ביקורת ספרותית על אל ארץ הגומא מאת אהרן אפלפלד
ספר טוב

---

כמו בכל ספריו של אפלפלד, גם פיסת חיים זו אינה אלא אלגוריה לחיי היהודים באירופה. כך שאפילו הקפה - שהוא המוטיב המלווה של הספר - בא לעורר אותנו על התרדמה שבה שקועים יהודי אירופה. ישתו קפה כל היום וכל הלילה - ועדיין הם ישנים על האף, ואינם מבחינים ברכבת הפיכחון שבאה לקחת אותם אל השאול עלי אדמות, ואף את פניה הם מקבלים בצהלות שמחה.
הספר הוא חגיגה אירונית: דווקא החלומות הם האמיתיים, ודווקא בשינה מתגלים המסרים החשובים, הקריטיים, להצלחתן של הדמויות. אבל הכל לשווא. לא רודי הציניקן, ולא אימו התיאטרלית, אף לא ארנה, אינם מסוגלים להוציא את מסרי החלום מן הכוח אל הפועל. כי הנה, שוב בא הקפה כסם ממכר, כדי להשכיח מהדמויות את האמת המרה אודות המציאות שבה הן משוטטות כאחוזות תזזית.
בתחכום רב, מצליח אפלפלד לסנוור את עיני הקורא באופטימיות חלולה, כך שאינו שם לב עד לרגע האחרון ממש, שהוא - יחד עם כל גיבורי הספר - כבר התדרדרו מקצה הצוק.

» ביקורות נוספות של אבק ספרים
» ביקורות נוספות על אל ארץ הגומא