמו לעברית. אחד ממקרי התרגום המוזרים ביותר היה מנזר 'אין רזים', שגרם לי לתהות האם תנאי הקבלה למנזר הם החל ממשקל מסויים ומעלה. בחיפוש בתרגום האנגלי ובמקור הסתבר שמדובר במנזר wúyǐn ān (无隐庵) , שהפירוש המילולי של שמו הוא מנזר "אין מה להסתיר" או "אין סודות", אבל לא ברור מדוע בכלל היה צריך לתרגם את השם במקרה הזה ובמקרים רבים נוספים, כגון "כפר אהבת הבריות" (במקום לכתוב "כפר רֶן").

על אף אהדתי לתרבויות המזרח, קשה להמליץ על הספר הזה, מלבד אולי לסינולוגים כבדים.

εϊз